מילדותה שילבה תשוקה לידע עם אהבה לעבודות הבית. היא שלטה בשפות זרות רבות ללא השכלה פורמלית, ומגיל צעיר נחשבה לרב-לשונית. מתנצר בשם רב אברהם לימד אותה עברית. בגיל ארבע ידעה לקרוא בכוחות עצמה וקיבלה ספר תנ"ך משלה באנגלית. ביום הולדתה החמישי קיבלה תנ"ך בגרמנית וכבר שלטה בשפת היידיש. זמן קצר לאחר מכן קראה את יצירות שייקספיר בתרגום גרמני. בגיל שתים-עשרה תרגמה בשכר את "Maxims" מאת לווטר מהמקור בגרמנית.
פעילותה כאשת הקונסול בירושלים
לאחר נישואיה מונה פין לקונסול, והם עברו לירושלים. כאשת דיפלומט בירושלים, למדה פין ערבית מהדְרָגוֹמֵן שלה.
בנובמבר 1849 סייעה פין בייסוד "החברה הספרותית הירושלמית" לחקר הטבע והיסטוריה העתיקה של האזור. במהלך שליחותם הדיפלומטית הקימו בני הזוג פין ספרייה שכללה אלף ספרים ומוזיאון קטן. בשבתות נהגו לחפש עתיקות, ואף גילו תגליות יקרות ערך.
כחלוצה בתחום הצילום סייעה פין לקדם את הנושא, וגם תמכה בצלמים מקומיים כמו מנדל ג'ון דינס. אלבום תצלומים מוקדמים של משפחתה ומכריה מארץ ישראל שמור ביד יצחק בן-צבי בירושלים.[2]
כציירת התמקדה בציור נופים תנכיים והיסטוריים שונים. עבודותיה מאופיינות בתשומת לב דקדקנית לאופן שבו הנוף משתנה בהתאם לשינויי האור במהלך היום.
ערב ליד ירושלים, ציור מאת אליזבת פין, 1873
הצייר ויליאם הולמן האנט, שביקר באזור ב-1854, כתב לרגל פרסום אוסף הרישומים פרי עבודתה של פין כי "אלה מחקרים מקומיים טופוגרפיים מצוינים, עשויים עם אפקטים מקוריים ולא מוגזמים שההרים, השמיים והמישורים של סוריה מתהדרים בהם".[3]
במהלך שהותה בירושלים אירחה פין את הנסיך אלפרד ואת הנסיך מוויילס (לימים אדוארד השביעי) ויצרה קשר עם החסות המלכותית שמאוחר יותר סייעה להקמת אגודה לסיוע לגברים במצוקה. בירושלים ארגנה פין את הכשרתם והעסקתם של גברים ונשים כנגרים, פועלים חקלאים ותופרות. כמו כן גייסה תרומות כדי להילחם בתת-תזונה בקרב תושבים. היא גם גייסה כספים לרכישת כרם אברהם, חווה מחוץ לירושלים ופיקחה על חפירת בורות מים נרחבים בתחומה, כדי לתגבר את אספקת המים הלקויה של ירושלים. בינואר 1854 ייסדה פין את "אגודת בנות שרה", שסיפקה מזון למשפחות דלות אמצעים והכשרה מקצועית.
חייה המאוחרים
ב-1863 עזבו בני הזוג פין לאנגליה. בשנת 1875 ביקש הארכיבישוף מקנטרברי מפין לשמש כמתורגמנית עבור הפטריארך של הכנסייה הסורית העתיקה. השליחות שלה התארכה לשבעה חודשים בהם התנהל דיון במחלוקת דתית לשביעות רצונם של בכירי הכנסייה, פוליטיקאים כמו ויליאם גלאדסטון ולורד סולסברי, והמלכה ויקטוריה. בשנים 1908 ו-1909 חזרה פין על שליחותה כמתורגמנית עבור הבישוף של סוריה. כן נתבקשה לתרגם את ההתכתבות בערבית בין מוחמד אחמד אבן סייד עבדאללה לבין הגנרל צ'ארלס גורדון מחרטום. באנגליה הרצתה פין על נושאים תנכיים בחדר האשורי של המוזיאון הבריטי, וסיפרה על חוויותיה בירושלים במטרה לתמוך בקרן לחקר ארץ ישראל לחיזוק מורשת "החברה הספרותית הירושלמית".
ב-5 במאי 1897 יסדה פין ביחד עם בתה קונסטנס אגודה לסיוע לנזקקים. האגודה העניקה סיוע מידי באמצעות מענקים לקשישים ולתשושים, וסייעה לנזקקים לשוב לתפקוד תקין. הסיוע ניתן בתמיכה ממוקדת, ובהלוואות בסכומים קטנים. ב-1901 סיימה פין את תפקידה באגודה, אבל המשיכה לסייע לה עד לישיבת הוועדה ב-5 בנובמבר 1920.
A Home in the Holy Land. A tale illustrating customs and incidents in modern Jerusalem. Adamant Media, Boston, 2002 reprint of the London 1866 original. ISBN 978-1-4021-1768-8
A Third Year in Jerusalem. A tale illustrating customs and incidents of modern Jerusalem; or, a sequel to "Home in the Holy Land". Adamant Media, Boston, 2002 reprint of the London 1869 original. ISBN 978-1-4021-1053-5
Reminiscences of Mrs. Finn; Marshall, Morgan, and Scott, 1929, London
Palestine Peasantry. Note on their clans, warfare, religion, and laws Marshall Bros. 1923 95 pp. London, & Edinburgh
Original Maxims for the Young Translated by the daughter of a Clergyman [i.e., Elizabeth Anne McCaul, afterward Finn] 1838, London
Sunrise over Jerusalem, with other pen and pencil sketches. John B Day, 1873, London
Emmaus Identified – Printed for the Author – 75 Brook Green, London, W (first published in the Quarterly Journal January 1883 of the Palestine Exploration Fund)
ספריה שתורגמו לעברית
אליזבט אן פין, זיכרונות מירושלים ומארץ ישראל (1846–1863), ערך והוסיף מבוא והערות: אלי שילר. מתווה ועורך לשון: אלי שילר. עימוד ועריכה גרפית: חנה עטיה. תרגמו מאנגלית: עינת בן ארי, אלדד הדר ואלי שילר. ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 2015.
^James Finn, Elizabeth Anne Finn, A view from Jerusalem, 1849–1858: the consular diary of James and Elizabeth Anne Finn, Ruthford [N.J.]: Fairleigh Dickinson; London; Cranbury, N.J.: Associated University Presses, 1980, עמ' 28, ISBN 978-0-8386-2271-1
