הוסמך בישראל כמומחה בפסיכולוגיה קלינית בשנת 1986, וב-1990 הוסמך כמדריך בפסיכולוגיה קלינית.[3] ב-1987 הקים יחד עם פרופ' שלמה ברזניץ את מ.י.ט.ל. – המכון הישראלי לטיפול ומחקר בלחץ פסיכולוגי. באותה שנה הצטרף כעמית מחקר במרכז לחקר לחץ פסיכולוגי ע״ש ר"ד וולף באוניברסיטת חיפה, וב-1990 הצטרף לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית. בין השנים 1987–2007 היה מנהלו הקליני של מ.י.ט.ל., אחראי על ההדרכה בפסיכולוגיה קלינית והכשרת המתמחים במכון. בשנת 2002 הצטרף לוועד המנהל של ה-ISSTD כדירקטור לעניינים בינלאומיים ובשנת 2005 נבחר להיות הנשיא הלא-צפון אמריקאי הראשון של הארגון. בשנת 2005 היה בין האבות המייסדים של ה-ESTD ונבחר להיות הנשיא השני של הארגון ב-2009. בשנת 2006 ייסד את עמותת ט.ד.י - טראומה ודיסוציאציה ישראל, ומאז משמש יועץ מדעי של הארגון.
זומר הוא פסיכולוג קליני מומחה-מדריך, מטפל התנהגותי-קוגניטיבי מומחה-מדריך, ומורשה משרד הבריאות לעיסוק ומחקר בהיפנוזה. הוא פרסם למעלה ממאה מאמרים מדעיים ופרקי ספרים, ושני ספרים בנושאים של טראומה נפשית, דיסוציאציה והפרעות דיסוציאטיביות. הוא טבע את המונח "Maladaptive Daydreaming" - חלימה בהקיץ חריגה (בלתי אדפטיבית), והוא ממשיך לעסוק במחקר מדעי בנושא זה. הוא משמש כפרופ' מן המניין באוניברסיטת חיפה. זומר הוא בעל מרפאה המעניקה שירותים בתחומי הייעוץ הפסיכולוגי והפסיכותרפיה. פרופ' זומר מרצה בפאנלים רבים בתחומי הפסיכולוגיה ודיסוציאציה.
אלי זומר הוא חלוץ המומחים בארץ בתחום ההפרעות הדיסוציאטיביות, ובשנת 1989 כתב את המאמר המדעי הראשון בתחום זה בישראל.[4] מאז הוא מעורב במחקר, בהכשרה ובהוראה בנושא, כולל ייעוץ לגורמים משפט בנושאים הקשורים לטראומה ודיסוציאציה. בין היתר, ייעץ זומר בהליכי החקיקה להארכת תקופת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים,[5] לאיסור קשרי מין בין מטפל ומטופל,[6] ועסק במחקר עבור הרשות למלחמה בסמים על הקשר בין טראומה, הפרעות דיסוציאטיביות והתמכרויות.[7]
פעילותו המשפטית והציבורית
אלי זומר מעניק חוות דעת כעד מומחה לבתי משפט בנוגע לאבחון הפרעות פסיכיאטריות והפרעות דיסוציאטיביות מתוקף ניסיונו הקליני והמחקרי. במקרים רבים הסתמך בית המשפט על עמדתו בשל מומחיותו בתחום. עם זאת, עמדותיו של זומר וחוות דעת משפטיות שכתב מתוקף הכשרתו עוררו בכמה מקרים פולמוסים וביקורת משפטית. בשנת 2014 הורשע אדם בפגיעה מינית בבתו על סמך חלום שחלמה בגיל 22, בהתבסס על עדותו של זומר. לאחר ההרשעה, יצאו 47 חוקרים ישראלים מתחום הפסיכולוגיה בגילוי דעת נחרץ נגד הסתמכות על דעתו של זומר בתחום והנושא עורר פולמוס לגבי ההסתמכות על זיכרונות מודחקים.[8] על אף כיסוי עיתונאי אוהד לעבריין המין המורשע בני שמואל וטענות כי הוא הורשע על סמך חלום של המתלוננת, וגילוי הדעת של 47 הפסיכולוגים, בית המשפט העליון תמך בחוות דעתו של פרופ׳ זומר, כמו בית המשפט המחוזי, והסביר שהיה מקום לבכר את חוות דעתו ושל מומחי התביעה על פני חוות דעת המומחים מטעם ההגנה.[9]
בפסק דין אחר משנת 2014 לא קיבל בית המשפט המחוזי את עדותו של זומר בנימוק כי עמדתו מסתמכת על בדיקות ללא תוקף מדעי ולא עולה בקנה אחד עם הידע המקצועי בתחום.[10] אף על פי שחוות הדעת של אלי זומר בעניין מצבן הנפשי של קורבנות עבירות מין התקבלו וצוטטו בהרחבה בבתי המשפט בישראל, נמנעו עד כה בתי המשפט בארץ מהכרעות דעת תקדימיות בעניין הפרעות דיסוציאטיביות, ובפרט בהפרעת זהות דיסוציאטיבית. לדוגמה: בשנת 2016 הועמד למשפט משגיח מישיבה באשמת מאות מעשי אונס של קטינות. סניגוריו של הנאשם פנו לפרופ' זומר לקבלת סיוע. בחוות הדעת כותב פרופ' אלי זומר כי לא ניתן להטיל על המשגיח אחריות פלילית, זאת לאור כך שקיימת במוחו אישיות נוספת, מעין "מפלצת", שהיא זו שביצעה את המעשים. "הנאשם כלל אינו זוכר את מעשיו, דבר המעיד על כך שצד מסוים באישיותו ביצע את המעשים מחוץ לשליטה של 'האישיות המרכזית' שלו ומבלי שיהיה מודע לכך", הסביר פרופ' זומר, לדבריו, האיש פעל באופן אוטומטי וללא אחריות ומודעות למעשיו.[11] עמדתו זו של פרופ' זומר גרמה לביקורת נרחבת בטענה כי פרופ' זומר מגן על נאשם בעבירות מין חמורות בטענות הנוגדות את כללי המקצוע והאתיקה.[12] בית המשפט לא קיבל את עמדתו של זומר והנאשם הורשע ונידון ל-17 שנות מאסר.
הקושי של בית המשפט לקבל התנהגות דיסוציאטיבית כהסבר פורנזי להתנהגות נאשמים בא לביטוי גם בשנת 2017, אז מתח השופט קאפח בפסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביקורת על עדותו של זומר: "הצבעתי על פרכות וסתירות בעדותו של פרופ' זומר. התשתית העובדתית נסתרת מיניה וביה על ידי הנאשם עצמו, והקביעות האבחנתיות עומדות בניגוד מוחלט ל-DSM, לעדויות מומחים אחרים ובכללם מומחה נוסף של ההגנה, ולמאמרים ובכלל זה של העד עצמו".[13][14]
אלי זומר תרם רבות בחוות דעתו בבית המשפט לתיקוף עדויותיהן של נפגעות תקיפה מינית ולכך שקולן ישמע בבית המשפט. בשנת 2009 קיבל בית המשפט העליון את חוות דעתו של אלי זומר וקבע בפסיקה תקדימית שאנסטסיה מיקל אשמה בהריגה ולא ברצח, מכיוון שהריב עורר בה זיכרונות פוסט-טראומטיים מקשרים עם גברים שהתעללו בה בעבר.[15] בעקבות פסיקה תקדימית זו שוחררה אנסטסיה מיקל בשנת 2018 שחרור מוקדם מהכלא.[16]
בשנת 2010 דחה בית המשפט העליון את ערעור ההגנה במשפט של עבריין מין וציטט בהרחבה את עמדתו של אלי זומר ביחס התוקף של זיכרונות טראומה מודחקים, וכתב: "מסיכומי התביעה בבית משפט קמא אף נמצאתי למד כי פרופ' אלי זומר, שנחשב כיום למי שמוביל את תאוריות ההדחקה והשכחה בארץ, ולדברי התביעה הוא 'האורים ותומים' בתחום, הופיע בפני ועדת הכנסת שדנה בהארכת תקופת ההתיישנות, וכי כתביו ומאמריו היוו בסיס לתיקוני החקיקה. כל אלה מצביעים על כך שהמחוקק הישראלי אימץ את הדוקטרינה של זיכרונות מודחקים. אשר על כן, אצא מנקודת הנחה כי עקרונית תיתכן תופעה של זיכרונות מודחקים אמיתיים הצפים בחלוף שנים רבות למודעות".[17]
לזומר בלוג פעיל בו הוא מסביר על הפרעות פסיכיאטריות רבות, סוקר מחקרים עדכניים בנושא ומגיב לנושאים ציבוריים. בבלוג הוא גם התייחס בצורה נרחבת לפולמוסים, ועמדתו מהווה בסיס לדיונים מדעיים רבים בתחום.
Somer, Eli, and Anat Braunstein. "Are children exposed to interparental violence being psychologically maltreated?." Aggression and Violent Behavior 4.4 (1999): 449-456.
Somer, Eli, and Meir Saadon. "Therapist-client sex: Clients' retrospective reports." Professional Psychology: Research and Practice 30.5 (1999): 504.
Somer, Eli, and Meir Saadon. "Stambali: Dissociative possession and trance in a Tunisian healing dance." Transcultural Psychiatry 37.4 (2000): 580-600.
Somer, Eli, and Sharona Szwarcberg. "Variables in delayed disclosure of childhood sexual abuse." American Journal of Orthopsychiatry 71.3 (2001): 332.
Somer, Eli, Michael Dolgin, and Meir Saadon. "Validation of the Hebrew version of the Dissociative Experiences Scale (H-DES) in Israel." Journal of Trauma & Dissociation 2.2 (2001): 53-65.
Somer, Eli, et al. "The stress and coping of Israeli emergency room social workers following terrorist attacks." Qualitative Health Research 14.8 (2004): 1077-1093.
Somer, Eli, et al. "Terrorism, distress and coping: High versus low impact regions and direct versus indirect civilian exposure." Anxiety, Stress, and Coping 18.3 (2005): 165-182.
Somer, Eli, et al. "Brief cognitive-behavioral phone-based intervention targeting anxiety about the threat of attack: A pilot study." Behaviour Research and Therapy 43.5 (2005): 669-679.
