נולד לרבי מנחם מנדל הלברשטאם מפריסטיק (תרכ"ד-כ"א באדרתרפ"ו) ולפייגה ביילה. היה צאצא מצד שני הוריו לרבי חיים הלברשטאם מצאנז. אביו היה בן רבי אריה לייביש הלברשטאם מדוקלה, בנו של רבי דוד הלברשטאם מכשאנוב[1]. בצעירותו התמנה לרב קהילת קולושיץ בגליציה.
התנגד לתנועות ההשכלה והציונות, וכן למפלגת אגודת ישראל[4]. עם זאת, נודע בפעילותו למען עניי ארץ ישראל ובמעשי צדקה רבים. צדיקי דורו העידו על קדושתו, ביניהם רבי אהרן מבעלזא שאמר כי "רבי חנה אינו שוכח אף לרגע מהקב"ה"[5].
בתקופת השואה
עם כניסת הנאצים לריישה, נמלט לפריסטיק בב' באלולת"ש (5 בספטמבר1940). בה' באדרתש"א (4 במרץ1941) נשאל על ידי שלמה שמידט, ראש תנועת המזרחי בפריסטיק, האם לפדות מהגרמנים שני ספרי תורה תמורת 5,000 דולרים. פסק שאין לפדותם מחשש שהדבר יעודד את הנאצים לגנוב ספרי תורה נוספים.
כשגברה הסכנה, הסתתר בבונקר בשדה תפוחי אדמה מחוץ לעיר. לאחר שנתפס, נכלא ביאסלו. לפי עדות של משה ראנד, שהיה עמו בכלא וניצל, אמר את תפילת "נשמת כל חי" לפני מותו[6]. נרצח בכלא בי"ח בתשריתש"ג (1942), ביום השני של חול המועד סוכות.
תקופת חייו של הרב אלחנן הלברשטאם על ציר הזמן
משפחתו
נשא לאישה את פסיל, בת רבי משה הלברשטאם מברדיוב[7]. הוליד שבעה ילדים, ביניהם:
רבי משה אהרן האלבערשטאם (1904-1942), שכיהן כרב בקולושיץ
חיבר שני קונטרסים: "בין השמשות" ו"תורת מקוה". חיבוריו כונסו יחד עם דברי תורה נוספים בספר "דברי חנה" (ניו יורק, תשי"ב). ב-1990 יצאה מהדורה מורחבת בשם "דברי חנה השלם", שכללה גם את הקונטרסים "דברי תורה", "נהר פר"ת", "הליכות והלכות", וקונטרס "בינה ודעת" על ענייני בין השמשות מבעל הפרי חדש[9].
לקריאה נוספת
מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, ירושלים תשכ"ט, עמ' 95–98.
יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות – אישים, (עורך: ד"ר יצחק רפאל), כרך א' (א'-ט'), ירושלים תשמ"ו, 98-95.
יצחק אלפסי, החסידות, תל אביב תשל"ד (1974), עמ' 194.
יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק ב' - מדור ששי ועד ימינו, ירושלים תשנ"ח, עמ' 415 ו-418.