אל אטלס
Al Attles

אטלס במדי סן פרנסיסקו ווריורס, 1970
לידה	7 בנובמבר 1936 ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	20 באוגוסט 2024 (בגיל 87) אזור מפרץ סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
עמדה	רכז
גובה	1.83 מטר
מספר	16
מכללה	קרוליינה הצפונית A&T
דראפט	בחירה מספר 39, 1960 פילדלפיה ווריורס
היכל התהילה	נבחר ב-2019 כ"תורם"
קבוצות כשחקן
1960–1971	פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס
קבוצות כמאמן
1969–1983	סן פרנסיסקו/גולדן סטייט ווריורס
הישגים כמאמן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1975) מאמן במשחק האולסטאר (1975, 1976)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1976–1986	גולדן סטייט ווריורס

אלווין אוסטין "אל" אטלְס הבן (באנגלית: .Alvin Austin "Al" Attles Jr;‏ 7 בנובמבר 1936 – 20 באוגוסט 2024) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי. שיחק בקבוצת פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס מליגת ה-NBA בין השנים 1960–1971, אימן אותה בין השנים 1969–1983, ושימש כג'נרל מנג'ר שלה בין השנים 1976–1986. בעונת 1974/1975 הוביל את הווריורס לזכייה באליפות ה-NBA, כמאמן הקבוצה.

בפברואר 1977 הפרישו הווריורס את גופייתו של אטלס, עם המספר "16".^[1] בספטמבר 2019 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל.^[2]

ב-20 באוגוסט 2024 נפטר אטלס בגיל 87 בביתו באיסט ביי.^[3]

לאחר שלמד ארבע שנים באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית A&T, נלקח אטלס בבחירה ה-39 של דראפט ה-NBA‏ 1960, על ידי פילדלפיה ווריורס.^[4] במהלך עונתו השנייה בפילדלפיה השתתף ב"משחק 100 הנקודות של וילט צ'מברלין", ואף היה הקלע השני של קבוצתו עם 17 נקודות, ללא אף החטאה מהשדה (8 מ-8).^[5] בעונת 1963/1964 סייע לווריורס להעפיל לגמר ה-NBA, עם ממוצע של 10.9 נקודות למשחק, אך קבוצתו הפסידה לבוסטון סלטיקס (1–4) אשר זכתה באליפות השישית ברציפות. בעונת 1966/1967 חזרו הווריורס למעמד הגמר, בו הפסידו לפילדלפיה 76' בתוצאה 2–4. בעונת 1970/1971 קלע אטלס 2.0 נקודות למשחק, ובסיומה פרש ממשחק, בגיל 34.

לאורך 11 עונותיו ב-NBA, כולן כשחקן הווריורס, רשם אטלס ממוצעים כוללים של 8.9 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק.^[6]

במהלך עונת 1969/1970 מונה למאמן הווריורס, בעודו שחקן הקבוצה.^[7] בעונת 1974/1975 הוליך את הווריורס לזכייתם השלישית אי פעם באליפות ה-NBA, הודות ליכולת מצוינת של שחקן הקבוצה ריק בארי בסדרת הגמר מול וושינגטון בולטס. בכך היה אטלס המאמן האפרו-אמריקאי השני בתולדות ה-NBA שזוכה באליפות, אחרי ביל ראסל. בעונות 1977 ו-1978 לא הצליחה גולדן סטייט לשחזר את העפלתה לגמר ה-NBA, וב-6 העונות הבאות תחת אטלס לא השתתפה כלל בפלייאוף. בסיום עונת 1982/1983 התפטר אטלס מאימון הקבוצה, ומאז לא חזר לאמן. מאזנו הכולל ב-14 עונותיו כמאמן הווריורס עומד על 557 ניצחונות ו-518 הפסדים (51.8%) בעונה הסדירה, ו-31 ניצחונות ו-30 הפסדים (50.8%) בפלייאוף.^[8]

בקיץ 1976, לקראת עונתו השמינית כמאמן הקבוצה, מונה אטלס לג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט, ונשאר בתפקיד זה עד סיום עונת 1985/1986. בין פעולותיו הבולטות כג'נרל מנג'ר:^[9]

• בדראפט 1976 צירף את רוברט פאריש בבחירה השמינית.
• בדראפט 1978 צירף את פרוויס שורט בבחירה החמישית.
• ביוני 1980 העביר את רוברט פאריש ובחירת דראפט עתידית (בה נלקח קווין מקהייל) לבוסטון סלטיקס בתמורה לשתי בחירות דראפט עתידיות.
• בדראפט 1980 צירף את ג'ו בארי קארול בבחירה הראשונה.
• באוגוסט 1980 העביר את פיל סמית' לסן דייגו קליפרס בתמורה ללויד פרי.
• בספטמבר 1980 העביר את ויין קופר ליוטה ג'אז בתמורה לברנרד קינג.
• באוקטובר 1982 העביר את ברנרד קינג לניו יורק ניקס בתמורה למייקל ריי ריצ'רדסון.
• בפברואר 1983 העביר את מייקל ריי ריצ'רדסון לניו ג'רזי נטס בתמורה לסליפי פלויד ומיקי ג'ונסון.
• בדראפט 1985 צירף את כריס מאלין בבחירה השביעית.

מדיה וקבצים בנושא אל אטלס בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA