אירנה גלבלום (שנקראה לאחר מכן קונטי די מאורו) (Irena Conti Di Mauro, Irena Gelblum) (31 באוקטובר1923 - 26 באוקטובר2009) הייתה יהודייה פולניה, חיילת בארגון היהודי הלוחם. היא פעלה כקשרית של המחתרת היהודית עם גופים מחתרתיים שפעלו מחוץ לגטו, העבירה כספים תעודות ונשק. הייתה פעילה גם בימי המרד הפולני שפרץ בקיץ 1944[1]. בגין חלקה בהתקוממות היא קבלה את אות צלב הגבורה הפולני.[2]
בנוסף, לאחר שנים, הייתה עיתונאית, משוררת ומתרגמת ספרותית[3].
ביוגרפיה
אירנה גלבלום נולדה ב-1923 (ייתכן ב-1924), למשפחה יהודית אמידה, שהחזיקה באחוזה ובמשרתים[4], בגיל 18 גלבלום נאספה וננעלה בגטו ורשה, אך היא הצליחה לברוח לפני המרד והייתה פעילה במחתרת מחוץ לחומות הגטו. משפחתה נהרגה כנראה בגטו ורשה.
היא עזבה את הגטו לפני פרוץ המרד והייתה פעילה במחתרת מחוץ לחומותיו. לאחר נפילת המרד התגוררו בדירתה כמה מחברי הארגון היהודי הלוחם.[5]
עד תום המלחמה הייתה לקצינת קישור[6] של הארגון היהודי הלוחם, ובמסגרתו העבירה כספים ליהודים שהתחבאו מחוץ לגטו ועזרה למצוא לנמלטים מקומות מחבוא מחוץ לגטו[7][8]. כמו כן, ארגנה את בריחתה של רניה קוקיילקה[9], קשרית שפעלה בגטו, מבית הסוהר. בביתה בוורשה היא החביאה נשק.[2]מארק אדלמן (מראשי מרד גטו ורשה) כינה אותה "אירקה המשוגעת" בגלל גבורתה.[5]
עד 1944 הייתה פעילה גם במחתרת הפולנית והשתתפה בהתקוממות הפולנית.
לאחר המלחמה היא החליפה מקומות מגורים, שיתפה פעולה עם ארגון הנקם היהודי של אבא קובנר ובמסגרת זו, פעלה בגרמניה בתפקיד לא ידוע.[דרוש מקור] בתקופה זו וגם בזמן המלחמה היא שיתפה פעולה עם שמחה רותם שאתו הייתה בקשר רומנטי[10].
בשנת 1946 עזבה לישראל. לאחר שנעצרה על ידי הבריטים ושהתה במחנה עצורים בחיפה. בתקופה זו היא אימצה את שם המשפחה של בעלה, גבישר.
ב 1948 היא חזרה לפולין והתחילה ללמוד רפואה בעידוד של מארק אדלמן. אולם עבדה כעיתונאית בעיתון הפולני "נובה ויס (פו')".
זמן קצר לאחר שובה לפולין ב-1950 נישאה לאיגנסי ונייביץ', ובשנת 1951 ילדה את בתה היחידה - ינקה.[2][11]
ב-1968 כתוצאה מהתעוררות אנטישמית בפולין היא פוטרה מעבודתה. היא נישאה לעיתונאי האיטלקי אנטוניו די מאורו, שהיה עורך היומון הקומוניסטי האיטלקי, "ל'אוניטה" ועזבה לאיטליה, שם החליפה את שמה לאירנה קונטי די מאורו. תחת השם הזה היא זכתה לתהילה בתור משוררת איטלקית.[6] היא ניתקה מקורות חייה כל קשר לעברה היהודי ולמעשיה בגטו. מאוחר יותר היא אפילו שינתה את קולה ואת דרך הדיבור שלה.[6][12]
בשנות ה-80 היא חזרה לפולין בתור אירנה קונטי די מאורו, משוררת איטלקית, קתולית אדוקה.[11] היא הסתירה את עברה והציגה את עצמה כמשוררת פולניה ממוצא איטלקי.
פעילויות צדקה
עסקה בעבודת צדקה לילדים.
כל ההכנסות ממכירת "הטרילוגיה הסיציליאנית" נתרמו לרכישת חלונות עבור מרכז הידידות האירופי לילדים, שנבנה ב-Świdnica. לצורך זה, בשנת 2007 הקצתה לצורך כך גם את כל ההכנסות ממכירת הספר "ומה עכשיו עם האהבה הזאת?" שיצא לאור לרגל 40 שנה למסדר החיוך (פרס בינלאומי שילדים מעניקים למבוגרים כדי לכבד אותם ב"אהבתם, הטיפול והעזרה" שלהם לילדים)[13][14].
פרסים ואותות הוקרה
על פעילותה בתחום קירוב התרבויות הפולניות והאיטלקיות, היא זכתה בפרסים ובאותות הצטיינות רבים:
באיטליה - מדליית הזהב הבינלאומית של אמנסטי בלואיג'י רוסו, פרס השירה והביקורת על העיר טגליאקוצו, הפרס המרכזי בביאנלה ה-15 של פוסיה אסנדיסטה במסינה, פרס אליו ויטוריני בסיציליה עבור מילות שיר.
בפולין - תג ההצטיינות לתרבות הפולנית, פרס זייקס, פרס השירה הבינלאומי נובמבר בפוזנן.
על עבודת צדקה לילדים - הפרס ההומניטרי של ויקטוריה ב-2002, הפסלון של פרס הילדים "לבבות" ומסדר החיוך, בשנת 2007.
היא הייתה חברה באקדמיה להיסטוריה וספרות סלאבית על שם אדם מיצקביץ' בבולוניה, חבר כבוד של האקדמיה ההרלדית לאמנויות וספרות "La Crisalide" בקטניה, פרופסור חבר כבוד של האקדמיה של סנט לוק באנטוורפן.
יצירתה
כאירנה קונטי, היא הייתה מחברתם של ספרי שירה, דיווחים ספרותיים וסיפורים קצרים, ומתרגמת של שירה, כולל של יאן טברדובסקי (אנ'). היא צוטטה, בין היתר, על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ועל ידי יאן טברדובסקי. שיריה הפולניים פורסמו על ידי בית ההוצאה לאור "צ'יטלניק" בכרכים: "Ziemia nieobiecana" ו-"ארבע עונות של שירה בלתי פוסקת" ועל ידי בית ההוצאה לאור "I Only Miłość ...", "Miłość-Czułość-Dobroć" ו-"Miłość-Pokora-". ההוגה של "הטרילוגיה הסיציליאנית ".
הנצחה
אירנה היא גיבורת הביוגרפיה "בחירתה של אירנה" שנכתבה על ידי רמיגיוס גרזלה.[6] היא אחת הגיבורות של ספרו הביוגרפי של תדיאוש בלרסקי, "אבירי מסדר החיוך", שפורסם ב-2013.
בשנת 2020, בהקשר ליום השנה ה-78 לפרוץ מרד גטו ורשה, נחשף ציור קיר המוקדש לנשים הנלחמות במרד ורשה בתחנת המטרו סנטרום. שם היא הונצחה כאחת מ-9 נשים יהודיות[15].