איסור משכב אח עם אחותו כולל שניים מתוך מחמישה עשר איסורי עריות שנמנו בפרשת אחרי מות, שהעונש על העובר במזיד על כל אחד מהם הוא כרת, ובשוגג - הבאת קרבן חטאת לבית המקדש. ישנו איסור על משכב עם אחותו מצד אביו או אמו ואיסור נוסף על משכב עם בתה של אשת אביו.
מקור האיסור והעונש
מקור האיסור במקרא הוא בפסוק בפרשת אחרי מות שבחומש ויקרא: ”עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן” (ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ט'). והעונש מבואר בפרשה שאחריה, פרשת קדושים: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ז). ובפרשת כי תבוא איסור זה נכלל ברשימת הארורים שבמעמד הברכה והקללה: ”אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן” (ספר דברים, פרק כ"ז, פסוק כ"ב).
גדרי האיסור
כפי המבואר בפסוקים, איסור משכב עם אחות הוא בין באחות מן האב ובין באחות מן האם. ומהמילים: ”מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ” למדו חכמים[1] שגם אחות שנולדה מביאת איסור, כלולה באיסור משכב עם אחות, אולם אחות שנולדה ממשכב האב עם נכרית או שפחה כנענית, אינה נחשבת לאחות ולא חל עליה איסור זה של משכב עם אחות:
אמר רבא, אמר קרא: ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ, בין שאומרים לו לאביך קיים, בין שאומרים לו לאביך הוצא, ואמר רחמנא: אחותך היא... אמר קרא: בת אשת אביך, מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה ועובדת כוכבים
— תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כ"ג עמוד א'
טעם האיסור
התורה מנמקת את טעם איסור המשכב עם אחות בטעם: ”חֶסֶד הוּא”. מספר פירושים ניתנו למהות טעם זה:
הפירוש העיקרי מתבסס על הפסוק: ”פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב” (ספר משלי, פרק כ"ה, פסוק י') שמשמעותו היא: פן יבזה ויחרף אותך השומע אותך מרכל. על פי פירוש זה התורה מציינת שמשכב אדם עם אחותו, עימה גדל יחד בבית כל ימי הילדות, הוא מעשה חרפה, בוז וקלון[2].
והרמב"ן באר את המילה כפשוטה, שהאח שבעל את אחותו נהג בה ההפך ממידת החסד המצופה ממנו לנהוג בה לדאוג להשאתה לאשה לבעלה, והוא פגע בשמה הטוב בכך שכעת היא בעולה, והתאכזר אליה בכך שיקשה עליה למצוא כעת בעל:
והנכון בעיני במלת "חסד" שהוא כמשמעו... הזכיר כי היה ראוי להיותו גומל נפשו איש חסד, והוא עוכר שארו אכזרי. כי היה ראוי שיעשה עמה החסד שיעשו האחים להשיאה לבעל, והוא פוגם ועוכר אותה, והכתוב יתלה הסרחון בזכר
— רמב"ן ויקרא פרשת קדושים פרק כ' פסוק י"ז
ורבנו בחיי בשם הרמב"ן באר שכשם שהעושה חסד עושה מעשה שהוא יוצא מגדר הרגיל בטובו, כך השוכב עם אחותו עושה מעשה יוצא מגדר הרגיל בתיעובו:
והרמב"ן ז"ל פירש "חסד הוא" שאין להוציאו מפשוטו, כי הוא מורה על הפלגת דבר, בין לשבח בין לגנאי, כי העושה המעשה הטוב והראוי ביותר יקרא "חסד" דרך הפלגה להפליג על הטוב. גם העושה המעשה הרע והמגונה מאד יקרא גם כן חסד להפליג על הרע, וזהו שאמר חסד הוא, כי השחית והתעיב עלילה והפליג בכעור
— רבינו בחיי ויקרא פרשת קדושים פרק כ' פסוק י"ז
משכב אח עם אחות במקרא
קין והבל ואחיותיהן
חז"ל מבארים שהמילים ”חֶסֶד הוּא” רומזות לכך ש”אמר רבי אבין, שלא תאמר: קין נשא את אחותו! הבל נשא את אחותו! חסד הוא -חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן, "אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים, פ"ט, ג')” (תלמוד ירושלמי מסכת יבמות פרק י"א, הלכה א').
אברהם ושרה
כאשר ירדו אברהם ושרה מחברון לגרר, הסביר אברהם לאבימלך מדוע אמר ששרה היא אחותו ולא אשתו: ”וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה” (ספר בראשית, פרק כ', פסוק י"ב). והדבר היה מותר להם הואיל ועוד לא ניתנה התורה באותה שעה.
אמנם להסבר חז"ל[3] שרה לא הייתה אחותו ממש אלא בת אחיו הרן, ו"בני בנים הרי הם כבנים".
על פי המסופר בספר שמואל ב', אמנון בן דוד התאווה לשכב עם אחותו מן האב, תמר, ולאחר שהבחין בכך חברו יונדב בן שמעה, אחיינו של דוד, יעץ לו לעשות עצמו חולה ולבקש שאחותו תמר תבוא להאכילו ממאכל שתכין לו לבקשתו. וכשתבוא אליו, יציע לה שתשכב עמו. אמנון עשה כדבריו, אולם משסירבה תמר להצעתו, תפסהּ בכח ואנס אותה.
לכאורה יש כאן דוגמה קלאסית של משכב אסור של אח עם אחותו לאחר שניתנה התורה. אולם חז"ל[4] מבארים שתמר הייתה בת דוד מאשת יפת תואר, ולכן לא נחשבה לאחותו של אמנון, שאם הייתה נחשבת לאחותו, לא הייתה מציעה לו שהדבר ייעשה בצורה פורמלית בהסכמת אביהם דוד: ”וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוק י"ג).
