PROFILPELAJAR.COM

אייל זהוב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי העולם הישן
סוג:	אייל זהוב
שם מדעי
	Hyelaphus

אייל זהוב (שם מדעי: Hyelaphus), הוא סוג של אייל קטן החי בדרום-מזרח אסיה וכולל 4 מינים זוטרים אשר שניים מתוכם אנדמיים לאיים, ושניים יבשתיים. איילים אלו הם הקטנים ביותר בתוך שבט האיילים האמיתיים בתת-משפחת איילי העולם הישן. פירוש השם המדעי Hyelaphus הוא אייל-חזיר^[1] המרמז על מבנה הגוף וסגנון הריצה של האיילים הללו. מקור השם הרשמי הוא בשפה הוייטנאמית (Chi Hươu vàng), והוא נועד לציין את המראה הכללי של פרוותם. בעבר, ארבעת המינים היו נחשבים למין בסוג Axis שכלל מלבדם את המין הגדול יותר - אייל נקוד, אולם על בסיס הדמיון המורפולוגי והגנטי שלהם לאייל רוסה, הם הוכרו בשנות האלפיים כזכאים להיות משויכים לסוג נפרד כך שהאייל הנקוד הפך לסוג ומין יחיד.^[2]^[3] מבחינה גנטית, האיילים הקרובים אליהם ביותר לאחר אייל רוסה, הם האייל הנקוד והסוג אייל רוסרבוס המכיל מינים גדולים יותר. המינים בסוג הם איילים נדירים יחסית, שכן על פי הרשימה האדומה של IUCN כולם נמצאים במידה זו או אחרת בסכנת הכחדה.

מאפיינים

מיני האייל הזהוב בעלי גוף כבד ומוצק בדומה לחזירונים, ויש להם רגליים קצרות, צוואר עבה וראש עגלגל ורחב; החרטום המשולש שלהם קצר מאוד יחסית לאיילים אחרים. המצח רחב באופן בולט, ובסיס הקרן המחופה בעור מוגבה מעט מהגולגולת עם דמיון חלקי לקרני המונטיאקים. השדרה גמישה ועגלגלה, והתנוחה של הגוף שפופה בדרך כלל עקב העובדה שפלג הגוף האחורי גבוה מהקדמי. גובה הכתפיים נע בין 60 ל-75 ס"מ. האוזניים קטנות ועגלגלות, והזנב דק ובינוני בגודלו עם פרווה לבנה בצידו התחתון. הפרווה של מיני האייל הזהוב עדינה ועבה ובעלת גוון חום-זהוב אדמדם; היא נוטה להתכהות בבגרות. הפנים לרוב בהירות וזהובות, ויש לעיתים קרובות כתם דהוי בין העיניים בצורת Y. הזכרים נוטים להיות כהים מהנקבות. מעבר לכך שהזכרים גדולים במקצת מהנקבות, הם מתאפיינים בזוג קרניים ארוכות שנחשבות לבינוניות יחסית למינים אחרים. המבנה שלהם פשוט למדי ודומה לאייל רוסה או לאייל נקוד: ממוטת הקרן המרכזית מתפצלים שני סיעופים בלבד - אחד בבסיס ואחד בקצה.

האיילים הזהובים פעילים בבתי גידול סבוכים וגשומים שהתנועה בהם קשה, והמאפיין העיקרי שבשלו הם זכו לכינוי "אייל חזירי", נובע מסגנות הריצה שלהם: בעת היתקלות במכשולים כמו עצים, האיילים הללו יעדיפו לנסות לרוץ בשפיפות מתחת למכשול במקום לדלג מעליו - בדומה להתנהגות החזירים. האיילים הללו הם פעילי יום, אך באזורים רבים הם הפכו לפעילי לילה עקב ההפרעה האנושית הגבוהה ולחץ הציד. הם נוטים לחיות בבדידות, ולעיתים מתאספים בעדרים, בקבוצות קטנות או במשפחות לפרקי זמן קצרים. התזונה שלהם כוללת בעיקר עשבים, שיחים ועלים. הזכרים טריטוריאליים למדי ומסמנים את שטחם באמצעות הפרשות מבלוטות ריח בעיניים. הנקבה ממליטה בין עופר אחד לשניים לאחר תקופת הריון של 220 ימים.

מינים

אייל חזירוני (Hyelaphus porcinus; תואר ב-1780) - המין הגדול והנפוץ בסוג. בעל פרווה בצבע חום-קפה עם גוון זהוב, ולעיתים קרובות הנקודות שאפיינו את הפרווה בצעירותו נותרות גם בבגרותו. מצוי בהודו, נפאל, סין העממית, מיאנמר, בהוטן ואולי גם תאילנד. הובא לסרי לנקה, אוסטרליה וארצות הברית.
אייל קוהל (Hyelaphus kuhlii; תואר ב-1836) - בין הפרסתנים הנדירים בעולם. בעל פרווה אדמדמה ערמונית בפלג הגוף האחורי, ולעיתים יש לו פרווה שחרחרה סביב הכתפיים, הצוואר או אף הראש. מין זה אנדמי לאי קטנטן באינדונזיה בשם באוואן, הממוקם בין ג'אווה לבורנאו.
אייל קאלאמיאן (Hyelaphus calamianensis; תואר ב-1888) - המין הקטן בסוג. פרוותו בצבע חום-זהבהב אחיד בכל הגוף, ופניו בהירות יותר. מין זה אנדמי לשרשרת איי קאלאמיאן במערב הפיליפינים - בין האי מינדורו לאי פלאוואן.
אייל אנאמייט או אייל תאילנדי (Hyelaphus annamiticus; תואר ב-1888) - לשעבר תת-מין של אייל חזירוני. זהו מין לא מוכר כל כך, והוא החל להיכלל בסוג רק בטקסונומיות חדשניות משנת 2011 ואילך.^[4] כיום מצוי אך ורק בקמבודיה, אך בעבר היה מצוי ברכס אנאמייט בגבול וייטנאם-לאוס ובאזורים נוספים בדרום הודו-סין כמו תאילנד. הוא דומה מאוד לאייל החזירוני אך כהה יותר וחסר נקודות, והעופרים שלו נולדים אף הם ללא נקודות.

גלריה

אייל חזירוני
אייל קוהל
אייל קאלאמיאן
אייל אנאמייט

קישורים חיצוניים

אייל זהוב, באתר NCBI (באנגלית)
אייל זהוב, באתר GBIF (באנגלית)
‏ מידע על התפוצה והאיומים של מיני האייל הזהוב, באתר הרשימה האדומה של IUCN

הערות שוליים

^ ‏ hus a hog
^ Pitraa, Fickela, Meijaard, Groves (2004). Evolution and phylogeny of old world deer. Molecular Phylogenetics and Evolution 33: 880–895.
^ Groves (2006). The genus Cervus in eastern Eurasia. European Journal of Wildlife Research 52: 14-22.
^ ‏ Ungulate Taxonomy – A new perspective from Groves and Grubb (2011)