PROFILPELAJAR.COM

USS איידהו (BB-42)
USS Idaho (BB-42)
	USS איידהו, 1927
	USS איידהו, 1927
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	צי ארצות הברית
סדרה	אוניות המערכה מסדרת ניו מקסיקו
ציוני דרך עיקריים
מספנה	New York Shipbuilding Corporation
תחילת הבנייה	20 בינואר 1915
הושקה	30 ביוני 1917
תקופת הפעילות	24 במרץ 1919 – 3 ביולי 1946 (27 שנים)
אחריתה	נמכרה לגריטה ב-24 בנובמבר 1947
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם השנייה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 32,514 טון, מקסימלי: 33,530 טון
אורך	190 מטר
רוחב	29.69 מטר
שוקע	9.1 מטר
נתונים טכניים
מהירות	21 קשרים
גודל הצוות	1,081 קצינים ומלחים
טווח שיוט	15,000 ק"מ
הנעה	טורבינות קיטור בהספק 32,000 כוחות סוס (24 מגה-וואט)
אמצעי לחימה
שריון	חגורת השריון: 8–13.5 אינץ' (203–343 מ"מ) ; ברבטות: 13 אינץ' (330 מ"מ) ; צריחי התותחים: 18 אינץ' (457 מ"מ) ; מגדל הניווט: 16 אינץ' (406 מ"מ) ; שריון הסיפון: 3.5 אינץ' (89 מ"מ)
חימוש	12 תותחים בקוטר 14 אינץ' (356 מ"מ) ; 14 תותחים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ) ; 4 תותחים בקוטר 3 אינץ' (76 מ"מ) ; 2 צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ)

אוניית המערכה איידהו (BB-42), הייתה השלישית מסדרת ניו מקסיקו, והייתה הספינה הרביעית של צי ארצות הברית שנקראה על שם המדינה ה-43. היא נבנתה על ידי תאגיד בניית הספינות של ניו יורק בקמדן, ניו ג'רזי, הושקה ביוני 1917 ונכנסה לשירות במרץ 1919. היא הייתה חמושה בסוללה של 12 תותחי 14 אינץ' (356 מילימטרים) בארבעה צריחים בעלי שלושה תותחים, והייתה מוגנת בלוח שריון כבד, כאשר חגורת השריון הראשית שלה הייתה בעובי 13.5 אינץ' (343 מילימטרים).

איידהו בילתה את רוב שנות ה-20 וה-30 בצי האוקיינוס השקט, שם ערכה אימונים שגרתיים. כמו האוניות האחיות שלה, היא עברה מודרניזציה בתחילת שנות ה-30. באמצע 1941, לפני שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה, נשלחו איידהו ואחיותיה להצטרף לסיורי הנייטרליות שהגנו על הספנות האמריקנית במהלך הקרב על האוקיינוס האטלנטי. לאחר שיפן תקפה את פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, נשלחו איידהו ואחיותיה לאוקיינוס השקט, שם תמכה בפעולות אמפיביות באוקיינוס השקט. היא הפגיזה את הכוחות היפניים במהלך המערכות באיי גילברט ומרשל ובפיליפינים והפלישות לפלליו, איוו ג'ימה ואוקינאווה.

איידהו הייתה בין האוניות שנכחו במפרץ טוקיו כאשר יפן נכנעה רשמית ב-2 בספטמבר 1945. עם סיום המלחמה, הוצאה האונייה משירות ביולי 1946. היא נמכרה לגריטת ספינות בנובמבר 1947 ולאחר מכן פורקה.

תכנון

מיסיסיפי הייתה באורך כולל של 624 רגל (190 מטרים), רוחב של 97 רגל 5 אינץ' (29.69 מטרים) ושוקע של 30 רגל (9.1 מטרים). הדחק האונייה היה 32,000 טונות ארוכות (32,514 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 33,000 טונות ארוכות (33,530 טונות) במעמס קרבי מלא. האונייה הונעה על ידי טורבינות קרטיס בעלות ארבעה צילינדרים ותשעה דוודי Babcock & Wilcox המופעלים על ידי נפט בדירוג של 32,000 כוחות סוס (24,000 קילוואט), שהעניקו לה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). לאונייה היה טווח שיוט של 8,000 מיילים ימיים (15,000 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). הצוות שלה מנה 1,081 קצינים ומלחים. בעת בנייתה, הותקנו לה שני תרני סריג עם צמרות נקודתיות עבור סוללת התותחים הראשית. חגורת השריון הראשית הייתה בעובי 8–13.5 אינץ' (203–343 מילימטרים), בעוד הסיפון המשוריין הראשי היה בעובי עד 3.5 אינץ' (89 מילימטרים). בצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 18 אינץ' (457 מילימטרים) על ברבטות בעובי 13 אינץ' (330 מילימטרים). במגדל הניווט היו דפנות בעובי 16 אינץ' (406 מילימטרים).

האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 14 אינץ' (356 מ"מ) /50 קליבר בארבעה צריחים בעלי שלושה תותחים על קו האמצע, ממוקמים בשני זוגות ירי-על לפני ומאחורי המבנה העילי. שלא כמו אוניות מערכה אמריקאיות קודמות עם צריחים משולשים, הצריחים הללו כללו שלושה קנים נפרדים, בכך שכל קנה יכול היה להתרומם באופן עצמאי. הסוללה המשנית כללה 14 תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ) /51 קליבר המורכבים בקזמטים בודדים המקובצים במבנה העילי באמצע האונייה. בתחילה, האונייה הייתה אמורה להיות מצוידת ב-22 תותחים, אך חוויות בים הצפוני במהלך מלחמת העולם הראשונה הוכיחו כי התותחים הנוספים, שהיו ממוקמים בגוף האונייה, היו בלתי שמישים בשום מצב מלבד בים רגוע. כתוצאה מכך צופו הקזמטים כדי למנוע הצפה. הסוללה המשנית הוגדלה עם ארבעה תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ)/50 קליבר. בנוסף, איידהו הרכיבה גם שני צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים), שקועים בגוף, אחד בכל צד רוחב.

שינויים

החל משנת 1921, החל הצי להתקין מעוט על אוניות המערכה שלו, ואיידהו הייתה בין כלי השיט שקיבלו מעוט Mark II. איידהו עברה מודרניזציה רבה בתחילת שנות ה-30. הטורבינות המקוריות שלה הוחלפו בדגמי גיר חדשים שיוצרו על ידי וסטינגהאוס, והיא קיבלה שישה דוודים אקספרס שתוכננו על ידי לשכת ההנדסה. זה שיפר את הביצועים שלה למהירות מרבית של 22 קשר (41 קמ"ש; 25 מייל לשעה) מ-40,000 כוחות סוס (30,000 קילוואט). גם החימוש שלה תוקן, כאשר צריחי הסוללה הראשיים שונו כדי לאפשר הגבהה ל-30 מעלות, מה שהרחיב מאוד את טווח התותחים. שניים מתותחי ה-5 אינץ' הוסרו, והותקנו שמונה תותחי נ"מ בקוטר 5 אינץ'/25 קליבר. היא קיבלה תוספת של 2 אינץ' (51 מילימטרים) סיפון משוריין, וההגנה התת-ימית שלה שופרה. שני תרני הסריג הוסרו; במקום התורן הקדמי נבנה גשר מגדל כבד ובמקום התורן הראשי הוקם תורן עמוד תאורה. במהלך התקנת הגשר החדש היא הותאמה כאוניית דגל, שכללה תוספת של גשר דגל לאדמירל ומטהו. שינויים אלה הגדילו מאוד את ההדחק שלה, ל-33,420 טונות ארוכות (33,960 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-36,157 טונות ארוכות (36,737 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה גדל באופן משמעותי, ל-1,443.

במהלך שיפוץ מ-14 באוקטובר עד 28 בדצמבר 1942, איידהו קיבלה סוללת נ"מ חדשה של 10 צריחים מרובעים של תותחי בופורס בקוטר 40 מ"מ (1.6 אינץ') ו-43 תותחי אורליקון בקוטר 20 מ"מ (0.79 אינץ'), אף על פי שהאורליקונים נוספו בשלבים. עד שהסתיים השיפוץ, היא נשאה רק 16 מהם, ו-11 נוספים נוספו בינואר 1943, ו-16 הנותרים נוספו בפברואר. בין 22 באוקטובר 1944 ל-1 בינואר 1945, איידהו עברה שיפוץ גדול נוסף, שכלל התקנה של עשרה תותחי 5 אינץ'/38 קליבר בצריחים בודדים דו-תכליתיים במקום תותחי 5 אינץ'/25 קליבר הישנים. היא גם קיבלה מכ"מים חדשים Mark 8 עבור מערכת בקרת האש הראשית של הסוללה.

היסטוריית שירות

תקופת בין המלחמות

השדרית של איידהו הונחה ב-20 בינואר 1915 בתאגיד לבניית ספינות של ניו יורק בקמדן, ניו ג'רזי. היא הושקה ב-30 ביוני 1917, ולאחר סיום עבודות האבזור, נכנסה לשירות בצי ב-24 במרץ 1919. זמן קצר לאחר מכן, האונייה החלה בשיוט הטלטלה שלה, ויצאה ב-13 באפריל למפרץ גואנטנמו, קובה, לפני שחזרה לניו יורק. שם, נשיא ברזיל, אפיטסיו פסואה, עלה על האונייה כדי לחזור לברזיל. הסיור החל ב-6 ביולי; איידהו הגיעה לריו דה ז'ניירו ב-17 ביולי, שם פסואה עזב את האונייה, והיא המשיכה לתעלת פנמה. היא יצאה למונטריי, קליפורניה, שם הצטרפה לצי האוקיינוס השקט בספטמבר. לאחר מכן, הצי ערך סדרה של אימונים וערך סקירה ימית ב-13 בספטמבר עבור הנשיא וודרו וילסון. איידהו אירחה את מזכיר הצי ג'וזפוס דניאלס ואת מזכיר הפנים ג'ון ב' פיין לסיור באלסקה, שהסתיים ב-22 ביולי.

איידהו חזרה לשגרת תרגילי הצי במהלך חמש השנים הבאות. אלה הוחזקו מול חופי צפון ודרום אמריקה, דרומה עד צ'ילה. האונייה גם נכחה במגוון טקסים בתקופה זו, כולל סקירה ימית עבור הנשיא וורן הארדינג בסיאטל ב-1923. צי האוקיינוס השקט אורגן מחדש כצי הקרב ב-1922. היא השתתפה בתרגילים גדולים מול הוואי ב-1925, ועזבה את קליפורניה ב-15 באפריל. התרגילים נמשכו עד 1 ביולי, ולאחר מכן יצאה איידהו לשייט לדרום האוקיינוס השקט. העצירות כללו את סמואה, אוסטרליה וניו זילנד. בזמן שחזרה מהוואי לקליפורניה, היא נשאה את קומנדר ג'ון רודג'רס, שנכשל בניסיונו להטיס מטוס ימי מקליפורניה להוואי. האונייה הגיעה לסן פרנסיסקו ב-24 בספטמבר. במשך שש השנים הבאות, איידהו התבססה בסן פדרו, שם היא המשיכה לנהל אימוני מוכנות, לסירוגין בין האוקיינוס השקט לים הקריבי.

ב-7 בספטמבר 1931, היא עזבה את סן פדרו למספנת הצי של נורפוק, שם עברה שיפוץ גדול שהחל לאחר הגעתה ב-30 בספטמבר. השיפוץ הממושך הסתיים ב-9 באוקטובר 1934, ולאחר השלמת שייט טלטלה נוסף באיים הקריביים, חזרה איידהו לסן פדרו, והגיעה ב-17 באפריל 1935. תמרוני הצי גדלו בתדירותם, במיוחד לאחר שהמתיחות החלה לעלות עם יפן על רקע מדיניות ההתפשטות שלה באסיה. באמצע 1940 הועבר צי הקרב מקליפורניה להוואי; איידהו הצטרפה לאוניות האחרות ב-1 ביולי. בשלב זה, פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה, והולידה את הקרב על האוקיינוס האטלנטי. בתגובה, הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט יזם את סיורי הנייטרליות כדי להגן על הספנות האמריקאית. ב-7 במאי 1941, אדמירל הרולד סטארק, ראש המבצעים הימיים, העביר את איידהו, אחיותיה מיסיסיפי וניו מקסיקו, נושאת המטוסים יורקטאון, ארבע סיירות קלות ושתי שייטות משחתות לאוקיינוס האטלנטי כדי לתגבר את סיורי הנייטרליות. איידהו עזבה את הוואי ב-6 ביוני, בדרך להמפטון רודס כדי להצטרף לסיורי הנייטרליות. בספטמבר, היא הוצבה בהוולפיורדור, איסלנד, והייתה שם כשיפן תקפה את פרל הארבור ב-7 בדצמבר.

מלחמת העולם השנייה

כעת כשארצות הברית משתתפת פעילה במלחמת העולם השנייה, איידהו ומיסיסיפי עזבו את איסלנד ב-9 בדצמבר כדי להצטרף מחדש לצי האוקיינוס השקט. הם עצרו בנורפוק לפני שהפליגו דרך תעלת פנמה והמשיכו לסן פרנסיסקו, לשם הגיעו ב-31 בינואר 1942. במשך רוב השנה, איידהו הייתה עסוקה באימוני קרב מול חופי קליפורניה. באוקטובר היא הפליגה למספנת הצי של פוגט סאונד כדי לקבל תחליפים לתותחי הסוללה הראשיים השחוקים שלה. הסוללה המשנית המקורית של תותחי 5 אינץ'/51 קליבר הוסרו מכיוון שתותחים אלו היו נחוצים מאוד לחמש ספינות סוחר. אימונים נוספים נמשכו עד אפריל 1943, כאשר ב-7 באפריל היא עזבה לאיים האלאוטיים, שם כבשו חיילים יפנים את האיים אטו וקיסקה. איידהו שימשה כאוניית הדגל של כוח ההפגזות והסיור. ב-11 במאי, כוחות צבא ארצות הברית ירדו לחוף באטו, ואיידהו סיפקה תמיכה בירי לתקיפה. בחודש שלאחר מכן, נערכה התקפה שנייה על קיסקה, אך היפנים כבר נטשו את האי ביולי. ב-7 בספטמבר, איידהו חזרה לסן פרנסיסקו כדי להתחיל בהכנות לתקיפה האמפיבית הגדולה הבאה, שהעבירה את הפוקוס למרכז האוקיינוס השקט.

איידהו עברה לפרל הארבור ולאחר מכן הצטרפה לצי הפלישה ב-10 בנובמבר, אשר לאחר מכן הפליג לאיי גילברט. הם הגיעו אל אטול מאקין ב-20 בנובמבר; איידהו המשיכה בתפקידה כתמיכה בירי במשך השבועיים הבאים, הפגיזה עמדות יפניות בגילברט וכן תרמה את סוללת הנ"מ שלה כדי להגן מפני התקפות אוויריות יפניות. ב-5 בדצמבר היא עזבה את האזור לפרל הארבור, שם התכוננה למתקפה הבאה, נגד איי מרשל. ב-31 בינואר 1944, איידהו ושאר הצי הגיעו אל קווג'לין כדי להתחיל בהפגזת ההכנה. היא המשיכה להכות בכוחות היפניים עד ל-5 בפברואר, אז הנחתים סיימו את טיהור האי הקטן מחיל המצב היפני שלו. איידהו מילאה דלק ותחמושת במג'ורו לפני שחזרה להפגיז עמדות יפניות באיים אחרים באיי מרשל לפני שיצאה לקאוויאנג, ניו אירלנד כדי לבצע הפגזת הסחה ב-20 במרץ.

ב-25 במרץ הגיעה איידהו להברידיים החדשים, לפני שהמשיכה לאוסטרליה לשהות קצרה. היא חזרה לקווג'לין ב-8 ביוני, שם הצטרפה לקבוצת נושאות מטוסים מלוות לפלישה לאיי מריאנה. איידהו החלה את הפגזת ההכנה של סאיפאן ב-14 ביוני, כשהתקיפה התרחשה למחרת. לאחר מכן עברה איידהו לגואם, שם הפגיזה עמדות יפניות. במהלך קרב הים הפיליפינים ב-19 – 20 ביוני, איידהו נשארה עם צי הפלישה והגנה על ספינות ההובלה והאספקה. היא יצאה לאניווטוק באיי מרשל כדי לחדש את מלאי התחמושת שלה מ-28 ביוני עד 9 ביולי, לפני שחזרה לגואם ב-12 ביולי. היא הפגיזה את האי במשך שמונה ימים לפני שכוחות הקרקע עלו לחוף ב-21 ביולי. האונייה המשיכה לתמוך בכוחות אמריקאים על החוף עד ל-2 באוגוסט, אז שבה לאניווטוק לאספקה נוספת. משם, היא יצאה לאספיריטו סנטו, שם ב-15 באוגוסט היא נכנסה למבדוק יבש צף לצורך תיקונים.

בתחילת ספטמבר, איידהו יצאה לגוודלקנל, שם השתתפה באימוני תקיפה אמפיביים. ב-12 בספטמבר היא יצאה לפלליו והצטרפה להפגזת ההכנה על האי. במערכה שלאחר מכן על פלליו, מגנים יפניים מחופרים גרמו אבדות כבדות לנחתים התוקפים, ואיידהו סיפקה תמיכה ארטילרית עד 24 בספטמבר, אז נסוגה לצורך שיפוץ. היא יצאה למנוס ולאחר מכן לברמרטון, וושינגטון, והגיעה לשם ב-22 באוקטובר. במהלך השיפוץ, תותחי ה-5 אינץ' /25 קליבר הוחלפו בעשרה תותחי 5 אינץ' / 38 קליבר בצריחים סגורים בודדים; היא הייתה האונייה היחידה בסדרה שלה שקיבלה את השינוי הזה. התקנת תותחים אלו הצריכה הסרה של אחרוני תותחי ה-5 אינץ' /51 קליבר הישנים, שכן כלי הנשק החדשים דרשו מנופי תחמושת רציפים. לאחר סיום העבודה, היא ערכה הכשרה ליד קליפורניה. ב-28 בינואר 1945, איידהו עזבה את סן דייגו, לכיוון פרל הארבור. שם, היא הצטרפה לקבוצת ההפגזות, שהמשיכה למריאנה ולאחר מכן ב-14 בפברואר יצאה צפונה לאיוו ג'ימה, היעד להתקפה האמפיבית הגדולה הבאה. האונייה הפגיזה את המגינים היפנים ב-19 בפברואר כשהנחתים עלו לחוף; איידהו נשארה שם כמעט חודש לפני שנסוגה ב-7 במרץ כדי להתחדש באוליטי.

ב-21 במרץ, איידהו הצטרפה לכוח משימה 54 (TF 54), לקבוצת ההפגזות והחיפוי בפיקודו של אדמירל משנה מורטון דייו, כאוניית הדגל של יחידת ההפגזה ה-4 לפלישה לאוקינאווה. היא החלה להפגיז את אוקינאווה ב-25 במרץ, והנחיתות החלו ב-1 באפריל. הקרב סימן את שיא התקפות הקמיקזה על ידי המגינים היפנים הנואשים יותר ויותר. איידהו הפילה חמישה קמיקזות בהתקפה המונית ב-12 באפריל, ובתמורה, החטאה קרובה גרמה נזק לבליטה נגד טורפדו בצד השמאלי שלה. תיקונים זמניים בוצעו ליד אוקינאווה, וב-20 באפריל היא עזבה לגואם, והגיעה לשם ב-25 באפריל. תיקונים קבועים הושלמו במהירות, ואיפשרו לאונייה לחזור לאוקינאווה ב-22 במאי, שם היא חידשה את משימת התמיכה באש. היא פעלה מחוץ לאוקינאווה עד 20 ביוני, לפני שיצאה לפיליפינים. שם היא ניהלה פעולות אימונים במפרץ לייטה עד שיפן הסכימה להיכנע ב-15 באוגוסט. איידהו הייתה בין הספינות שנכנסו למפרץ טוקיו ב-27 באוגוסט, כשהן נושאות מחלקת חיילי כיבוש. היא נכחה במהלך החתימה על מסמכי הכניעה ב-2 בספטמבר. האונייה יצאה ממימי יפן ב-6 בספטמבר, לכיוון החוף המזרחי של ארצות הברית. היא הגיעה לנורפוק ב-16 באוקטובר, ושם הוצאה משירות ב-3 ביולי 1946. היא נשארה במילואים במשך שנה וחצי לפני שנמכרה לגרוטאות ב-24 בנובמבר 1947 ל-Lipsett, Inc., בניו יורק.