איה לוריא היא המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, החל מ-2014, חוקרת ומרצה על אמנות עכשווית ואוצרות. לפני כניסתה לתפקיד, הייתה רכזת אקדמית ומרצה בתוכנית ללימודי מוזיאולוגיה ואוצרות באוניברסיטת ת"א[1], אוצרת ראשית ומנהלת האוסף במכון שפילמן לצילום משנת (2010) ושימשה כאוצרת ויועצת של אוספים פרטיים.
כאוצרת ראשית של מכון שפילמן לצילום התמקדה בצילום עכשווי וצילום היסטורי. יחד עם שלום שפילמן בנתה לוריא את הפרוגרמה שעיקרה היה התמקדות בשיח הפנים-צילומי, התאורטי והאמנותי. שתי התערוכות הראשונות במכון הוקדשו לביסוס והעמקת ההבנה של פרספקטיבה היסטורית. נקודת המוצא הקונצפטואלית לתערוכות אלה היא בחינת המהלכים שבאמצעותם התרחק הצילום מגישות מסורתיות שראו בו כלי ייצוג גרידא, הלוכד באופן ישיר מושאים ממשיים בעולם, ויצא אל גילוי אופני פעולה אחרים בשדה האמנות, תוך בחינה מחדש של פרקטיקות הייצור שלו[3].
ב-2012 אצרה לוריא את התערוכה הקבוצתית "LUMA - צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה העשרים" (Luma– Modern Photography from the First Half of the 20th Century), שלוותה בקטלוג. עניינה של התערוכה היה הפניית זרקור אל מגמת "הראייה החדשה" כתופעה ייחודית בהיסטוריה של צילום האוונגרד המודרני, שהופיעה בו זמנית במרכזים שונים ברחבי אירופה ומאוחר יותר בארצות-הברית.
ב-2013 אצרה את "העין העירומה: צילום סוריאליסטי במחצית הראשונה של המאה העשרים" (The Naked Eye – Surrealist Photography from the First Half of the 20th Century)[4]. בתערוכה הוצגו עבודות מאוסף המכון ומאוסף מוזיאון ישראל, שמלמדות על הרוח האמנותית של תקופתן. הסוריאליזם, שראשיתו בשנות העשרים של המאה ה-20, צמח מהדאדא והפך לזרם אוונגרדי שבא לידי ביטוי בכל תחומי התרבות. העבודות בתערוכה הן המאפיינות ביותר של הצילום הסוריאליסטי, שעסק בנבכי הנפש, בדחפים המודחקים, בחלומות ובדימויים על־מציאותיים. חלק נכבד בתערוכה הוקדש למאן ריי, אבי הצילום הסוריאליסטי, שהתבוננות ביצירותיו מצביעה בבירור על המסרים והביקורת של התקופה. לצדו הוצגו עבודות של מובילים אחרים בצילום הסוריאליסטי כמו אנדרה ברטון, ארווין בלומנפלד, קלוד קאהון, דורה מאר, פול אלואר, הנס בלמר, ברניס אבוט, ססיל ביטון, פלורנס הנרי ועוד[5]. העבודה בסגנון המונטז', שמשותפת לכל אותם אמנים, משאירה את הצופים מלאים במחשבות לגבי הטכניקה המסובכת והיצירתית: דימויים שהיום אפשר ליצור בשניות בעזרת טכנולוגיות מחשב דרשו אז הרבה דמיון, ויותר מזה - הרבה אומץ[6].
מבחר תערוכות
1997-1996 - פורום המוזיאונים, תערוכה נודדת: מוזיאון ע"ש וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, מוזיאון אשדוד לאמנות, "ציטוטים באמנות - יצירות מאוסף דורון סבג חברת ORS", קטלוג עברי, 30 עמ'.
1996 - מוזיאון בת-ים לאמנות, "ריבוי הפנים" - דיוקנאות מאוסף דורון סבג חברת ORS", דפדפת.
2005 - מוזיאון תל אביב לאמנות "שמורים בלב – ציורי הדיוקן של חיים גליקסברג", קטלוג עברי אנגלי, 236 עמ'.
2008 - מוזיאון תל אביב לאמנות, "התרוקנות - עבודות מאוסף דורון סבג, חברת ORS, (בשיתוף: נילי גורן), קטלוג עברי/ אנגלי, 155 עמ'.
2009 - מתחם התחנה, תל אביב, פסטיבל POV לצילום, "קיץ שעבר" - תערוכה קבוצתית, מארז גלויות, עברית/אנגלית.
2011 - מוזיאון אשדוד לאמנות, "בדרך לשום מקום", "The Road to Nowhere" תערוכה קבוצתית, מארז גלויות וטקסט עברי/אנגלי.
2012 - מכון שפילמן לצילום, "LUMA צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה העשרים", תערוכה קבוצתית, קטלוג עברי/אנגלי, 176 עמ'.
2013 - מכון שפילמן לצילום, "העין העירומה: צילום סוריאליסטי במחצית הראשונה של המאה העשרים", תערוכה קבוצתית, קטלוג עברי/אנגלי, 265 עמ'.
2014 ואילך - תערוכות מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
פעילויות נוספות
לוריא שמשה כמרצה לאמנות ולמוזיאולוגיה בפורומים שונים וכיועצת אמנותית לאוספי אמנות מוסדיים ופרטיים. היא מכהנת בוועדות ייעוץ ציבוריות בנושאי אמנות פלסטית ומוזיאולוגיה וכשופטת בוועדות פרסים ציבוריות לאמנות פלסטית מטעם משרד התרבות, משרד החינוך, קרנות ומוסדות אמנות.
