אוסוואלד מוסלי היה שר זוטר בממשלת הלייבור בראשות רמזי מקדונלד, ועסק באבטלה הגואה. ב-1930 הוא פרסם את "מזכר מוסלי" (Mosley Memorandum): תוכנית קיינסיאנית של צעדים המכוונים לתקוף את בעיה האבטלה. הוא פרש בתחילת 1931 כשתוכניתו נדחתה, והקים את "המפלגה החדשה" (New Party), שקווי-מדיניותה מבוססים על מזכרו. למרות פופולריות מסוימת בה זכתה המפלגה במספר עיירות מתועשות, היא כשלה אלקטורלית.
במהלך 1931 הושפע מצעה של "המפלגה החדשה" יותר ויותר על ידי הפשיזם. בינואר 1932 ביקר מוסלי את בניטו מוסוליני באיטליה. הוא פירק את "המפלגה החדשה" באפריל של אותה שנה, אולם השאיר על כנה את תנועת הנוער שלה. בקיץ של אותה שנה הוא כתב את המצע הפשיסטי "בריטניה הגדולה יותר" (The Greater Britain), ששימש כבסיס ל"איגוד הפשיסטים הבריטי" (British Union of Fascists — BUF) שקם באוקטובר 1932.
מאפיינים
דימויים
האידאולוגיה והמצע של האפ"ב נוסחה ב"בריטניה הגדולה יותר" של מוסלי מ-1932 וב"המדינה הקורפורצית הקמה" (The Coming Corporate State) של תומפסון (A. Raven Thompson) מ-1938.
רבות מעמדות האפ"ב התבססו על בדלנות לאומנית, בשאיפה לאסור את הסחר בין נתיני-בריטניה וממשלתה לבין גורמים חיצוניים לאימפריה הבריטית. מוסלי טען שכך תוגן הכלכלה הבריטית מפני השפעותיו של השוק העולמי בתקופת "השפל הגדול".
האפ"ב אימצה המנון בעל דמיון רב לשיר הורסט וסל (Horst-Wessel-Lied) הגרמני — המנונה של המפלגה הנאצית שאסור כיום להשמעה בגרמניה.
רבים מתומכי האפ"ב הבולטים הגיעו מרקע אריסטוקרטי או צבאי (למשל התאורטיקן הצבאי ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר). בתחילה, לא כללה מדיניות האפ"ב מרכיבים אנטישמיים, אולם רבים מחבריה דגלו באנטישמיות במוצהר, וב-1934 (לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה) אימצה האפ"ב את האנטישמיות כמדיניות רשמית. ויליאם ג'ויס, הממונה על התעמולה באפ"ב, דיבר בגלוי על שנאתו ליהודים, אותם הוא כינה "המטרד הנצחי". באוקטובר 1934 ניתן לאנטישמיות תפקיד מככב בתאוריה, באסטרטגיה ובפעילות היום-יומית של התנועה הפשיסטית של בריטניה.
התייחסות לאנטישמיות באפ"ב ניתן למצוא, למשל, ב"טיימס" מאוקטובר 1934:
המאזינים שמעו את סר א' מוסלי מתייחס למתנגדיו כ'סחיפה של הגטאות ביבשת [אירופה], המועסקת על ידי מממנים יהודים... חבורה זרה שיובאה מכל קצוות בריטניה על ידי כסף יהודי על-מנת למנוע מהאנגלים מלעמוד על שלהם...'
— הטיימס מיום שני, 1 באוקטובר 1934 (גיליון 46873): Fascist Rally At Manchester Counter-Invective
במרץ 1935, בהשיבו לשאלה שהופנתה אליו מ"הטיימס" על מדיניות האפ"ב לגבי בריטים-יהודים, אמר מוסלי:
לא נסבול במדינה מיעוט המאורגן נגד האינטרסים שלה. יהודים חייבים לשים את האינטרסים של בריטניה לפני האינטרסים של היהדות, או שיגורשו מבריטניה.
— הטיימס מיום שני, 25 במרץ 1935 (גיליון 47021): Fascist Policy
מאוחר יותר טען מוסלי באוטוביוגרפיה שלו, כי אף על פי שהסתכסך עם כמה יהודים ספציפיים על רקע פוליטי, מעולם לא החזיק למעשה בדעות אנטישמיות.
מוסלי החל לשאת נאומים אנטישמיים אלימים שקיבלו שבחים מהיטלר. מוסלי הגיב בשליחת מברק להיטלר: "אנא קבל את תודתי הגדולה ביותר על מברקך הנדיב ביחס לנאומי בלסטר, שהתקבל בזמן שהייתי מחוץ ללונדון. אני מעריך מאוד את עצתך באמצע המאבק הקשה שלנו. יש להתגבר על כוחות השחיתות היהודית בכל המדינות הגדולות לפני שניתן יהיה לבטח את עתידה של אירופה בצדק ושלום. המאבק שלנו למטרה זו קשה, אך הניצחון שלנו בטוח."
מוסלי החליט לפתח אסטרטגיית בחירות ארוכת טווח לתמיכה בקמפיינים אנטישמיים באזורים יהודיים. מתוך 350,000 יהודי בריטניה, כ -230,000 חיו בלונדון, 150,000 מהם באיסט אנד. באוקטובר 1935 ציווה מוסלי את ג'ון בקט וא 'ק. צ'סטרטון לקדם אנטישמיות במקומות שבהם המספר הגבוה ביותר של יהודים. איגוד הפשיסטים הבריטי הפך לפעיל גם בערים אחרות עם אוכלוסיות יהודיות משמעותיות, כולל מנצ'סטר (35,000) ולידס (30,000).[1]
התבלטות
האפ"ב טענה ל-50,000 חברים בשיאה, ועיתון ה"דיילי מייל" היה מתומכיה הראשונים (באחת מכותרותיו נכתב "הידד ל'חולצות השחורות'!").
לקראת אמצע שנות ה-30, פעילויותיה האלימות של האפ"ב ונטייתה למפלגה הנאצית בגרמניה, כפי שנתפסה על ידי הציבור, הרחיקו ממנה תומכים ממעמד הביניים, ומספר החברים בה קטן. ב-1934, בעקבות עימות אלים בין חברי האפ"ב וחברי המפלגה הקומוניסטית הבריטית שהתרחש במהלך מצעד אולימפיה בלונדון, משך ה"דיילי מייל" את תמיכתו בה.
למרות התנגדות ניכרת, ולעיתים אף אלימה, מצד יהודים, חברי מפלגת הלייבור, חברי המפלגה הקומוניסטית הבריטית ואחרים, האפ"ב זכתה לתמיכה באיסט אנד של לונדון ובמקומות אחרים בבחירות למועצת מחוז לונדון ב-1937. עם זאת, האפ"ב מעולם לא השתתפה בבחירות הכלליות בבריטניה. בבחירות הכלליות בשנת 1935 קראה המפלגה למצביעים להימנע מהצבעה, והבטיחה להם "פשיזם בפעם הבאה". הבחירות הבאות נערכו ביולי 1945, ועד אז כבר הסתיימה מלחמת העולם השנייה באירופה, והפשיזם הפך למוקצה.
עד לסוף 1935 הגיעה האפ"ב לשפל של כ-8000 חברים. ממשלת בריטניה העבירה את "חוק הסדר הציבורי 1936" (Public Order Act 1936) שהוציא מהחוק מפלגות מיליטריסטיות "לובשות-מדים" (ובהן האפ"ב), ודרש את הסכמת המשטרה לכל מצעד פוליטי. מהלך זה פגע קשות בפעילויותיה של האפ"ב, אולם בשנים שנותרו עד לתחילת המלחמה היא זכתה להצלחה מסוימת בזכות "המערכה לשלום" (Peace Campaign) שהובילה, שעיקרה למנוע מלחמה עם גרמניה. במאי 1940 האפ"ב הוצאה אל מחוץ לחוק באופן מפורש ומוחלט על ידי הממשלה, ומוסלי — נוסף על 740 מחברי-מפלגתו — הושם במעצר למשך מרבית מלחמת העולם השנייה. חלק מחברי האיגוד נכלאו בתקופה זו במחנה 020, מחנה מעצר בדרום מערב לונדון. לאחר המלחמה עשה מוסלי מספר ניסיונות בלתי-מוצלחים להחיות את תנועתו הפשיסטית, בעיקר בדמות "תנועת היוניון" (Union Movement).
