בתורת המשחקים, אי-תלות באפשרויות לא רלוונטיות היא תכונה שניתן לדרוש מפונקציית רווחה חברתית.

התכונה אומרת שאם בין מועמדים א' ו-ב' אף בוחר לא שינה את העדפתו (מעדיף את א' על ב' או להפך), גם התוצאה בין א' ל-ב' לא תשתנה, גם אם בוחרים שינו את שאר ההעדפות שלהם.

דרישה זו נראית לכאורה תמימה והגיונית, אך משפט ארו מראה שעבור יותר משני מועמדים, אין שיטת בחירות יעילה פארטו שמקיימת אותה, מלבד דיקטטורה.

פונקציית רווחה חברתית F, על קבוצת מועמדים A וקבוצת בוחרים N, מקיימת את תכונת האי-תלות באפשרויות לא רלוונטיות,
אם לכל ${\displaystyle a,b\in A}$, ולכל שני וקטורי-העדפות P,Q,
שמקיימים ${\displaystyle \forall i\in N,(a\succ _{P_{i}}b)\leftrightarrow (a\succ _{Q_{i}}b)}$^[1]
מתקיים ${\displaystyle (a\succeq _{F(P)}b)\leftrightarrow (a\succeq _{F(Q)}b)}$.

• דיקטטורה מקיימת אי-תלות, מכיוון שאם אף בוחר לא שינה את העדפותיו בין א' ל-ב', אז בפרט הדיקטטור לא שינה את העדפותיו ביניהם.
• עבור ${\displaystyle \left|A\right|=2}$^[2], כל פונקציית רווחה חברתית מקיימת את תכונת האי-תלות, כי אם לא השתנו ההעדפות בין א' ל-ב', ההעדפות כלל לא השתנו.
• עבור ${\displaystyle \left|A\right|\geq 3}$, שיטת בורדה^[3] מקיימת את תכונת הפה-אחד, אך לא מקיימת את תכונת האי-תלות, למשל עבור וקטורי-ההעדפות הבאים:

היחסים בין a ל-b לא השתנו אצל כל בוחר, אבל היחסים ביניהם בתוצאה הסופית השתנו.

• הדוגמה הקודמת היא מקרה פרטי של משפט ארו, שאומר שכל פונקציית רווחה חברתית, שמקיימת את תכונת הפה אחד ואת תכונת האי-תלות באפשרויות לא רלוונטיות, היא דיקטטורה.

• מונוטוניות

• שמואל זמיר, מיכאל משלר, אילון סולן, תורת המשחקים, ירושלים: מאגנס, 2008, מסת"ב 9654932946