בתורת המשחקים, תכונת הפה-אחד (unanimity) היא תכונה שניתן לדרוש מפונקציית רווחה חברתית וכן מפונקציית בחירה חברתית. תכונה זו אומרת שאם כל הפרטים בחברה מעדיפים את אפשרות a על פני אפשרות b, אזי הפונקציה תעדיף את a על b. שם נוסף לתכונה זו הוא יעילות פארטו, שכן אם כל הפרטים מעדיפים את a על b אזי פונקציה שמעדיפה את b על a אינה יעילה פארטו.

פונקציית רווחה חברתית F מקיימת את תכונת הפה-אחד אם לכל שתי אפשרויות ${\displaystyle a,b\in A}$ ולכל פרופיל העדפות חזקות ${\displaystyle \ P^{N}}$ מתקיים: אם ${\displaystyle \ a\succ _{P_{i}}b}$ לכל פרט ${\displaystyle \forall i\in N}$, אזי ${\displaystyle (a\succ _{F(P)}b)}$.

פונקציית בחירה חברתית G מקיימת את תכונת הפה-אחד אם לכל שתי אפשרויות ${\displaystyle a,b\in A}$ ולכל פרופיל העדפות חזקות ${\displaystyle \ P^{N}}$ מתקיים: אם ${\displaystyle \ a\succ _{P_{i}}b}$ לכל פרט ${\displaystyle \forall i\in N}$ אזי ${\displaystyle \ G(P^{N})\neq b}$.

תכונה זו "סבירה" לדרישה מפונקציית רווחה חברתית וכן מפונקציית בחירה חברתית מכיוון שכאשר כל פרט בחברה מעדיף את אפשרות a על b לא ייתכן שהחברה תעדיף את אפשרות b לפני a . המשמעות של תכונה זו היא שכאשר יש העדפה פה -אחד של כל פרט בחברה לגבי אפשרות מסוימת, פרט זה יועדף על ידי החברה כולה. ועל כן רוב חוקי הבחירות השימושיים מקיימים אותה.

• פונקציית רווחה חברתית וכן פונקציית בחירה חברתית דיקטטוריות מקיימות את תכונת הפה-אחד מכיוון שאם כל הפרטים מעדיפים את a על b אז בפרט הדיקטטור מעדיף את a על b.
• פונקציית רווחה חברתית וכן פונקציית בחירה חברתית, כאשר יש שני פרטים בחברה, הקובעות לפי כלל הרוב (האומר שתיבחר האפשרות שאותה בחרו הרוב) מקיימות את תכונת הפה אחד.

• פונקציית רווחה חברתית אינה יכולה להיות לא דיקטטורית לקיים את תכונת האי-תלות באפשרויות לא רלוונטיות ולקיים את תכונת הפה-אחד אם מספר הפרטים בחברה שווה או גדול משלוש לפי משפט ארו.
• פונקציית בחירה חברתית אינה יכולה להיות לא דיקטטורית לקיים את תכונת המונוטוניות ולקיים את תכונת הפה-אחד אם מספר הפרטים בחברה שווה או גדול משלוש לפי משפט מולר סטרסוויט(אנ')^[1].

• שמואל זמיר, מיכאל משלר, אילון סולן, תורת המשחקים, ירושלים: מאגנס, 2008, מסת"ב 9654932946