ויולה-לה-דוק נולד בפריז והושפע שם מעבודתו של הנרי לאברוסט. לאחר סיום לימודיו ב-1836 שהה כשנה וחצי באיטליה ושם למד על אדריכלות התקופה הגותית עם הארכאולוג לאסו. ב-1839 הוזמן להיות האדריכל הראשי של "הוועדה הממלכתית לשימור בניינים היסטוריים" שהוקמה רק כמה שנים קודם לכן על ידי פרוספר מרימה.
ויולה-לה-דוק עסק בשימור של מבנים שונים, בעיקר כנסיות וקתדרלות גותיות שנחרבו או לא הושלמו. גישתו בנושא השימור הייתה השלמת המבנה כאילו נבנה בשלמותו על ידי האדריכל המקורי שלו. תפקיד השחזור, לדבריו, ”אינו העתק או בנייה מחדש אלא יצירת מצב של שלמות שאולי לא התקיים בשום פרק זמן”. כלומר, הוא ראה בשחזור האדריכלי לא רק טיפול במראה הבניין ומבנהו אלא גם ברוחה וצורתה של הבנייה, על ידי שילוב עקרונות התפישה של העבר עם אלו המודרניים (בתקופתו). ויולה-לה-דוק העריץ את הטכנולוגיה החדשה שהביאה איתה המהפכה התעשייתית ועימה שפה חדשה של עיצוב הנובעת מפיתוח המכונות התעשייתיות והשימוש בפלדה. לדבריו, יש בסגנון של המכונות והקטרים, יסודות של אמת בדומה לאלו הקיימים בגותיקה: ”הקטר הוא כמעט יצור חי, שצורתו החיצונית היא ביטוי לעוצמתו... על כן יש לקטר סגנון המביע את הישות הפיזית של כוחו הגולמי.” אמירות אלו השפיעו רבות על אדריכלים עתידיים כגון אנשי הזרם הפוטוריסטי ואנשי התנועה המודרניסטית.
עקרונותיו יושמו בפעילותו המעשית בכמה מבנים אותם שיפץ:
ויולה-לה-דוק נודע גם בזכות ספרים רבים שפרסם אודות האדריכלות הצרפתית המוקדמת: זו של התקופה הקרולינגית ואדריכלות הרומנסק בצרפת ועד הגותיקה המאוחרת. לספרים אלו הייתה השפעה מכרעת על אדריכלים רבים אשר בנו בסגנון הנאו-גותי במהלך המאה ה-19 באירופה ובארצות הברית. כמו כן הייתה לו השפעה רבה על האדריכל הקטלוני אנטוני גאודי.
