בפברואר 1946 גויס על ידי שאול אביגור למוסד לעלייה ב' ושימש כגדעוני (אלחוטן), כממונה על רשת הקשר של המוסד באירופה ועסק בפעילות רכש והברחת נשק ותחמושת לארץ ישראל. בשיתוף פעולה עם הפלי"ם שימש מנהל מחנות מעפילים המיועדים לעלייה והיה פעיל בניסיונות להעלאתם ארצה. סייע בארגון אוניית המעפילים "יגור" שהפליגה מנמל לה-סיוטה (La Ciotat) בצרפת ועל סיפונה כ-750 איש. באחת ההפלגות החשאיות של צוותי ספינות שחזרו לאירופה היה תחת פיקודו של לובה אליאב, ומאז נרקמה ביניהם, לפי תיאורו, "ידידות מופלאה" רבת שנים[1]. בספטמבר 1946 מונה למפקד אוניית המעפילים "לטרון", שהפליגה בפיקודו מנמל לה-סיוטה ב-19 באוקטובר כשעל סיפונה 1,252 מעפילים וצוות של רב חובל ומלחים ספרדים. לאחר מסע שסבל מכשלים טכניים רבים השתלטו על הספינה כוחות בריטים וגררו אותה לנמל חיפה ב-1 בנובמבר. משם גורשו המפעילים למחנות המעצר בקפריסין כשגורן וחבריו מלווים אותם במשך מספר חודשים. בהמשך סייע בארגון מעפילי ספינת המעפילים "אקסודוס". גורן המשיך בפעילותו במוסד לעלייה ב' עד יוני 1948.
לאחר שחרורו חבר לחיים הרצוג, יו"ר "אלקטרה" ויחד עם המהנדס דוד רובנר ייסדו את חברת אלקטרה-אלקטרוניקה, החברה רכשה את חברת אלקטרוניקה-ישראל שייצרה את טלוויזיות שניידר ומהמיזוג התפתחה חברת ECI[3]. גורן כיהן כמנכ"ל החברה עד פרישתו ב-1977. בתקופתו פותחו בחברה מערכות תקשורת דיגיטליות והיא הפכה לתאגיד בינלאומי מוביל בתחומו.
נפטר ביולי 2017. הותיר אחריו אישה, מרגה (גוטהלף), אותה הכיר בעת שירותם בגדעונים, ושני בנים.
