אוסקר בארד (במקור וטנשטיין, בהונגרית: Bárd Oszkár; נאסוד, 6 במאי 1893 – דז', 19 בדצמבר 1942) היה רופא, משורר, ומחזאי יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
אוסקר בארד, שנולד במשפחה יהודית, סיים את בית הספר התיכון בדז', ואת בית הספר לרפואה בשנת 1917 בקלוז' (האימפריה האוסטרו-הונגרית). במקביל למד במחלקה לכינור באקדמיה למוזיקה. כבר כרופא מוסמך הוא נרשם גם לפקולטה לאמנויות, שם למד תולדות האמנות וארכאולוגיה. משנת 1911 היה העורך של כתב העת החברתי, המדעי, האמנותי והביקורתי "הלאדאש" (Haladás) שפירושו בהונגרית "התקדמות". הוא הפך לעורך של כתב העת שהופיע בבקלוז'-נאפוקה בדז' ובטרגו מורש החל בשנת 1914. משנת 1922 היה עמית בכיר בכתב העת "זריחה" (Napkelet), שהופיע בקלוז'. תקופה קצרה היה רופא ביישוב רטג ואחר כך במשך שני עשורים בגלגו, משם שלח את כתביו למגזינים ספרותיים וליומונים שונים בטרנסילבניה כעמית כתב עצמאי בכמה וכמה עיתונים וכתבי עת. הוא היה מהמייסדים של האגודה לספרות הונגרית של טרנסילבניה, אגודת ז'יגמונד קמני (הו') (על שמו של ז'יגמונד קמני) ועוד. הוא היה אחד המייסדים גם של מסדר הסופרים ההונגרים של טרנסילבניה (EMIR). בזמן עליית הפאשיזם היה כתב של כתב העת "תקופתנו" (Korunk).
בכרך השירים הראשון שלו, "אלילים ואזיקים" (בקשצ'בה 1912), הופיע כליריקן מודרני שהולך בעקבות כותבי ניוגט. הוא פרסם בעצמו את אוסף שיריו (קלוז', 1924) בשם "מה יהיה איתנו?" (Mi lesz velünk). הקווים הקודרים שלו, שהביעו אפשרויות בלתי ראויות לקיום, את הגורל, את האינסוף הבלתי ניתן להשגה, את הפחד ואת המוות, נותנים תובנה לנפשו של אדם רגיש במיוחד. בתקופת הדיכוי הגובר נגד היהודים ושואת יהודי הונגריה שהחלה בפרסום החוקים האנטי יהודיים כמו החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי התפרסם שירו שהוקדש לבנו אדגר, "המולדת: (Haza) ("תקופתנו" 1938); שורות הסיכום הסמליות של השיר הן: "מולדת ניתן לאבד בכמה דרכים, / אבל היא לעולם לא תאבד אותנו!"
מחזה שלוש המערכות שלו "מוות ועוד" (1920) היה המחזה ההונגרי הראשון שהוצג בקלוז'-נאפוקה אחרי מלחמת העולם הראשונה. עוד באותה השנה הוצג מחזהו בן המערכה האחת "נס" (Csoda) על "המסתורין של הגורל", אחר כך הופיע (גם כספר) הדרמה בשלוש מערכות "האביר סילביו" (קלוז'-נאפוקה, 1921), שהוכחה כמוצלחת מכולם. המחזות הועלו בכל במות טרנסילבניה. הוא זכה להצלחה גם במחזותיו "אדוני הפרופסור" "סיטֵרה", "אהבתו הראשונה של ליסט". בשנת 1925, הופיעה "הקומדיה בארבע תמונות", "ההליכון" (ברלין-קלוז'-נאפוקה). מחזה זה והמחזה על ליסט הוצגו בפני הציבור גם ב"התיאטרון החדש" בבודפשט.
ככל שהאיום הפשיסטי גבר, התחזקה עמדתו השמאלית. אף על פי שהיו לו מעריצים ומעריכים, חוסר ההד הציבורי לגבי שני ספריו האחרונים בשל האפליה על רקע מוצאו היהודי ובשל המשטר הימני קיצוני של מיקלוש הורטי, ובסופו של דבר מות בנו, תרמו כולם לקריסתו הנפשית. בישיבת "חברת ז'יגמונד קמני" ב-31 בינואר 1943 ספד לו לאסלו שיני.
הליברית של אחד ממחזותיו זכתה לכתיבת אופרה, ובשנת 1946 היא הוצגה בקלוז'-נאפוקה בשם "פאטר גווארדיאן".
יצירותיו
- אלילים ואזיקים. שירים מאת אוסקר בארד; 1913
- האביר סילביו. דרמה; 1921
- מה יהיה איתנו?; 1924
- ההליכון. קוֹמדיה; ווגיאייריטר, ברלין, 1925
- ליסט. 1932 (גילדת טרנסילבניה לאמנויות יפות VI.)
- לאסלו טלקי. דרמה; מינרווה, Bp., 1936
- מהתכתבות שלא פורסמה של אוסקר בארד; 1962
ספרות
- Dienes László: Mi lesz velünk? Bárd Oszkár új verskötete. Keleti Újság, 1924. december 13.; újraközölve "sejtelme egy földindulásnak" 1976.
- Borbély István: Új hangok az erdélyi magyar lírában (Bárd Oszkár). Erdélyi Irodalmi Szemle 1925/1-2.
- Dsida Jenő: Liszt. Erdélyi Helikon, 1932/8.
- Kemény Gábor: A Teleki-tragédia margójára. Független Újság, 1937/11.
- Jancsó Elemér: Bárd Oszkár kiadatlan levelezéséből. NyIrK, 1962/2.
- Kötő József: Drámairodalmi örökségünk. Korunk, 1967/11.
- Mózes Huba: Bárd Oszkár és Tompa László a versírás műhelyproblémáiról. Korunk, 1969/1.
- Egyed Emese: „Itt a dráma nemcsak a szövegben lüktet”. Bárd Oszkár kísérletei, Erdélyi Református Kalendárium 2013, Erdélyi Református Egyházkerület, Kolozsvár, 2012, pp. 141–147. ISBN 978-973-7971-68-5
- Murvai László: Bárd Oszkár irodalmi munkássága; Universitatea, Cluj-Napoca, 1984
- Murvai László: Bárd Oszkár. Monográfia; Kriterion, Bukarest–Kolozsvár, 1998
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
