PROFILPELAJAR.COM

אולאפור תורס
Ólafur Thors
לידה	19 בינואר 1892; בורגרנס, איסלנד
פטירה	31 בדצמבר 1964 (בגיל 72); רייקיאוויק, איסלנד
שם מלא	אולאפור טריגוואסון תורס
מדינה	איסלנד
השכלה	University of Copenhagen Faculty of Law; אוניברסיטת קופנהגן ;
מפלגה	מפלגת העצמאות
בת זוג	אינגיביורג אינדרידדוטיר
	16 במאי 1942 – 16 בדצמבר 1942; (215 ימים)
	→ הרמן יונסון ביורן תורדרסון ←
	21 באוקטובר 1944 – 4 בפברואר 1947; (שנתיים)
	→ ביורן תורדרסון סטפן יוהאן סטפנסון ←
	6 בדצמבר 1949 – 14 במרץ 1950; (99 ימים)
	→ סטפן יוהאן סטפנסון סטיינגרימור סטיינתורסון ←
	11 בספטמבר 1953 – 24 ביולי 1956; (שנתיים)
	→ סטיינגרימור סטיינתורסון הרמן יונסון ←
	20 בנובמבר 1959 – 8 בספטמבר 1961; (שנה)
	→ אמיל יונסון ביארני בנדיקטסון ←
	1 בינואר 1962 – 14 בנובמבר 1963; (שנה)
	→ ביארני בנדיקטסון ביארני בנדיקטסון ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול של מסדר הבז (21 במרץ 1956); הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ;

אולאפור טריגוואסון תורס (באיסלנדית: Ólafur Tryggvason Thors, ‏ 19 בינואר 1892 – 31 בדצמבר 1964) היה ראש ממשלת איסלנד בשש קדנציות בלתי-עוקבות בין 1942 ל-1963. בשנים 1934–1961 הוא כיהן גם כיו"ר מפלגת העצמאות (מפלגת ימין). תורס היה נשוי לאינגיביורג אינדרידאדוטיר ואב לארבעה.

אביו של תורס, תור פיליפ אקסל יאנסן, היה דני שהיגר בצעירותו לאיסלנד ונהפך בה לחלוץ הקפיטליזם המודרני בזכות החברה הפרטית שהקים (הגדולה במדינה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם).

קריירה פוליטית

הקריירה הפוליטית של תורס התחילה בתקופת ממלכת איסלנד (למעשה, אוטונומיה איסלנדית ללא מלך מקומי ובחסות ממלכת דנמרק – בשנים 1944–1918). בשנת 1926 תורס נבחר לאלת'ינגי (פרלמנט) מטעם מפלגת העצמאות הימנית. בשנת 1932 הוא כיהן לתקופה קצרה כשר המשפטים בממשלתו של אאוסגייר אאוסגיירסון מהמפלגה הפרוגרסיבית (מפלגת מרכז-ימין). היה זה בין 14 בנובמבר ל-23 בדצמבר של אותה שנה, כאשר תורס החליף בתפקיד את מגנוס גודמונדסון מהמפלגה השמרנית (שעזב זמנית את הממשלה). בשנת 1934 תורס נבחר למנהיג מפלגת העצמאות.

בשנים 1939–1942 תורס כיהן כשר התעסוקה והתחבורה בשתי הממשלות האחרונות (השלישית והרביעית) של הרמן יונסון מהמפלגה הפרוגרסיבית. באביב 1942 תורס הפיל את הממשלה הקואליציונית הרביעית של יונסון וב-16 במאי הקים ממשלת מיעוט בראשותו – בהשתתפותם של חברי מפלגת העצמאות בלבד. בממשלה זה הוא כיהן גם כשר החוץ. זמן קצר לאחר מכן תורס הקדים את הבחירות ליולי 1942 בתקווה שמפלגתו תהפוך לגדולה ביותר באלת'ינגי.

תקוותו של תורס נכזבה בגלל אופן חלוקתה של הארץ למחוזות בחירה, שהעניק ייצוג בלתי-פרופורציונלי ביחס לאוכלוסייה לאזורים כפריים מיושבים בדלילות. (מאז 1930 מפלגת העצמאות זכתה במספר הרב ביותר של הקולות באיסלנד בכל מערכות הבחירות, אך בגלל אופן החלוקה למחוזות, המפלגה הפרוגרסיבית זכתה ביותר חברים באלת'ינגי. מפלגת העצמאות נחלה אכזבה כזו גם בשתי מערכות הבחירות הקודמות, בהן תורס הוביל אותה – ב-1934 וב-1937).

בעקבות הכישלון, תורס הוביל ב-1942 רפורמה באופן חלוקת הארץ למחוזות בחירה, שהעניקה יותר ייצוג לאזורים העירוניים. אחרי הרפורמה, הוא קבע את הבחירות לאוקטובר של אותה שנה. בעקבות בחירות אלה הפכה מפלגת העצמאות להיות מפלגה הגדולה באלת'ינגי, אך תורס איבד את ראשות הממשלה בגלל הקמתה של ממשלת מעבר בדצמבר 1942 ללא תמיכת הפרלמנט (ממשלה זו – בהובלת חבר מפלגתו ביורן תורדרסון ובשיתוף הפרוגרסיבים – עלתה לשלטון בתקופת הכיבוש האמריקאי של איסלנד במהלך מלחמת העולם השנייה, והובילה את המעבר של האי מחסות דנית רשמית לעצמאות מדינית).

ב-17 ביוני 1944 איסלנד זכתה בעצמאות בעקבות משאל עם. ב-21 באוקטובר של אותה שנה תורס חזר להיות ראש הממשלה לקדנציה שנייה וכיהן בתפקיד בשנים 1944–1947 (בתמיכת הפרלמנט). גם בממשלתו השנייה הוא כיהן במקביל כשר החוץ. תורס שמר על כוחה של מפלגת העצמאות כמפלגה הגדולה באלת'ינגי בבחירות שנערכו ביוני 1946. למרות זאת, ב-4 בפברואר 1947 ממשלתו הופלה על ידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שמנהיגהּ סטפן יוהאן סטפנסון הצליח להקים ממשלה קואליציונית ללא מפלגת העצמאות.

אחרי הבחירות שנערכו באוקטובר 1949 מפלגת העצמאות נותרה המפלגה הגדולה באלת'ינגי, ובדצמבר של אותה שנה תורס הקים את ממשלתו השלישית, בה כיהן גם כשר הרווחה. למרות זאת, כעבור שלושה חודשים בלבד ממשלתו הופלה על ידי המפלגה הפרוגרסיבית, שהתחזקה בבחירות ב-1949. במרץ 1950 תורס הוחלף בתפקיד ראש הממשלה על ידי מנהיג הפרוגרסיבים סטיינגרימור סטיינתורסון, שהקים ממשלה קואליציונית בשיתוף מפלגת העצמאות. במסגרת שותפות זו, תורס כיהן בממשלתו של סטיינתורסון (בשנים 1950–1953) כשר הדיג והתעשייה.

בשנים 1953–1956 תורס כיהן בפעם הרביעית כראש הממשלה בעקבות העלייה בכוחה של מפלגת העצמאות בבחירות שנערכו ביוני 1953. בממשלתו הרביעית הוא כיהן במקביל כשר הדיג. במרץ 1956 התפטר תורס מראשות הממשלה, לאחר שנוצר קרע בינו לבין שרי הפרוגרסיבים, סביב שהות כוחות של ארצות הברית באיסלנד^[1]. בבחירות של אותה שנה, הפרוגרסיבים והסוציאל-דמוקרטים יצרו ברית ביניהן והצליחו להדיח את מפלגת העצמאות מהשלטון. בעקבות בחירות אלה, תורס היה עם מפלגתו באופוזיציה לשתי ממשלות השמאל-מרכז שקמו עד 1959.

בבחירות של יוני 1959 מפלגתו של תורס והמפלגה הפרוגרסיבית קיבלו אותו מספר מושבים באלת'ינגי, למרות שמפלגת העצמאות זכתה במספר הרב ביותר של קולות הבוחרים בהפרש ניכר. כדי לתקן את הפער בין ההצלחה האלקטורלית לייצוג בבית הנבחרים, בוצעו רפורמות בשיטת הבחירות האזורית, ובין השאר הוגדל מספר הנציגים מהבירה רייקיאוויק. אחרי השינויים בשיטה, נערכו בחירות חוזרות באוקטובר של אותה שנה, בעקבותיהן מפלגתו של תורס זכתה במספר הרב ביותר של מושבים בפרלמנט ובנובמבר 1959 הוא הרכיב שוב ממשלה – אחרי שלוש שנים באופוזיציה.

בשנים 1959–1961 תורס כיהן כראש הממשלה בקדנציה החמישית שלו בתפקיד. שותפי מפלגתו לקואליציה השלטת היו הסוציאל-דמוקרטים. בזמן הוועידה הארצית של מפלגת העצמאות ב-1961, תורס הפסיד בבחירות את תפקיד ראשות המפלגה לאחד משרי ממשלתו – ביאנרי בנדיקטסון. בעקבות הפסד זה, תורס התפטר מתפקיד ראש הממשלה. בנדיקטסון ירש אותו גם בתפקיד זה, אך לקראת סוף השנה תורס חזר בו מההתפטרות ומתחילת 1962 הוביל שוב את ממשלתו בכהונתו השישית והאחרונה עד הבחירות של שנת 1963.

בבחירות הכלליות שנערכו ביוני 1963, תורס נבחר לאלת'ינגי כחבר מהשורה מטעם מפלגת העצמאות – כמו בראשית הקריירה שלו. הוא היה חבר בית הנבחרים עד יום מותו בסוף שנת 1964. למרות שהפסיק להנהיג, שרי ממשלתו החמישית (קואליציית מפלגתו הימנית והסוציאל-דמוקרטים) המשיכו לנהל את איסלנד כמעט באותו הרכב בדיוק גם בזמן שלטונן של שתי הממשלות שהוקמו אחר כך על ידי יורשיו הפוליטיים ממפלגת העצמאות – ממשלת בנדיקטסון (1963–1970) וממשלתו של יוהאן הפסטין (1970–1971).