המבנה הוקם לפי החלטת עיריית לוס אנג'לס להקים מבנים בעלי ארכיטקטורה מודרנית ו"חללית" בעיר, במסגרתה הוקם גם נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. הוא תוכנן על ידי משרד האדריכלים וורדמן ובקט (Wurdeman and Becket) כמרכז להופעות מוזיקה, עיצוב הפנים נעשה בהשראתו ובייעוצו של המעצב נורמן בל גדס (Norman Bel Geddes). אורך החזית, שהייתה צבועה בירוק ולבן, היה 69 מטרים. במרכז החזית, מעל הכניסה המאסיבית, נבנו ארבעה מגדלים מעוגלים, מעוטרים בפסים מאוזנים בולטים צבועים לבן ומעליהם מתנשאים ארבעה תרנים. מאחורי החזית המרשימה השתרע מבנה פשוט-קווים עשוי ברובו מעץ. שטח האולם היה 9,300 מטר מרובע והוא יכל להכיל עד 6,000 צופים.
עם פתיחת מרכז הכנסים של לוס אנג'לס (Los Angeles Convention Center) נזנח האולם וננטש. במהלך השנים עלו הצעות שונות לטיפול במבנה, שהלך והתפורר. ב-1978 הוכנס לרשימת האתרים לשימור, אך הדבר לא השפיע על מצבו. ב-1980 זכה להתעניינות כאשר "כיכב" כמועדון "זאנאדו" בסרט בשם זה ועלו הצעות להפוך אותו למועדון דיסקו או לזירת גלגיליות. אף הצעה לא הוכיחה כדאיות כלכלית מספקת. בשנות השמונים אף התגוררו במקום חסרי בית. ב-1983 פגעה שרפה בצידו הצפוני של המבנה.
ב-24 במאי1989 כילתה את המבנה שריפת ענק, שהעשן שהיתמר ממנה נראה למרחקים בכל אזור לוס אנג'לס. כיום נמצא במקום "פארק פאן-פסיפיק" ובו מודל מוקטן של המבנה.