שטיינברג ביסס את מעמדו בברצלונה במהרה והיה מהשחקנים הבולטים בה ב-9 השנים בהן היה שחקנה, בין 1901 ל-1910. ב-1902 נערך "קופה מקאיה", טורניר בין ברצלונה, אספניול ואיספניה, שלימים הוכר כאליפות קטלוניה הראשונה. שטיינברג היה שותף לזכייתה של ברצלונה בטורניר, התואר הראשון בתולדותיה. בהמשך השנה הוזמנה ברצלונה לגביע ההכתרה, טורניר גביע שהפך בהמשך לגביע המלך. ב-13 במאי, בחצי גמר הגביע, נפגשו ברצלונה וריאל מדריד לראשונה בתולדותיהן, מפגש שלימים הוכר בכינוי "הקלאסיקו". שטיינברג הבקיע את השער הראשון בהיסטוריית הקלאסיקו, ועם שער נוסף שהבקיע עזר לקבוצתו לנצח 3 - 1. במשחק הגמר, בו שיחקה ברצלונה מול קלוב ביסקאיה, הבקיע שטיינברג שער נוסף, אך קבוצתו הפסידה 2 - 1. עוד ב-1902, הוטלה על שטיינברג האחריות להקים את בית הספר לכדורגל הראשון של המועדון, וכך לעיתים הוא נחשב למאמן הראשון בהיסטוריית המועדון.
בהמשך דרכו בברצלונה סייע לה לזכות בתארים נוספים. ב-1903 זכה עמה בקופה ברצלונה, טורניר שנערך בין המועדונים השונים בעיר, וב-1905 באליפות קטלוניה, שהוקמה תחת שם זה בסוף 1903. לאחר מספר שנים שהסתיימו ללא אף תואר, ב-1909 וב-1910 היה שותף לשתי זכיות רצופות באליפות קטלוניה. כמו כן, ב-1910, לקח חלק בזכייתה של ברצלונה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע הספרדי, אחרי שהיא ניצחה בגמר את אספניול מדריד בתוצאה 3 - 2. בשנה זו פרש ממשחק. בסך הכול השתתף שטיינברג ב-67 משחקים, בהם הבקיע 55 פעמים.
בין 8 בפברואר1906 ל-9 בדצמבר אותה שנה היה שטיינברג נשיא התאחדות המועדונים של ברצלונה, לפני שזו הפכה להתאחדות הכדורגל הקטלאנית. בנוסף ב-1906, היה אחד מהמקימים והעורכים הראשונים של עיתון הספורט אל מונדו דפורטיבו. אהבתו לספורט לא דעכה גם לאחר שחדל מלשחק במדי ברצלונה, והוא תמיד היה מקושר למועדון.
