המבנה בן קומה אחת או שתיים, בצורת קופסה, ובעומק של שני חדרים.
שמירה על פרופורציות וסימטריה מדויקת ופשוטה מבחינה מתמטית של חלקי המבנה. לדוגמה, גודל החלון וממדיו נקבעו ביחס לחדר בו הוא נמצא. ממדי החדרים נקבעו לפי יחס של קובייה כפולה.
דלת הכניסה במרכז המבנה, מעוטרת ומודגשת באלמנטים קישוטיים.
במקומות בהם בוצעו תוספות בנייה על בסיס מבנים ישנים יותר, הושמו דגש והקפדה יתרה על הבנייה בסגנון הג'ורג'יאני בחזית המבנים הפונה לרחוב. תכנון המבנים הג'ורג'יאנים היה בהתאם לסדר הקלאסי, ונעשה שימוש בתוספות ובאלמנטים של בנייה בהשראת יוון העתיקה ורומא העתיקה. חומרי הבניין היו בעיקר לבנים ואבן טבעית בצבעי אדום צהבהב או לבן.
הבנייה בסגנון הג'ורג'יאני הייתה נפוצה גם בקולוניות הבריטיות שמעבר לים. במקומות רבים נבנה הסגנון בהתאמה לזמינות החומרים המקומיים, ובאופן זה הוקמו מבנים ג'ורג'יאניים מעץ טבעי ולוחות עץ מעובד. בניגוד לאדריכלות הבארוק, שהייתה רלוונטית בעיקר למבני פאר כגון כנסיות וארמונות, הסגנון הג'ורג'יאני היה נפוץ גם בקרב המעמד הבינוני במושבות, תוך יישום עקרון הבנייה הוורנקולרית.
החל מ-1840 חלה ירידה במעמדו של הסגנון הג'ורג'יאני באירופה, והוא הוחלף בהדרגה על ידי סגנון התחייה הגותית. בארצות הברית הוא היה אחד ממאפייני הקולוניאליזם, ולפיכך חל פיחות במעמדו גם שם. בקנדה ובמדינות חבר העמים הבריטי היה הסגנון הג'ורג'יאני אות נאמנות לממלכה המאוחדת ולמורשתה, והיה הסגנון הדומיננטי במאה ה-19. בעשורים הראשונים של המאה ה-20 הפך הסגנון לדומיננטי פעם נוספת, וכונה "התחייה הקולוניאלית" או "הסגנון הנאו-ג'ורג'יאני". במאה ה-21 הסגנון מבוקש בעיקר בקרב לקוחות פרטיים באחוזותכפריות.
