PROFILPELAJAR.COM

אדוארד גרנוויל בראון
Edward Granville Browne
לידה	7 בפברואר 1862; Stouts Hill, הממלכה המאוחדת
פטירה	5 בינואר 1926 (בגיל 63); קיימברידג', הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
השכלה	מכללת פמברוק
מעסיק	אוניברסיטת קיימברידג'
בן או בת זוג	Alice Caroline Blackburne Daniell (1906–?)
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה הבריטית

אדווארד גרנוויל בראון (באנגלית: Edward Granville Browne; ‏ 7 בפברואר 1862 - 5 בינואר 1926) היה רופא, חוקר היסטוריון ואוריינטליסט בריטי. הוא התמחה בלימודי פרס ונמנה בין האקדמאים הראשונים והמובילים לחקור את הדת הבהאית והדת הבאבית. בנוסף, היה פעיל פוליטי למען המהפכה החוקתית הפרסית.

תולדות חייו והשכלה

בראון נולד ב-7 בפברואר 1862 בגלוסטרשייר, בריטניה לאביו, בנג'מין בראון. בראון למד בתיכון בגלנאלמונד קולג' בסקוטלנד ובאיטון קולג' תוך כוונה ללמוד הנדסה. אולם, לאחר תקופה של שנה וחצי של לימודים בתחום, החליט ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטת ניוקאסל ולאחר מכן במכללת פמברוק שבאוניברסיטת קיימברידג'.^[1]

במהלך לימודיו בפמברוק, התחיל בראון ללמוד ערבית, טורקית ופרסית מתוך עניין בטורקיה עקב המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878).^[1] הוא הזדהה עם הצד האות'מאנית ואף רצה לסייע להם ולשרת כקצין בצבא העות'מאני,^[2] ולכן לימד את עצמו את השפה הטורקית מאיש דת אירי.^[3]

היכרותו עם האוריינט ככלל ועם פרס בפרט

בראון למד רבות אודות פרס ממורה פרטי, פרסי בשם מירזא מוחמד באקר ובגללו התעניין בסופיות ובהמשך בדרך של הבאב.^[4]

אף על פי שבראון למד פרסית עד לרמה גבוהה מאוד, הוא לא מצא את הזמן לבקר בפרס תוך כדי לימודי רפואה בפמברוק. בשנת 1887, לאחר סיום לימודיו, הוא יצא לפרס על מנת לחקור אותה מקרוב ולהמשיך ללמוד את השפה הפרסית.^[5] בראון שהה באימפריה כשנה ובניגוד לאירופאים אחרים אשר נסעו לפרס, הוא התערבב היטב עם מגוון גורמים באוכלוסייה הפרסית.^[3] לאחר מסעו כתב ספר, “A Year Amongst The Persians” אודות חוויותיו בפרס. הספר פתח את התרבות הפרסית בפני העולם האקדמי ודוברי אנגלית בצורה חסרת תקדים.^[6] אולם בפועל, הספר לא קיבל תשומת לב ציבורית נרחבת עד ההדפסה השנית שלו, אחרי מותו של בראון ב-1926.^[2]

בהמשך החיים שלו, שילב בראון את אהבתו עם האוריינט עם הרקע הרפואי שלו והעביר הרצאות בנושא רפואה בעולם הערבי ופרסם ספר על בסיס הרצאות אלו.^[7] מדובר בנושא שולי מבחינתו שכן עיקר עבודתו התמקדה בהיסטוריה וספרות פרסית.

הוא איגד כתבי יד פרסים ואסלאמיים והוציא את סדרת ספרים בת ארבעה כרכים בשם “Literary History of Persia”.^[8] הספר מבוסס על חומרים שבראון הצליח לאסוף בעת שהותו בפרס והוא עשה בו שימוש בגישה החדשה שפיתח לחקר ספרות וגם ניתח מספר רב של מקורות ראשוניים, דבר שהתאפשר בזכות שליטתו בשפה הפרסית, הערבית ועוד. הספר ממשיך להוביל בתחום, מעל 95 שנה לאחר הדפסת המהדורה האחרונה.^[7]

כתביו לגבי הבאבים והבהאים

בראון נתקל לראשונה בבאביזם כאשר קרא את כתביו של הסופר הצרפתי ארתור דה גובינו אודות פרס. לכן, בראון רצה ליצור קשר ולחקור את הבאבים בפרס בזמן שהייתו באזור אך גילה כי רוב הבאבים הפכו לבהאים.^[9] כאשר הוא היה באיספהאן, פגש בראון את אחד ממקורביו של בהאא אללה, ח'אג'י מירזא חידאר עלי ובהמשך פגש ודיבר עם עוד אנשי הדת בערים יזד ובשיראז. בעיר כרמאן הוא גם פגש באבים^[10]

לאחר ששב מפרס, התחיל בראון לתרגם כתבי יד באבים ובהאים ובכך היה הראשון לתרגם אותם לאנגלית ולהנגיש אותם לעולם האקדמי ולמערב. לקראת סוף המאה ה-19 הפסיק להתעניין בבהאיזם ובאביזם, ככל הנראה בגלל ביקורת שקיבל באקדמיה והפלגים בתוך העולם הבאבי-בהאי. בנוגע לפילוג בין הבהאים והאזלים, הוא סבר כי האזלים מייצגים את המסורת האמיתית של הבאב והאשים את הבהאים באלימות כלפי האזלים. הפילוג בין שני הזרמים, יחד עם ביקורת נוקבת שספג מאקדמאים באוקספורד, שכנע אותו לנטוש את מחקריו על הבאב.^[9]

פעילות פוליטית

בראון התחיל להתעניין בפוליטיקה של איראן כבר ב-1890 בתקופה של מרד הטבק באיראן, עת היה בקשר עם איראנים בולטים בלונדון.^[11] הוא הפך לפעיל ב-1908 על רקע המהפכה החוקתית הפרסית והקים את וועדת פרס בשיתוף עם ה.פ.ב. לינץ'. מטרת הוועדה הייתה להשפיע על דעת הקהל בבריטניה לתמוך בתנועת החוקה הפרסית ובזכותו של העם הפרסי להגדרה עצמית, בהתאם לפילוסופיה שלו שתמך ללא סייג בתנועות חירות.^[9] לפי בראון, אובדן עם ייחודי הוא רע מאוד, במיוחד פרס. לכן הוא לחם למען העם הפרסי על מנת לשמור את הציוויליזציה המיוחדת שלה.^[12] כמו כן, הוא התייחס לאיראן כמדינה האהובה עליו אחרי בריטניה.^[13] בראון היה בקשר הדוק עם בכירים בתנועה הלאומית הפרסית בתוך פרס ובגולה^[8] והיווה מוקד ידע למבקרים רבים של הממשלה הבריטית בנוגע למדיניותה מול האימפריה הפרסית. הוא כתב ספרים ומאמרים ונשא נאומים אשר היללו את העם הפרסי וביקרו את המאמצים של הבריטים והרוסים לדכא את המהפכה. כתוצאה מכך, זכה לתמיכה ואהדה בקרב הפרסים.^[9] הוא ספג ביקורת מכמה בכירים איראנים, כולל אנשים שהיו המקורות שלו, על כך שהוא כתב רבות על המהפכה בלי לחקור אותה מקרוב.^[11] לבסוף, אחרי שהמהפכה החוקתית נכשלה, הפסיק בראון את כל פעילויותיו הפוליטית.^[7]

במסגרת ספרו The Persian Revolution, בראון ביקר את הבהאים ואת מנהיגם עבד אל-בהאא' על כך שהם לא יצאו בפומבי בעד המהפכה ונמנעו מנקיטת עמדה ברורה בנושא. הוא התעלם מהעובדה שתמיכה של הבהאים במהפכה הייתה עלולה לחסל אותה שכן רוב הציבור הפרסי היו נגד הבהאים. הוא גם לא התייחס לרדיפה של הבהאים על ידי המשטר הקיים באותו שנים. דבריו של בראון פגעו בעבד אל-בהאא' והוא לעולם לא סלח לבראון.^[14]

תרומתו לעולם האקדמי

באוניברסיטת קיימברידג' ייסד בראון את בית הספר ללימודי שפות מודרניות של המזרח ושימש כפרופסור לשפה ערבית. בתפקיד זה הוא שם פחות דגש על לימוד דקדוק ויותר על תרגום של כתבי יד ומקורות ראשוניים. הוא גם הקים בית ספר בו למדו עובדים של שירות החוץ הבריטי ובהמשך גם סטודנטים הודיים.^[15] הוא קטלג את כל כתבי היד האסלאמיים בספרייה של אוניברסיטת קיימברידג' וספריות נוספות. בנוסף, הוא ערך וקידם את עבודתו של אליאס ג'ון ווילקינסון גיב על ההיסטוריה של שירה עות'מאנית.^[7]

כתיבתו

חוץ מספריו על רפואה ערבית, כלל כתביו עסקו בפרס בתחומים של דת, היסטוריה וספרות, או פוליטיקה ועיתונאות. בתחילת הקריירה שלו, בראון כתב אודות דת בפרס. לאחר מכן הוא התמקד בהיסטוריה ספרותית ולקראת סופה כתב גם אודות פוליטיקה ועיתונאות.

בנוגע לדת, הוא לא התייחס בכלל לזרם הסוני והתעסק עם הזרמים הקטנים יותר של השיעה. יש כאלה שטוענים כי מחקרו על הבאביזם הוא המחקר המקיף ביותר על הנושא שיוכל להיות אי פעם. בתחום של היסטוריה ספרותית, הספר The Literary History of Persia היה השיא של מחקרו האקדמי. לקח לו מעל 22 שנים להוציא לאור את כלל הכרכים והם מהווים עבודה מרכזית בחקר של פרס.^[16]

חיים אישיים

עד שהוא התחתן עם אליס קורוליין בלאקבורן-דניאל בשנת 1906, בראון היה נחשב לפעיל מאוד בחיים החברתיים בקיימברידג'. בזמנו הפנוי היה משחק טניס, סקוואש ושיט; ותמיד ראה לנכון לסייע בכל דבר לתלמידיו, עמיתיו וכל מי שביקש.^[17] אליס הייתה קתולית ופעילה בתנועה לעצמאות אירית והשפיעה עליו בשני הנושאים.^[9] לזוג נולד שני בנים. בראון קיבל התקף לב חמור בשנת 1924 ובכך סיים את הקריירה האקדמית שלו. הוא נפטר ב-5 בינואר 1926 בביתו בקיימברידג' ונקבר בעיר ניוקאסל.^[7]

חיבורים

(Religious Systems of the World: A Contribution to the Study of Comparative Religion (1889
(A Traveller's Narrative: Written to Illustrate the Episode of the Bab (1891
(A Year Amongst the Persians (1893
(A Chapter from the History of Cannabis Indica (1897
(A History of Persian Literature under Tartar dominion (A.D, 1265-1502) (1902
(A Literary History of Persia (1908
(The Persian Revolution of 1905–1909 (1910
(The Press and Poetry of Modern Persia: Partly Based on the Manuscript Work of Mirza Muhammad Ali Khan Tarbiyat of Tabriz (1914
(Materials for the Study of the Babi Religion (1918
(Arabian Medicine(1921

לקריאה נוספת

Bayluzi, H.M. Edward Granville Browne and the Baha'i Faith. Oxford: George Ronald, 1970
Browne, Edward Granville. A Year Amongst The Persians. Cambridge: Cambridge University Press, 1927.