טלץ' נולד במשפחה יהודית. סבו וסבתו: סבו מצד אביו, אהרון טלטש, היגר להונגריה ממיקולוב, מורביה. הוא עסק בהכנת מצבות וציור שלטים בעיר פאפה. סבתו מצד אביו תרזה האס הלכה לעולמה בגיל 115 ואדה, נכדה, עדיין הצליח לצייר אותה בבאיה בשנת 1892. סבו מצד אמו היה אדולף וולנר, סוחר תבואה עשיר בעיר באיה שהתרושש לאחר מכן, סבתו הייתה בטי פּלצר, שהלכה לעולמה בגיל צעיר.
אביו, מור טלטש (פאפה, 1842-1924) עבד כסנדלר. הוא נשא לאישה בבאיה את אנה וולנר (בוניהאד, 1846-1940) ב־15 בפברואר1870. אֶחיו היו ארמין (שנולד בשנת 1870), ברטה, אילונה, גזה, קרולין, פליקס ואנדראש (שנולד בשנת 1891). הוריו עברו לסובוטיצה כשאדה היה בגיל צעיר מאוד וחוויות ילדותו ונעוריו נקשרו לעיר זו (אז הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית).
לימודיו
כבר בגיל תלמיד תיכון בסובוטיצה החליט טלץ' להיות צייר. לאחר שסיים את ארבע הכיתות של בית הספר התיכון, לקח אותו אביו לבודפשט ללמוד בבית הספר לעיצוב תעשייתי, יחד עם תלמידי פיסול בניין. עם זאת, טלץ' החליט לעזוב את לימודי הפיסול שם וחזר לסובוטיצה.
בשנת 1888 הפליג על הדנובה לווינה ונרשם לסטודיו לפיסול של הפסל אדמונד פון הופמן, שהבחין בכישרונו. בהמשך קיבל הפסל אדמונד פון הלמר את הילד בן ה-16 לאקדמיה. לאחר שנתיים לימודים הוא קיבל מהאקדמיה מלגה חודשית של 90 פורינט ובמקביל קיבל מענק חודשי של 50 פורינט מתא אחד של הבונים החופשיים בבודפשט (לימים התא קיבל אותו כחבר). אחרי סיום האקדמיה הוא המשיך ללמוד בבית הספר של המאסטר גספר קלמנס פון זומבוש (Gaspar Clemens von Zumbusch) "מנהיג הפסלים" בווינה. כבר בהיותו תלמיד בשנה הראשונה זכה אדוארד טלטש (אדה טלץ') בפרס הגבוה ביותר של בית הספר ובסך 300 פורינט עבור קבוצת הפסלים המיתולוגית שלו Die zwei Durstigen. בעידוד המאסטר שלו הוא שלח את הפסל לתערוכה הבינלאומית של וינה בשנת 1893, ולאחר מכן לאנטוורפן, שם זכה במדליית כסף. הוא הציג אותה יצירה, שקרא לו בתרגום להונגרית "שני הצמאים", בתערוכת איגוד האמנויות היפות ההונגרית בבודפשט בשנת 1893/94. לאחר מכן גם פסלו הענק בשם "גוליית" הוצג והתפרסם בתערוכה בשנת 1894/95. זה היה המקום בו החלה הקריירה האמנותית שלו לנסוק בהונגריה. לאחר שסיים בהצלחה את האקדמיה בת ארבע השנים ולאחר מכן את בית הספר לתואר שני במשך שלושה שנים, סיים את לימודיו בווינה.
קריירה
בגיל 23 התיישב בבודפשט, אך תחילה יצא לטיול בוונציה. הוא הופיע בסטודיו של הפסל ג'רג' זאלה והגיש בקשה להתקבל על סמך מכתב המלצה מאת הלמר. זאלה קיבל אותו לעבודה ומיד מסר לו עבודות. ב־1 באוקטובר1895 התגייס טלץ' ל"שנות ההתנדבות" לשרת בגדוד הרגלים הראשון. הוא פרש כסמל וכמועמד לקצונה במילואים. בינתיים מיצירותיו שהוצגו בתערוכת המילניום, פרנץ יוזף הראשון, קנה פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה את "שני הצמאים" בעבור 600 פורינט, וטלץ' פגש את הקיסר באופן אישי. המדינה קנתה ממנו את הפסל גוליית עבור 800 פורנטים. בשכר שהרוויח בתערוכת המילניום הוא יכול היה לשכור סטודיו ברחוב מונקאצ'י 14.
שנתיים לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לקצונה, הוא התגייס להתמחות קיץ של חודשיים בגדוד הרגלים השישי של סובוטיצה. שם פגש את אנה גרפי, בת של מנהל מפעל ללבנים. הם התחתנו באביב 1900. דירתם הייתה ברחוב סונדי 80 בבודפשט. ילדם הראשון שארי, נולדה בשנת 1901, השני, מתי בשנת 1902, והשלישי, פאל בשנת 1903. אשתו חלתה בשחפת כלייתית ונפטרה ב־10 בפברואר1910.
תלמידתו נורה מנספלד קיבלה עליה את הטיפול בילדיו, והוא יצא לבית הבראה ליד דרזדן כדי להתאושש מן האסון. טלץ' התחתן עם נורה ב־2 במרץ1911. הם עברו לבודה ונולדו להם שני בנים, פטר ב-1911 ואדם ב-1914.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, האמן בן ה-42 לא היה צריך להתגייס. הוא חלה בשלהי 1917 ואושפז בבית חולים. הסופר דז'ה קוסטולאני, אף הוא מסובוטיצה, כבר ניסח את הספד עליו. לאחר המלחמה הוא ומשפחתו עברו להולנד בשנת 1920. שם, הפך טלץ' למנהל אמנותי במפעל הצורפות של חבר. הוא חזר הביתה אחרי שנתיים, גרוש מאשתו השנייה בספטמבר 1924, הוא התחתן בשלישית עם אירנה גליקשטַהל. הסטודיו והדירה החדשים שלו הושלמו ברחוב אלקוטאש 41. במהלך הכיבוש הגרמני הוא נשא עליו את הטלאי הצהוב, אך קיבל פטור ויכול היה להישאר בדירתו. עם העלייה לשלטון של מפלגת צלב החץ בהונגריה ולפני המצור על בודפשט הוא ואשתו עברו מבודה לפשט לדירת אמה של אשתו, שהייתה בבית מוגן תחת הגנה שוודית באמצעות פעילותו של ראול ולנברג.[1][2] בסיום המלחמה חזרו לבודה ושחזרו את הסטודיו. אדה טלץ' תרם את הפסלים, הלוחות, הציורים, הצילומים והמסמכים האחרים שנותרו לו לאחר המצור על בודפשט, לעיר הולדתו באיה.
Vörösmarty Mihály szobra (Kallós Edével közösen, 1908),
Alpár Ignác szobra (Városliget, 1931),
Szent László és III. Károly király szobra a Millenniumi emlékművön
Marcsa (Magyar Nemzeti Galéria),
A kis szégyenlős (Magyar Nemzeti Galéria),
Góliát (Magyar Nemzeti Galéria).
תערוכות ופרסים
בשפת המקור:
Negyedéves korában elnyerte az akadémia Füger-aranyérmét.
1899-ben Oroszországban egy osztrák-magyar kiállításon szerepelt.
Az 1900. évi párizsi világkiállításon kollekcióval vett részt, valamennyi figuráját megvették külföldi múzeumok.
Az 1901. évi drezdai nemzetközi kiállításon szobrászati kis aranyérmet kapott. (A nagyot Auguste Rodin.)
A házi szer című terrakottájával az 1901. évi műcsarnoki tárlaton elnyerte a 600 koronás Ráth-díjat.
Az 1902. évi téli tárlaton Tanulmányfő című alkotásáért a Műcsarnok kétezer koronás Röck István-díját kapta.
1901-ben a turini nemzetközi iparművészeti kiállításon ezüstérmet nyert.
Aranyérmet kapott Kati néni című szobráért a Saint Louisban rendezett világkiállításon.
Az 1906. évi milánói világkiállításon Beethoven-szobrával aratott sikert.
Az antwerpeni világkiállításon II. osztályú aranyéremmel jutalmazták.
Az 1908-1909. évi téli tárlaton a sógornőjéről készített arcmásért az állami nagy aranyérmet, az akkori legnagyobb művészi kitüntetést kapta.
1928-ban volt gyűjteményes kiállítása a budapesti Ernst Múzeumban.
1937-ben a párizsi világkiállításon plakettjével elnyerte a Grand Prix-t.
A Műcsarnokban 1940-ben - a második magyarországi zsidótörvény után - megrendezték gyűjteményes kiállítását, amelyen több mint 50 szobra és sok plakettje volt látható
בתרגום לעברית:
בשנתו הרביעית באקדמיה הוענקה לו מדליית הזהב של פיגר של האקדמיה.