ב-1897 הצטרף ל"בונד", מפלגת הפועלים היהודים של רוסיה, פולין וליטא. באותה שנה ברח מרוסיה לארצות הברית, שם כתב בעיתון היומי היידי "פֿאָרווערטס". מ-1913 ערך במשך 15 שנה את הירחון "די צוקונפט" ("העתיד"), שם פרסם מיצירותיהם של טובי הכותבים היידיים של זמנו.
בתחילה לא נכבש ברעיונות הציונות בראשית דרכה מאחר שלא האמין שהדבר ריאלי. המהפך בחשיבתו קרה ב-1929 אחרי מאורעות תרפ"ט.
אין דין כזה בשולחן ערוך, לא הקפיטליסטי ולא הסוציאליסטי, שאנו חייבים להשאר העם היחיד בעולם, חוץ מהצוענים, שאסור עליו שיהיה לו בית לאומי.
בשנת 1949 נבנה לכבודו בית תרבות לפועלים בתל אביב: בית ליסין. הקמתו התאפשרה בעזרת תרומה בסך 100 אלף דולר שהרים ועד הפועלים היהודי באמריקה[2]. כן נקראו על שמו רחובות בחיפה, בתל אביב ובחולון.
כתביו
זכרונות וחויות; עם מבוא מאת ב' כצנלסון; (ליקט: ב' כצנלסון; תרגם: א' קריב), תל אביב: עם עובד, תש"ג.
לידער און פּאָעמען (1888–1938) (מיט צייכנונגען פון מאַרק שאַגאַל), אין דריי בענדער, ניו יורק: פאָרווערטס אַסאָסיאיישאָן, 1938[3]. (ביידיש)
לקריאה נוספת
יחזקאל ליפשיץ, 'אברהם ליסין: קווים לדמותו לפי מכתביו, זכרונותיו וכן זכרונות בני דורו', מאסף (כתבים לחקר תנועת הפועלים היהודית) ו (אדר תשל"ד, מרץ 1974), 20–54.
י"ח בילצקי, אברהם ליסין: משורר, מסאי, עורך, תל אביב: מועדון בית ליסין, 1981.
^מקורות שונים טוענים שתאריך לידתו הוא 19 במאי 1872, אך על קברו רשום 1871. גם תאריך לידתו העברי שנוי במחלוקת. ככל הנראה הרשום על קברו הוא טעות שכן שנת פטירתו ידועה מהעיתונות והוא שגוי גם כן
