החבורה הגיעה ב-26 במרץ1926 לנמל מרסיי שבצרפת, משם נסעה לפריז והתארחה בביתה של לאה, אחותו של פייטלוביץ'. בנקודה זו נפרדה החברה: אדגך ומכונן נשלחו ללונדון שבבריטניה, שם אומצו על ידי משפחות יהודיות-חרדיות ממוצא גרמני שהשתייכו להתאחדות קהלות החרדים. אדגך עצמו אומץ על ידי משפחת לוין שהייתה משפחה אמידה ושאב המשפחה, ראלף, התפרנס כרופא שיניים. אברהם למד במכללת סנט ג'ורג' היוקרתית שבהייבורי לימודים כלליים ובבית הספר העברי "עדת ישרואל" לימודי יהדות. הסביבה תיארה את אדגך כאדם חברותי וכאחד שנטמע בתרבות האנגלית.[2]
באתיופיה
ב-1935 חזר לאתיופיה כדי להשתתף בלחימה נגד האיטלקים וביקר בכפר אמבובר. באמבובר נשא לאישה את בתו של הקסטואבה מלקו ונולדה להם בת. מאוחר יותר הזוג התגרש. את רוב שהותו העביר בעיר אדיס אבבה כמדריך ומורה בבית הספר היהודי, תחת הנהלת פרופ' תאמרת עמנואל.[3]
כאשר פרצה המלחמה נשלח למאסאווה ושימש כמתורגמן. ב-1939 מונה לתפקיד בכיר בעיריית גונדר ובמסגרת תפקידו עשה לקהילתו. לאחר ששב השלטון האתיופי ובעקבות חילוקי דעות עם מושל בגמדר עבר לאדיס אבבה ומונה לתפקיד במשרד המסחר ומתרגם החוק הבריטי לאמהרית.[4] ב-1940 הועבר לעיר הרר ובשנות ה-60 הועבר לאריתראה, שם נישא בשנית לאישה מקומית ונולדו לו בן ובת. לאחר מכן העובר לאדיס אבבה ומונה לראש חטיבת התחזוקה והרכישה של העירייה. בתפקיד זה החזיק עד 1972, שבה אולץ התפטר בגלל דעותיו הפוליטית על הקיסר. כאשר פרצה המהפכה האתיופית תמך בה ושמח שפרצה.[4]
אדגך נפטר ב-1975 ונקבר בבית הקברות היהודי באדיס אבבה. על קברו ישנו מגן דוד.[5]
Shalva Weil, "Beta Israel Students Who Studied Abroad 1905-1935" in Svein Ege, Harald Aspen, Birhanu Teferra & Shiferaw Bekele (Editors), Proceedings of the 16th International Conference of Ethiopian Studies, Norwegian University of Science and Technology, 2009, p. 209-217