PROFILPELAJAR.COM

אבי בראלי
	אבי בראלי
לידה	22 ביולי 1957 (בן 67)
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מנחה לדוקטורט	יוסף גורני
מוסדות	אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

אין לבלבל ערך זה, העוסק בהיסטוריון, עם הערך "אבי בר-אלי", העוסק בעיתונאי.

אבי בראלי (נולד ב- 22 ביולי 1957) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור חוקר ועורך. עמד בראש מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

חייו

אבי בראלי הוא בנם של אריקה ומאיר בראלי^[1], ונכדו של יצחק בראלי^[2], שהיה מנהל בנק הפועלים בין השנים 1928 - 1956. בראלי נולד וגדל בתל אביב. למד בבית הספר הר נבו ובגימנסיה הרצליה, והתגייס לנח"ל ב-1976. למד פילוסופיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית. עבודת הגמר שלו לתואר השני – "השורשים האונטולוגיים לאנטי-אוטופיזם של שפינוזה" – נכתבה בהדרכתו של אלחנן יקירה והוגשה ב-1994. בראלי כתב עבודת דוקטורט באוניברסיטת תל אביב וקיבל תואר שלישי ב-2001. מדריכו היה פרופסור יוסף גורני. נושא העבודה היה "בין מרות לשיתוף: המאבק על דרך המיסוד הפוליטי במפא"י 1953-1948". לימד באוניברסיטת תל אביב בשנים 2003-1997 בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובחוג ללימודים כלליים. החל משנת 2003 הוא מרצה במסלול ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון.

בשנים 1989-1980 שימש בראלי מתרגם, משכתב ומגיה בעיתונים הארץ, 'מבט' ובהוצאת עם עובד, היה מזכיר מערכת העיתון הכלכלי 'מבט', שימש עורך ספרי עיון וספרות בהוצאות 'זמורה ביתן' ו'עם עובד' והיה חוקר ועורך במכללת בית ברל. מ-1990 הוא עורך וחוקר במרכז למורשת בן-גוריון, חבר במערכת כתב העת "עיונים בתקומת ישראל" מאז היווסדו בשנת 1991, ועורכו משנת 2001, וחבר בהנהלת הוצאת הספרים של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות.

בראלי חבר בתנועת יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית) מאז היווסדה, פרסם מאמרים פובליציסטיים ב'הארץ' ובידיעות אחרונות, בכתב העת ארץ אחרת ובכתבי העת 'מקרוב' וחברה (ביטאון יסו"ד).

מחקריו

מחקריו של בראלי עוסקים בהיסטוריה הפוליטית, החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל.

מפא"י בראשית העצמאות: 1948–1953

ספרו של אבי בראלי, שראה אור ב-2007 בהוצאת יד יצחק בן-צבי, עוסק במאבקים שהתחוללו בתוך מפא"י בחמש השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל. הספר הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו. הוא דן בעיצובה של מפלגת השלטון, מפא"י, ומתוך כך בעיצובה של הפוליטיקה הישראלית כולה. המאבקים בתוך מפא"י בתחילת שנות החמישים היו על השאלה מה האיזון הנכון מבחינתם של סוציאליסטים דמוקרטים בין שלטון אפקטיבי לבין חירות חברתית, בין יתרון ההיררכיה ובין כוחם של שיתוף ושוויון. הספר מצביע על צומת היסטורי של הכרעה בשאלה זו – ההכרעה שהפכה את מפא"י לארגון של שליטה באמצעות חלוקת טובות הנאה, ולא ארגון להעצמת אזרחים בחברה דמוקרטית.

בראלי מציג את מפא"י בספרו כמפלגה שהשתנתה באותן שנים שינוי מהותי והייתה למפלגה היררכית-חלוקתית שאופיינה בריכוזיות ובצייתנות, בהתברגנות וברכישת נאמנות פוליטית באמצעות חלוקת טובות הנאה. תהליך זה הבדיל אותה מאוד ממפא"י היישובית, והוא אחד הגילויים החשובים של המעבר מפוליטיקה וולונטרית לפוליטיקה של חברה ריבונית. אל מול התהליך הזה קמה אופוזיציה רבת פנים בתוך מפא"י. כל הנהגת מפא"י תמכה במיסוד ההיררכיה שלה, ואילו האופוזיציה דרשה דמוקרטיזציה של המפלגה והפיכתה לארגון המייצג את האינטרסים של הציבור כלפי השלטונות. בגרסאותיה הרדיקליות יותר היה לדרישות האופוזיציה נופך של דמוקרטיה השתתפותית. אחד הנושאים המרכזיים שבמחלוקת היה דרכי הקליטה של העולים החדשים, ובעיקר העולים המזרחיים: מחנה אחד במפא"י הציג את קליטת המזרחיים כסיבה לכך שהיא תעוצב במתכונת דמוקרטית יותר, והמחנה האחר – כסיבה להפוך אותה למפלגה צייתנית ואחידה שתקל את השליטה בהמונים החדשים.

הוויכוחים הפנימיים הללו בתוך מפא"י התבטאו באופן מובהק בפעולות של שתי קבוצות: 'צעירי מפא"י', שהיו תלמידיו של ברל כצנלסון משנות הארבעים, וחוג 'המעורר'. לחוג 'המעורר' היו מהלכים באינטליגנציה העירונית של מפא"י, בעיתונות שלה ובהתיישבות העובדת. לאחר ניסיון כושל לסגור את "אשמורת", ביטאונם של צעירי מפא"י, הצליחה הנהגת המפלגה לחסום אותם לבסוף. ערב הבחירות לכנסת ב-1951 הם הקימו תנועה להתחדשות המפלגה שנערכה למאבק עם המנגנון המפלגתי, אך הבחירות טרפו את הקלפים ואילצו אותם לתמוך במפלגתם במערכת הבחירות. בשנים 1953-1952 אסרה הנהגת מפא"י על קיומו של חוג 'המעורר'. המאבקים נשכחו, מכיוון שלא היה לאופוזיציה הזאת ייצוג בקרב הנהגת מפא"י.

בספר מסופר, למשל, כיצד חולקו קרקעות בכיכר המדינה בצפון תל אביב לראשי האוצר ולבכירי מפא"י, בהם פנחס לבון, זלמן ארן ומרדכי נמיר. עוד נדונות בו תופעות של התברגנות – כמו בתים גדולים שבנו לעצמם מנהיגי המפלגה, כמו לוי אשכול, דב יוסף ואליעזר ליבנה. עוד דן הספר בדיכוי הצעירים במפלגה, בשיח הרעיוני שאפיין את המפלגה בשנות החמישים הראשונות, בעימות בינה למפ"ם ובוויכוחים על שיטת הבחירות לכנסת.

ממלכתיות ישראלית

אבי בראלי פרסם שלושה מאמרים על הממלכתיות. האחד, 'הממלכתיות ותנועת העבודה בראשית שנות החמישים: הנחות מבניות', בו הוא מנתח את הוויכוח בין מפא"י למפ"ם על הממלכתיות, וטוען שהוא לא היה ויכוח על עיצובה של מדינת ישראל, אלא מאבק על קבוצת כוח בין שתי קבוצות פוליטיות. המאמר השני, 'Mamlachtiuht, Capitalism and Socialism during the 50's in Israel', מנתח את המאבק על הממלכתיות מנקודת מבט חברתית, כלכלית ותרבותית, ודן באפשרות להעמיד את הוויכוח הזה על הציר בין ויכוח על ממלכתיות ימנית לוויכוח על ממלכתיות שמאלית. המאמר השלישי, 'Mapai and the Oriental Jewish Question in the Early Years of the State', בוחן את הממלכתיות השמאלית של תנועת העבודה ביחסה לעולים מארצות האסלאם בשני העשורים הראשונים למדינה.

ספרים שערך

בין הספרים אותם ערך אבי בראלי: "עכשיו או לעולם לא: דיוני מפא"י בשנה האחרונה למנדט הבריטי: מבואות ותעודות", אותו ערך עם מאיר אביזוהר. הספר המביא את דיוני מפא"י בשנה שקדמה להכרזת המדינה, ועוסק בתקופה ממאי 1947 עד מאי 1948. הספר "ציונות: פולמוס בן זמננו: גישות מחקריות ואידאולוגיות", אותו ערך ביחד עם פנחס גינוסר, הוא אחד מהספרים העיקריים שכינסו את בני הפלוגתא בפולמוס הפוסט-ציוניים, ועוסק בצדדים התאורטיים של אלה. באותו נושא הוא פרסם גם את המאמר "לשכוח את אירופה – נקודות ראות לוויכוח על הציונות והקולוניאליזם", שתורגם: ’Forgetting Europe: Perspectives on the Debate about Zionism and Colonialism’; 'Oublier l'Europe – Poins de vue concernant le de'bat sur le sionisme et le colonialisme. ספרו "חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי", אותו ערך יחד עם דני גוטוויין וטוביה פרילינג, הוא אסופת מאמרים המכונסים בשני כרכים, ועוסק בהתגבשות הכלכלית והחברתית של ישראל מנקודות מבט דיסציפלינריות מגוונות.

מחקרו העכשווי

בראלי כתב יחד עם ד"ר אורי כהן ארבעה מאמרים על שביתת האקדמאים של שנות ה-50 של המאה ה-20 ותחילת ההתגבשות של מעמד הביניים הישראלי. זהו חלק ממחקר רחב יותר שיצא לאור כספר בהוצאת יד יצחק בן-צבי בשנת 2022. אחד המאמרים התפרסם ברבעון קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה 143 (תשע"ב) עמ' 153-184.

ספריו

מפא"י בראשית העצמאות: 1948–1953, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשס"ז 2007
(יחד עם ניר קידר) ממלכתיות ישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים תשע"א 2011
(יחד עם אורי כהן) מרד האקדמאים: עימות חברתי-פוליטי על פערי שכר בשנות החמישים, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשפ"ב 2022

ספרים שערך

אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי, מאיר חזן ועופר שיף (עורכים), היהודים בהווה: כינוס ופיזור, בהוקרה ליוסף גורני, ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשס"ט 2009.
אבי בראלי, דניאל גוטוויין, טוביה פרילינג (עורכים), חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי, סדרת 'נושא' של עיונים בתקומת ישראל, תשס"ה (2005).
אבי בראלי ואחרים (עורכים), עיונים בתקומת ישראל/עיונים: כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל, 1992, 2001 - היום.
אבי בראלי, פנחס גינוסר (עורכים), איש בסער: מחקרים ומסות על ז'בוטינסקי, סדרת 'נושא' של עיונים בתקומת ישראל, תשס"ד (2004).
אבי בראלי, נחום קרלינסקי (עורכים), חברה וכלכלה בימי המנדט, סדרת 'נושא' של עיונים בתקומת ישראל, תשס"ג (2003).^[3]^[4]

יוסף גורני, אבי בראלי, יצחק גרינברג (עורכים), מחברת עבודה לארגון עובדים: לקט מאמרים על הסתדרות העובדים בימי היישוב והמדינה, שדה בוקר תשס"א (2000).
פנחס גינוסר, אבי בראלי (עורכים), ציונות: פולמוס בן-זמננו, סדרת 'נושא' של עיונים בתקומת ישראל, תשנ"ז (1996).
אבי בראלי (עורך), ירושלים החצויה, 1967-1948, סדרת 'עידן', תשנ"ד (1994).
מאיר אביזוהר, אבי בראלי (עורכים), עכשיו או לעולם לא: דיוני מפא"י בשנה האחרונה למנדט הבריטי, תשמ"ט (1989).