ערך זה עוסק באלבום המוזיקה של הביטלס. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו Let It Be.

Let It Be

אלבום אולפן מאת הביטלס
יצא לאור	8 במאי 1970
הוקלט	2 בינואר – 31 בינואר 1969
מקום הקלטה	אולפני אפל רקורדס, אולפני EMI, אולפני אולימפיק
סוגה	רוק • בלוז • פופ
שפה	אנגלית
אורך	35:13
חברת תקליטים	אפל, פרלופון, EMI
הפקה	פיל ספקטור, ניל אספינל
כרונולוגיית אלבומים של הביטלס Hey Jude (1969) Let It Be (1970) Past Masters, Volume One (1988)

Let It Be (שיהיה/תן לזה להיות) הוא אלבום האולפן ה-13 והאחרון של הביטלס, שיצא לאור ב-8 במאי 1970. האלבום הוא האחרון של הלהקה שיצא לאור, אך למעשה הוא הוקלט לפני האלבום הקודם, ״Abbey Road״.

האלבום יצא במאי 1970, חודש לאחר פירוק הלהקה. רוב שירי האלבום הוקלטו בתקופת צילום הסרט "Let It Be", בתחילת שנת 1969 תחת השם Get Back, אך האלבום יצא רק אחרי התקליט Abbey Road, שהוקלט מאוחר יותר באותה שנה. מעט שירים שהוקלטו אחרי הקלטות Abbey Road נכללו גם הם בתקליט. מטרת האלבום היא "החזרה למקורות" של הביטלס; לאחר מספר שנים פסיכדליות של יצירה מורכבת ומסובכת הם רצו לחזור להיות להקת רוקנ'רול פשוטה. במהלך החזרות לאלבום הם ביצעו ביצועים רבים לשירים שעליהם גדלו, ובאלבום עצמו מופיע השיר One After 909, שכתבו לנון ומקרטני בתחילת שנות ה-60. בהזמנתו של ג'ון לנון, ערך המפיק פיל ספקטור חלק משירי האלבום והוסיף לכמה מהם תזמוּר ומקהלה, פעולה שהייתה מנוגדת לתפישתו של פול מקרטני, ששיריו הם שספגו את מנת העריכה הכבדה ביותר. התזמור והעריכה נועדו "להציל" את שירי האלבום, שהיו בשלב של סקיצות או חזרות, ובמקרים רבים סבלו מנגינה ושירה מרושלת. בשנת 2003 יצא לאור הדיסק Let It Be... Naked בו נשמעים השירים בעריכתו של פול מקרטני, כפי שרצה להוציא אותם באלבום^[1].

בשנת 2003 האלבום דורג במקום 86 על ידי המגזין רולינג סטון ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים אך כשהרשימה עודכנה בשנת 2012 האלבום דורג במקום ה-392.

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי לנון/מקרטני (למעט היכן שמצוין אחרת). 

הביטלס

• ג'ון לנון – שירה, גיטרת קצב, גיטרה מובילה ("Dig a Pony", "Get Back", One After 909), גיטרה אקוסטית ("Two Of Us", "Across The Universe", "Maggie Mae"), גיטרת בס שישה מיתרים ("Dig It", "Let It Be", "The Long And Winding Road"), גיטרת מיתרי פלדה ("For You Blue")
• פול מקרטני – שירה, גיטרת בס, פסנתר ("For You Blue", "Dig It", "Let It Be", "The Long And Winding Road"), פסנתר חשמלי ("I Me Mine") גיטרה אקוסטית ("Two of Us", "Maggie Mae"), אורגן המונד ("I Me Mine")
• ג'ורג' האריסון – שירה, גיטרה מובילה, גיטרת קצב, גיטרה אקוסטית ("For You Blue", "I Me Mine"), טמבורה ("Across the Universe"), בס על גיטרה חשמלית ("Two of Us"), גיטרת בס שישה-מיתרים ("Maggie Mae")
• רינגו סטאר – תופים וכלי הקשה

מוזיקאים נוספים

• ריצ'רד אנתוני היסון – מחרוזת, מקהלה ופליז הסדרים ("Across the Universe", "I Me Mine", "The Long and Winding Road")
• ג'ורג' מרטין – שייקר ("Dig It")
• לינדה מקרטני – קולות רקע ("Let It Be")
• בילי פרסטון – פסנתר חשמלי ("I've Got a Feeling", "One After 909", "Get Back"), אורגן המונד ("Dig It", "Let It Be", "The Long and Winding Road")

הפקה

• גלין ג'ונס – טכנאי הקלטה וערבול צליל
• ג'ורג' מרטין – מפיק
• אלן פרסונס – עוזר טכנאי
• פיל ספקטור – מפיק שותף, מאסטרינג^[2].

מדיה וקבצים בנושא Let It Be בוויקישיתוף

• Let It Be, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• מידע על האלבום Let It Be באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Let It Be באתר AllMusic
• האלבום Let It Be באתר Discogs
• האלבום Let It Be באתר ספוטיפיי
• התקליט באתר "תנ"ך הביטלס" (באנגלית)
• פרק 56 (הקישור אינו פעיל) בתוכנית מסע הקסם המסתורי (Icast)
• סקירה מקיפה