Don't Stop Believin' (שיר של Journey)

"Don't Stop Believin'"
סינגל בביצוע Journey
מתוך האלבום Escape
יצא לאור 19 באוקטובר 1981
תאריך הקלטה 1981
מקום הקלטה "Fantasy Studios", ברקלי קליפורניה
סוגה רוק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד "Natural Thing"
אורך 4:11
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
הפקה Mike "Clay" Stone עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית סינגלים של Journey
"Who's Crying Now"
(1981) 		"Don't Stop Believin'"
(1981) 		"Open Arms"
(1982)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Don't Stop Believin' הוא שיר של להקת הרוק האמריקאית Journey, שיצא במקור כסינגל השני מאלבומה השביעי, Escape. הוא הפך ללהיט והגיע למקום ה-9 בבילבורד הוט 100 ביציאתו המקורית לאחר שנכנס למצעד במקום ה-56 ב-31 באוקטובר 1981. בבריטניה, השיר לא היה ב-40 הלהיטים המובילים ביציאתו המקורית, אבל הוא הגיע למקום השישי ב-2010 בעקבות הפופולריות של גרסת כיסוי של צוות שחקני הדרמה הקומית האמריקאית Glee.

מייק דגנה מ-AllMusic תיאר את השיר כ"שיר רוק מושלם"[1] ו"המנון", הכולל את "אחד מהריפים הפותחים של כלי המקלדת ברוק".[2] הוא דורג במקום ה-133 ב-500 השירים הגדולים בכל הזמנים של רולינג סטון. זהו השיר הנמכר ביותר בדיגיטל מהמאה ה-20, עם למעלה משבעה מיליון עותקים שנמכרו בארצות הברית.[3][4]

מבנה השיר והתייחסויות

בעוד שלרוב השירים יש פזמון שחוזר על עצמו מספר פעמים לאורך השיר, הפזמון האמיתי של השיר (כמו גם האזכור הראשון של הכותרת שלו) לא נשמע עד סוף השיר, כאשר נותרו לו רק 0:50 לסיום. כותבי השיר הגדירו את הקטעים הדומים מוזיקלית לפני הפזמון כ"פרה-פזמון"[5]

מבנה השיר הוא:

  1. מבוא (אינסטרומנטלי) (0:00–0:17)
  2. בית 1 (0:17–0:49)
  3. אינסטרומנטלי (0:49–1:05)
  4. בית 2 (חצי אורך) (1:05–1:20)
  5. קדם פזמון 1 (1:20–1:54)
  6. אינסטרומנטלי (1:54–2:01)
  7. בית 3 (2:01–2:33)
  8. קדם פזמון 2 (2:33–3:05)
  9. אינסטרומנטלי (פזמון) (3:05–3:21)
  10. פזמון עד לסוף (3:21–4:11)

השיר מתנגן במפתח E מז'ור בקצב של 118 פעימות לדקה. טווח הקול הוא E 3 –C# 5.[6] התקדמות האקורדים, שמנגן הפסנתר בהקדמה ונמשכת לאורך רוב השיר, היא באורך שמונה אקורדים, בעקבות התקדמות IV-vi-IV - I - V - iii - IV.

שם השיר הגיע ממשהו שאביו של הקלידן ג'ונתן קיין אמר לו לעיתים קרובות בעודו נאבק להתפרסם כמוזיקאי וחי בשדרות סאנסט בלוס אנג'לס, כשהיה מוכן לוותר כי לא זכה להצלחה בתעשיית המוזיקה. בכל פעם שהיה מתקשר הביתה מיואש, אביו היה אומר לו:"Don't stop believing or you're done, dude" (בתרגום חופשי: "אל תפסיק להאמין או שסיימת, אחי").[7]

בעוד המילים מזכירות את היותו "נולד וגדל בדרום דטרויט", אין מקום באזור דטרויט, מישיגן שנקרא "דרום דטרויט"; המיקום מדרום למרכז העיר דטרויט הוא למעשה העיר הקנדית ווינדזור.[8] סטיב פרי אמר, "ניסיתי את צפון דטרויט, ניסיתי מזרח ומערב וזה לא שר, אבל דרום דטרויט נשמע כל כך יפה. אהבתי את איך שזה נשמע, רק כדי לגלות מאוחר יותר שזו בעצם קנדה." הליריקה "streetlight people living just to find emotion" (בתרגום חופשי: "אנשי אור רחוב שחיים רק כדי למצוא רגש" הגיעה מפרי שצופה באנשים הולכים ברחובות דטרויט בלילה לאחר הופעה.

ביצועים

גרסת Escape

  • סטיב פרי - שירה מובילה
  • רוס וולרי – בס, קולות רקע
  • יונתן קין – קלידים, קולות רקע
  • ניל סקון - גיטרות, קולות רקע
  • סטיב סמית' - תופים וכלי הקשה

גרסת Escape Revelation - גרסת הופעה חיה

  • ארנל פינדה – שירה ראשית
  • רוס ולורי – בס, קולות רקע
  • יונתן קין – קלידים, קולות רקע
  • ניל סקון - גיטרות, קולות רקע
  • דין קסטרונובו - תופים וכלי הקשה, קולות רקע

ביקורות

רשימות כל הזמנים

ארגון רשימה מיקום מקור
בילבורד 500 שירי הפופ הטובים ביותר בכל הזמנים 51 [9]

בתרבות הפופולרית

בשנת 2007, השיר זכה לסיקור עיתונאי ולצמיחה חדה בפופולריות בגלל השימוש שלו בסצנת הסיום המפורסמת "Made in America" של סדרת הגמר "The Sopranos" של HBO. סטיב פרי היסס בתחילה לאשר את השימוש בשיר, אך מאוחר יותר הסכים.[10] ההורדות הדיגיטליות של השיר זינקו בעקבות שידור הפרק והחשיפה הניעה את חברי הלהקה להתגבר על המאבקים שהיו להם באותה תקופה ולמצוא סולן מחליף לאחר עזיבתו של סולן העבר סטיב אוגרי.[11][12]

השיר הושמע בדרך כלל במשך שנים במשחקי הבית של דטרויט רד ווינגס. במהלך הדקות האחרונות של ניצחונות בפלייאוף, הווליום יורד במהלך השורה "נולד וגדל בדרום דטרויט", אותו שרים במקום זאת אוהדים ביתיים.[13][14] הוא הושמע בטקס הסיום של הבית הוותיק של רד ווינגס, ג'ו לואיס ארנה ב-2017. הוא משמש גם באירועי ספורט אחרים בדטרויט.[15] הוא התנגן במהלך האינינג ה-8 של כל משחק בית של סן פרנסיסקו ג'איינטס. סטיב פרי הוא בעל כרטיס עונתי של Giants והוביל באופן בלתי נשכח את הקהל בשיר במהלך משחק באליפות העולם ב-2014.[16]

השיר קיבל דחיפה כששימש כנאמבר הסיום במחזמר הלהיטים "Rock of Ages", הכולל להיטים משנות ה-80. התוכנית רצה בברודוויי בין השנים 2009 ל-2015, וב-2012 הפכה לסרט בכיכובו של טום קרוז.[17]

ביצועים במצעדים

השיר הגיע למקום השמיני במצעד הרוק המיינסטרים של בילבורד, ולמקום התשיעי במצעד הבילבורד הוט 100. הוא מכר למעלה ממיליון עותקים בויניל.[18] זהו השיר ההורדה הדיגיטלית בתשלום המורד ביותר ששוחרר במקור במאה ה-20,[19] והיה גם השיר ה-72 המורד ביותר משנת 2008, והשיר ה-84 המורד ביותר ב-2009 בחנות, למעלה מ-27 שנים לאחר יציאתו. ב-31 באוגוסט 2009 השיר הגיע לפסגת 3 מיליון ההורדות בתשלום.[20] זהו השיר הדיגיטלי הנמכר ביותר מתקופת טרום-דיגיטל,[21] והוא גם היה שיר הרוק הנמכר ביותר בהיסטוריה הדיגיטלית עד שעקף אותו "Radioactive" של Imagine Dragons בינואר 2014.[18] הוא הוצב ממש מחוץ לעשרים השירים הדיגיטליים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בספטמבר 2010.[22] השיר נמכר במעל 7 מיליון יחידות דיגיטליות בארצות הברית נכון ליולי 2017.[3]

השיר נכנס למצעדים אחרים ברחבי העולם בשנים האחרונות, בעקבות עלייה בפופולריות. באירלנד, השיר הגיע למקום ה-4, במקום ה-25 בשוודיה לאחר ריצות רבות של מצעדים, ובמקום ה-50 במצעד ההולנדי. בשנת 2021, השיר קיבל את פרס היכל התהילה של הגראמי.

הצלחה במצעד הבריטי

השיר יצא בבריטניה בדצמבר 1981[23] והגיע לשיא רק במקום ה-62. "Don't Stop Believin' ", שמעולם לא יצא מחדש כסינגל פיזי בבריטניה, שמר על קהל עוקבים ונכנס מחדש למצעד הסינגלים הבריטי בפברואר 2009 במקום ה-94 עקב הורדות דיגיטליות. ב-1 בנובמבר 2009, בעקבות הופעה ב - The X Factor, נכנס השיר מחדש לטבלה כשהוא מגיע לשיא במקום ה-52, ועלה למקום ה-19 שבוע לאחר מכן. השיר נשאר במצעד במשך שלושה שבועות, לפני שנשר מ-40 הראשונים. ב-20 בדצמבר אותה שנה, נכנס מחדש למצעד במקום התשיעי לאחר שהשיר בוצע שוב באקס פקטור. השיר נשאר בטופ 10 למשך שבעה שבועות נוספים ב-2010, והגיע לשיא של במקום השישי.

בתחילת 2010, הוכרז שהשיר היה הסינגל ה-65 הנמכר ביותר של 2009, זאת כמעט שלושה עשורים לאחר יציאתו הראשונית. ובילה בסך הכל 21 שבועות לא רצופים ב-40 המובילים במהלך הריצה של נובמבר 2009 - אפריל 2010. השיר היה ב-25 רבי מכר אחר 2010, מכירת רק מעל 435,000 עותקים. הוא נכנס מחדש למצעדים ב-2011, 2012 ו-2013 ועד היום בילה 95 שבועות ב-100 המובילים.[24] בספטמבר 2014, חברת המצעדים הרשמית רשמה את השיר כמי שנמכר במיליון עותקים בבריטניה.[25]

מיקומי שיא במצעדי סוף שנה

מדינה שנה מצעד מיקום
United States 1981 US Cashbox Top 100 58
United States 1982 US Top Pop Singles (Billboard) 73
United Kingdom 2009 UK Singles (OCC) 65
United Kingdom 2010 UK Singles (OCC) 24
Sweden 2010 Sweden (Sverigetopplistan) 54
European_Union 2010 European Hot 100 Singles 67
2021 Global 200 (Billboard) 111
2022 Global 200 (Billboard) 143
United States 2023 מצעד השירים הדיגיטליים – רוק 23[26]
מצעד שירי הסטרימינג – רוק 7[27]
2024 בילבורד גלובל 200 143[28]
בילבורד גלובל ללא ארצות הברית 190[29]

נתוני מכירות

אזור תואר מכירות
גרמניה (BVMI)[31] 2× פלטינה 1,000,000
ניו זילנד (Recorded Music NZ)[30] 8× פלטינה 160,000
סיכום
בכל העולם — 1,160,000

גרסת קאסט Glee

"'Don't Stop Believin" הוקלט על ידי צוות השחקנים של סדרת הטלוויזיה האמריקאית, Glee. הוא בוצע, כולו או חלקו, בשישה פרקים שונים של הסדרה, החל מהפרק הראשון ועד לפרק ה-120 (השני אחרון). השיר בוצע כדי לסגור את הפרק הראשון, "פיילוט" (מאי 2009).[32] העיבוד הזה, שהפך לסינגל הראשון שיצא מפסקול הסדרה, "Glee: The Music, Volume 1", עובד מהגרסה של פטרה האדן.[33]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Escape. AllMusic.
  2. ^ Don't Stop Believin', באתר AllMusic
  3. ^ 1 2 Grein, Paul (10 ביולי 2017). "Chart Watch: Why Is This Week's Top-Selling Album Way Down at No. 8?". Yahoo Music. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Journey's "Don't Stop Believin'" turns 30". CBS News. נבדק ב-23 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Flans, Robyn (1 ביוני 2007). "Classic Tracks: Journey's "Don't Stop Believin'"". Mix Magazine. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Journey: Don't Stop Believin' Sheet Music". sheetmusicdirect.com. Weed High Nightmare Music/Lacey Boulevard Music, USA.
  7. ^ Lynskey, Dorian (16 בדצמבר 2010). "Don't Stop Believin': the power ballad that refused to die". נבדק ב-23 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Journey song cements status as cultural touchstone". CBC News. 20 ביולי 2009. נבדק ב-14 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ The 500 Best Pop Songs (Nos. 500-301): Staff List, בילבורד, ‏17 באוקטובר 2023 (באנגלית אמריקאית)
  10. ^ "Free Services for PR :: News :: Press Releases". pr-inside.com. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Journey song achieves digital landmark". theguardian.com. 11 בנובמבר 2008. נבדק ב-19 באוקטובר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Journey Members Reflect on Importance of 'Sopranos' and 'Glee,' Talk PBS Doc". The Hollywood Reporter. 6 באוגוסט 2013. נבדק ב-19 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Jeff Z. Klein (1 ביוני 2009). "At the Joe, Detroiters Sing "Don't Stop Believin"". The New York Times. נבדק ב-11 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Rick Paulas (1 בספטמבר 2009). "A smell of wine and cheap perfume". ESPN. נבדק ב-22 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Chris Willman (29 ביוני 2009). "Don't Stop Believin as pop-cultural touchstone". Los Angeles Times. נבדק ב-6 בספטמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Why Steve Perry is the San Francisco Giants' Bill Murray".
  17. ^ Songfacts. "Don't Stop Believin' by Journey - Songfacts". www.songfacts.com (באנגלית). נבדק ב-2019-05-08.
  18. ^ 1 2 Paul Grein (2 בינואר 2014). "Can You Believe "Don't Stop Believin'" Loses Spot as Best-Selling Rock Song?". Chart Watch. Yahoo. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Legacy Recordings. "Legacy". Sony Legacy. אורכב מ-המקור ב-13 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Paul Grein. "Week Ending Aug. 23, 2009: Over 50 And Still on Top". Yahoo Chart Watch. אורכב מ-המקור ב-18 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Goldstein, Sjarif (7 בדצמבר 2012). "Journey returns to Honolulu". Honolulu Star-Advertiser. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2013. נבדק ב-12 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Grein, Paul (22 בספטמבר 2010). "Week Ending Sept. 19, 2010: "It Goes on And on And on And On"". Yahoo!. נבדק ב-23 בספטמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Strong, M. C. (1995). The Great Rock Discography. Edinburgh: Canongate Books Ltd. p. 443. ISBN 0-86241-385-0.
  24. ^ "Journey". Official Charts Company. נבדק ב-5 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Now That's What I Call A Million tracklisting revealed!". officialcharts.com.
  26. ^ Rock Digital Song Sales, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)
  27. ^ Rock Streaming Songs, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ Year-end Charts 2024 – Billboard Global 200 Songs, בילבורד, ‏2024
  29. ^ Year-end Charts 2024 – Billboard Global Excl. U.S. Songs, בילבורד, ‏2024
  30. ^ NZ Top 40 Singles Chart, מצעד המוזיקה הרשמי של ניו זילנד, ‏12 באוגוסט 2024
  31. ^ GOLD-/PLATIN- und; DIAMOND-Auszeichnungen in Deutschland, ‏יוני 2024
  32. ^ "Pilot". 20th Century Fox. fox.com. אורכב מ-המקור ב-4 ביוני 2013. נבדק ב-7 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Glee Cast Glee: The Music, Volume 1 Review". BBC. 11 בפברואר 2010. נבדק ב-11 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)