Don't Hug Me I'm Scared

סוגה	תיאטרון בובות סוריאליסטי אימה קומית
יוצרים	בקי סלואן ג'וזף פלינג
כותבים	בקי סלואן ג'וזף פלינג הוגו דונקין (2014) בייקר טרי בוץ' הארטמן
ארץ מקור	בריטניה בריטניה
שפות	אנגלית
מספר פרקים	6
הפקה
הפצה	Turner Broadcasting System
שידור
רשת שידור	יוטיוב
תקופת שידור מקורית	29 ביולי 2011 – 19 ביוני 2016
קישורים חיצוניים
אתר רשמי
tt3633758, tt4287118, tt5114582, tt5114650/ דף התוכנית ב-IMDb

Don't Hug Me I'm Scared (בעברית: אל תחבק אותי אני מפחד) היא סדרת רשת סוריאליסטית בז'אנר אימה קומית, שנוצרה ובוימה על ידי היוצרים הבריטים, בקי סלואן וג'וזף פלינג. הסדרה הועלתה לראשונה לרשת ב-29 ביולי 2011, ושודרה ביוטיוב וב-Vimeo. הסדרה כוללת 6 פרקים.

כל פרק נפתח בסגנון סדרת ילדים טיפוסית, ונסוב סביב חבורת בובות אנושיות, בדומה לרחוב סומסום ותוכניות ילדים דומות. הסדרה מהווה מעין פרודיה לאותן סדרות, כשבתחילת כל פרק נראות הדמויות פוגשות בחברים חדשים וחושפות את עצמן למושגי יסוד חדשים כמו אהבה, יצירתיות, בריאות, טכנולוגיה, חלומות וזמן. אולם,בשלב מסוים מקבל הפרק תפנית אימתנית, המציג תוכן פסיכדלי ומראות גוֹריות מעוררי צמרמורת.

ב-12 בספטמבר 2022 6 פרקים חדשים היו צריכים לעלות בערוץ 4 כסדרת טלוויזה, אבל עקב פטירתה של המלכה אליזבת' השנייה, תאריך השידור של הסדרה נדחה ל 23 בספטמבר.

סדרת האינטרנט כוללת 6 פרקים באורך הנע בין ארבע לשבע דקות, כשהשישי הוא הארוך ביותר.

הפרק הראשון עוסק ביצירתיות,שלושת הדמויות המרכזיות: "ילד צהוב" (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם דוי/מני), "ברווז" (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם רובין) ואיש עם ראש דמוי מטאטא בצבע "אדום" (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם הארי) יושבים יחד במטבח, ולפתע פנקסית (בקהילת המעריצים מוכרת תחת השם פייג') שנמצאת על השולחן נפתחת ומספרת להם על יצירתיות, תחילה הם לא יודעים מה זה יצירתיות והפנקסית מספרת להם ומלמדת אותם על יצירתיות. הפנקסית נותנת להם לבצע משימות הקשורות ליצירתיות אבל משמיצה את צהוב והורסת את יצירותיו. תוך כדי הפרק הדמויות מתחילות להשתגע יותר ויותר עד לרמה של טירוף ואז הן מפסיקות והפנקסית אומרת "בואו נסכים לא להיות יצירתיים יותר לעולם".

הפרק השני עוסק בזמן, הדמויות צופות בטלוויזיה ומחכות לסדרת הטלוויזיה שלהן שמתחילה בעוד 5 דקות והברווז אומר" זה לא מספיק זמן" ,ואז בא שעון מדבר (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם טוני) שמסביר לדמויות הראשיות על זמן ,הוא מסביר להם על הרעיון של זמן, תקופות שונות בהיסטוריה, איך זמן משפיע על הסביבה ועל שהזמן עובר וככל שהזמן עובר דברים משתנים ,ולקראת סוף הפרק השעון אומר "שככל שהזמן עובר הנראות שלך משתנה" ואז הדמויות מתחילות ולהזדקן במהירות ואז להירקב ולגסוס, ובסוף מגלים שזו הייתה התוכנית שהם חיכו לה מההתחלה בטלוויזיה ואדום מכבה את הטלוויזיה. בפרק הזה רואים בפעם הראשונה את רוי, אביו של צהוב.

הפרק השלישי עוסק באהבה, שלוש הדמויות עושות פיקניק ביער, הברווז רואה פרפר והורג אותו וצהוב נהיה עצוב מזה ובורח בדמעות לעץ שנמצא באזור, פרפר מדבר (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם שריגנולד) בא אליו ואומר לו שלא צריכים להיות עצובים ומסביר לו על אהבה, הוא לוקח אותו למסע קסום בעננים ,הוא מסביר לו מה זו אהבה ומסביר לו שהוא לעולם לא יצטרך להיות לבדו כי יש אותו ואת כל החברים שהוא מראה לו בעננים, אך אז הוא מראה לו את מלך האהבה "מלקולם", ומסתבר שהוא והחברים שלו הם בעצם חברי כת. הם מסבירים לצהוב שהוא צריך לסגוד למלך האהבה יחד איתם ושהם מאכילים אותו בחצץ כדי שלא יכעס וככה הוא ימצא אהבה ולא יהיה לעולם לבד.

ואז הוא מתעורר על העץ ומסתבר שהכול היה חלום ,החברים שלו ברווז ואדום באים לראות מה שלומו ולהביא לו את הביצה האחרונה שנשארה מהפיקניק מכיוון שהם אכלו את כל שאר המזון בזמן שהוא היה בעננים, מתוך הביצה בוקע יצור מפחיד שדומה לפרפר שברווז הורג במהירות.

הפרק הרביעי עוסק באינטרנט, שלוש הדמויות משחקות יחד במשחק קופסה ואדום מקבל שאלת טריוויה-"מהו הדבר הגדול ביותר בעולם?" לאחר תהיה בין הדמויות המחשב (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם קולין) שנמצא בפינת החדר מתחיל לשיר על איך מחשב עובד ומה אפשר לעשות איתו. מיד לאחר מכן המחשב מתחיל לשאול את הדמויות שאלות פולשניות וכדי להשתיק אותו אדום נוגע בכפתור אבל המחשב מתעצבן ומעביר אותם לעולם הדיגיטלי, בו לכל אחד מהם יש דלת, הדלת של הצהוב מובילה אותו לטבלאות, של הברווז לתלבושות ושל האדום למחשב מרקד, בשלב זה השיר נעשה מהיר וקשה למעקב ורואים את אדום בעולם הרגיל מביט במסך ורואה שצהוב וברווז נעלמו. הוא מחפש אותם ומגיע לאזור בו מצולמת גרסה זולה ועלובה של הפרק הראשון ולאחר שהקלאפבורד נסגר, ראשו מתפוצץ והפרק נגמר. אדום לא מופיע בפרק הבא.

הפרק החמישי עוסק בבריאות, צהוב וברווז יושבים יחד במטבח ומבחינים משהו שנעלם, אבל לא יודעים מה זה (אפילו שמובן שזה אדום). צהוב שואל אם זו כיכר הלחם המתופפת שעל הדלפק ולפתע פחית תרד (בקהילת המעריצים מוכרת תחת השם קנדיס) יוצאת מארון המטבח ומתחילה לשיר על אוכל בריא, ומצטרף אליה סטייק (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם דייוויד/סטיב) והמקרר, הם מסבירים לברווז וצהוב על מאכלים "בריאים" (לפיהם מזונות "נטולי מראה"- רוטב לבן, לחם לבן, שמרים וכו') ומאכלים "לא בריאים" (לפיהם מזונות בעלי "מראה" מובהק- בשר, סלט פירות, חלמון ביצה וכו') ועל איך הגוף עובד, הטלפון מצלצל לאורך כל השיר ובאיזשהו שלב ברווז צועק "אני לא יכול יותר!!" והסצנה נחתכת.

רואים את ברווז שוכב על מיטת ניתוח בחדר חשוך כשפחית התרד והסטייק ממשיכים לשיר לצהוב בעוד פחית מזון עם ציור של פניו של ברווז מסתובבת במיקרו, ובמקביל יצור שנראה כמו פחית מזון עם פרצוף שהוא גרסה מעוותת של צהוב אוכלת את אבריו הפנימיים של ברווז. הפרק נגמר כשרואים את צהוב מוקף בפחיות עם ציור של ברווז, דם, בשר ונוצות ירוקות נוטים מפיו והוא מביט בטלפון שמצלצל שוב. ברווז לא הופיע בפרק הבא. בקרדיטים ניתן לראות את אדום יוצא מתא טלפון.

הפרק השישי עוסק בחלומות, צהוב יושב במיטה שלו ובוכה לאחר ששני חבריו נעלמו, אומר "לילה טוב" ומכבה את מנורת הלילה שלו. מיד אחר כך המנורה (בקהילת המעריצים מוכר תחת השם לארי) מתעורר לחיים ומתחיל לשיר על חלומות, צהוב שראה איך שני חבריו נספו בשני הפרקים הקודמים מסרב בכל תוקף לשתף איתו פעולה אבל הוא מתעלם מתחנוניו וממשיך בשלו. הסצנה נחתכת לפלאשבק מעברו של אדום העובד במשרד משעמם מלא ביצורים אדומים כמוהו, יש לו חלום ליצור סדרה לילדים וכשהוא מספר זאת לבוס ולקולגות שלו הם יורדים עליו. בערב הוא הולך לבר קריוקי ופוגש ברוי, אביו של צהוב. מאוחר יותר הוא מגיע לחדר הדומה לחדר שברווז היה בו בפרק החמישי ומגלה את המכונה ששולטת בזוועות שעוברות עליו ועל שתי הדמויות האחרות, וכרגע שולטת באיזו דמות תגיע ותשיר לצהוב. צהוב מאבד את עשתונותיו כשהוא רואה דמויות שהרגו אותו ואת חבריו בפרקים קודמים ודמויות נוספות ששרות על מה שהן (כמו: מערכת השמש, מגנט, פחית ג'ל, את חפירה, סקסופון, רמזור, סיגריה, רדיו ועוד). כשהמסך חוזר לאדום יד צהובה נוגעת בו ומסתבר שזה רוי, המציע לו שת"פ כדי ליצור את סדרת הילדים שחלם עליה. אדום מסרב להצעה ומנתק את המכונה מהחשמל והסצנה נראית כמו בפרק הראשון רק שהצבעים של הדמויות שונים(כל דמות מופיעה בצבע שאמרה שהוא האהוב עליה בפרק הראשון) והחדר מכיל פחות פריטים. הפרק נגמר כשהדף בלוח השנה שאומר "19 ביוני" (שהיה ככה לאורך כל ששת הפרקים) נופל וחושף את הדף שמאחוריו והפנקסית מהפרק הראשון מתחילה לשיר את שיר היצירתיות אך נחתכת על ידי כתוביות הסיום.

סדרת הטלוויזיה כללה גם היא 6 פרקים, כשכל אחד באורך של 23 דקות כולל את פתיח הסדרה "יש שלושה מאיתנו" (There's 3 of us), בכל פרק פתיח הסדרה ישתנה במקצת בדומה לסצינות הספה המפורסמות מ"משפחת סימפסון".

הפרק הראשון עוסק בעבודה. שלושת הדמויות יושבות במטבח והברווז שאול מה עושים היום. כשאדום אומר לו שאין שום דבר בתכנון והוא מתעצבן מגיע תיק ומסביר להם מה זאת עבודה, אילו סוגים של עבודות יש, למה חשוב לעבוד ומה הדמויות ירצו לעשות בעבודה. במהלך השיר הדמויות מגיעות למפעל ליצור חלקי מתכת וצהוב משתלב באופן מידי בעבודה ומתחבר עם אנדי וקלארי (העובדים בפס היצור) בעוד ברווז מנסה להצטוות לדנקן (בצוות האתר) ונכשל, ואדום מגיע למשרד והופך לבוס. ברווז משתגע מחוסר היכולת שלו להשתלב והשיא מגיע לאחר שבזמן ארוחת צהריים כשכולם קיבלו אוכל הוא נאלץ לאכול ממכונה מקולקלת כיוון ש"לא היה לא אסימון ארוחה" (שאף אחד אחר לא הציג), הוא מגיע למשרד של אדום להתלונן וגורם נזק למכונת הפקס (שדרבנה את אדום כל הזמן הזה) ואדום מפטר אותו והוא מגיע למעלית בה חווה חוויה פסיכדלית ומחליט לחזור, ואז הוא מגלה שהוא נעדר 40 שנה ועורכים מסיבת פרידה לצהוב, שהספיק להינשא לקלארי ולהם בת משותפת בשם ג'אנט. ברווז מתעצבן וזורק את כרטיס הברכה שלו למכונה מה שגורם לצהוב להיפצע, ושאר העובדים משתגעים כיוון שבמשך המון שנים לא הייתה תאונה, ברווז רץ למזוודת העזרה הראשונה ומגלה בפנים את המזוודה מתחילת הפרק, וזה מסיים את שירו ומתכונן לעזוב, ונותן להם בתור פרס אסימון ארוחה, שנוחת בעינו של ברווז

הפרק השני עוסק במוות. שלושת הדמויות יושבות יחד בסלון וברווז קורא בעיתון שהוא מת, לאחר ויכוח קצר בינו לבין אדום ארון קבורה יוצא מהרצפה ומסביר מה ההבדל בין אדם מת לאדם חי ואומר להם להתכונן ללוויה של ברווז, במהלכה הדמויות שרות על מה הן עושות כדי להתכונן (למשל: אדום מכין קישוטים, צהוב מכין כרטיסי ברכה, ברווז מתייפה לכבוד האירוע והעסק מתגלגל לאדום וצהוב מכינים פאי רועים). לאחר לווייתו של ברווז במהלכה חבריו הספידו אותו, הקרינו כמה מרגעיו הטובים ביותר, וכמה אנשים הגיעו לבית כדי לעשות לאדום וצהוב ניחום אבלים), צהוב נכנס לדיכאון כי הוא מרגיש את חסרונו, אז אדום מציע שימצאו שותף חדש, וגוש פלסטלינה ורוד זוכה להתחבר אליהם. צהוב לא אוהב אותו ורואה בו תחליף כושל ואדום הופך אותו לכפיל של ברווז.

בינתיים ברווז משתעמם בקבר ומשגע את ארון הקבורה,ולבסוף צהוב בא ומוציא אותו מהקבר ומחזיר אותו הביתה, רק כדי לראות את הכפיל, בתחילה הם חושבים לשנות את הפתיח ל"יש ארבעה מאיתנו" (There's four of us) אבל הכפיל רוצח את הברווז בטענה ש"ארבעה לא עובדים. יש שלושה מאיתנו!"

הפרק השלישי עוסק במשפחה. שלושת הדמויות יושבות במטבח ורוצות לאכול אריזה משפחתית של צ'יפס אבל לא מצליחים לפתוח את השקית, לילי וטודני, שני ילדים תאומים מגיעים ואומרים להם שהם לא יכולים לפתוח את השקית כי הם לא משפחה, ואז הם מסבירים להם מה זאת משפחה, איך היא עובדת ומציעים לקחת אותם לפגוש את המשפחה שלהם.

ביתם של לילי וטודני אפל ומפחיד מאוד, והם מראים לדמויות כיצד לשחק משחק משפחתי (בו הם נותנים לצהוב אאת החייל של אימם וכשברווז נוגע בו סבתם משתגעת כי "רק לאמא מותר לגעת בחייל של אמא" ומגרשים אותו), מהו עץ משפחה (ומגרשים את אדום לאחר שזה לא הבין למה המשפחה שלו לא שם) והזמינו את צהוב לישון אצלם.

מאוחר יותר צהוב מבין שהם חטפו אותו בטענה שהוא אמא שלהם והם רוצים שיזמין להם ארוחת ערב משפחתית. צהוב המבוהל מבצע ולאחר מכן רוי מגיע, מוציא מהבית את צהוב ורוצח את המשפחה המפחידה.

לאחר שצהוב חוזר הביתה הם מבינים שהם בעצמם סוג של משפחה וההבנה עוזרת להם לפתוח את השקית, רק כדי לגלות שיש בה רק שתי חתיכות צ'יפס.

הפרק הרביעי עוסק בחברות. שלושת הדמויות מתיישבות מול המחשב בשביל "יום המחשב" שלהם, אדום וברווז כועסים על צהוב ששכח את הסיסמה למחשב (כיוון שזו הייתה מטלתו היחידה). ומגיע תולעת בשם וורנר שהיה חבר בארגון "okay stop" עד שסולק עקב הטרדה. שמספר להם את סיפור חייו כדוגמה ל"חברות לא טובה", והם יורידם עליו כיוון שהוא מאוד אגרסיבי. כשהם מצליחים לפתוח את המחשב הם מקבלים אימיילים וכשהצהוב ל מקבל אחד הוא נפגע ועובר ל"חלל הפנימי" עם חבריו הדמיוניים, לשם וורנר מתפרץ, הורס את קשריו עם חבריו הדמיוניים ופוגע במוחו.

אדום וברווז מדברים עם רופא ומגלים שצריך להוציא את התולעת, לאחר שהם מוציאים אותה המחשב (אותו אחד מסדרת האינטרנט) אומר שהוא התרשם מהחברות הטובה שלהם ונותן להם מחשב שיוכלו להשתמש בו כל השנה לפני שהוא עוזב. צהוב שובר אותו בטעות ופוצחת קטטה בין שלושת הדמויות.

הפרק החמישי עוסק בתחבורה. אדום משתגע בבית ואומר שהוא רוצה לצאת לטייל, וקטר זקן ונרגן נכנס, נותן להם כרטיסים, לוקח אותם החוצה ומלמד אותם אל איך התחבורה השתנתה לאורך ההיסטוריה וסוגים שונים של כלי תחבורה מודרניים. לאחר זמן מסוים הקטר (שהפך למכונית) מת, אבל אדום מחליט שהם ממשיכים לטייל, הוא נוהג, לברווז יש מושב עם כל מה שצריך (טלוויזיה, אוזניות, הצללה ועוד) ואדום מקבל מושב עם מאפרה ושקית הקאה. כשצהוב המאוכזב אומר לאדום שהוא לא נהנה אדום אומר לו ש"נעבור לעיר, נפגוש שכנים ולאו בהכרח נגור יחד". צהוב מדמיין את החיים בעיר החדשה אך כאשר הוא נדרס הוא יוצא מהדמיון ומבין שהקטר מתעורר ולוקח אותם למקום הרוס, מזעזע ומלא זבל. הדמויות המפוחדות מקימות מחנה קטן והפרק נחתך, אבל לפני המעבר לקרדיטים, רואים יד גוררת דגם של מכונית כחולה לער דגם של בית ורוד וקול של אישה אומר "המסע תמיד מסתיים בחזרה הביתה.

הפרק השישי עוסק בחשמל. בניגוד לחמשת הפרקים הקודמים, במקום הפתיח החביב רואים את אותה יד מהפרק הקודם מסובבת ידית ודגם הבית המופיע בכל פתיח מסתובב במהירות, והפרק פשוט מתחיל ללא שיר פתיחה. הדמויות מוצאות חשבון חשמל ומחליטות שאין להן סיבה לשלם אותו, ואז יוצאת רובוטית מארון החשמל ומסבירה להם מה זה חשמל ולמה הוא חשוב, כשהם מבחינים שהיא לא מחוברת לחשמל היא אומרת להם שהיא פועלת על סוללות וצהוב מגלה שגם הוא. במטרה להפוך אותו לחכם יותר אדום וברווז מחליפים בין הסוללות שלהם וצהוב נהיה חכם. הם מגלים שהא בלתי נסבל והוא הולך. הוא מגיע לשני חדרים בהם יש גרסאות חכמו יותר של אדום וברווז ובסוף הוא מגיע לעליית הגג ופוגש באישה בשם לזלי המנגנת בפסנתר. לזלי מספרת לו שהיא שולטת בכל מה שקורה לו ולחבריו ועושה איתו עסקה- הוא יעזור לה לסדר קצת את החדר שלה והיא תיתן לו את התשובות שהוא מחפש, אחרי שהוא עוזר לה היא נותנת לו ספר, תחילה הוא רוצה להישאר עם לזלי אבל היא דורשת ממנו לעזוב בטענה שהוא "לא הבן האמיתי שלה". לאחר מכן הוא חוזר לאדום וצהוב הנמצאים במטבח הרוס וחשוך עם גופות של מורים קודמים (גם מסדרת האינטרנט וגם מסדרת הטלוויזיה) והם מחליפים במיידי בין הסוללות שלו ושל הרובוטית. לאחר מכן צהוב מחליט לגרוס את הספר והמסך מתרחק מהם בעוד שהם צוחקים. סיום זה מרמז על האפשרות של עונה נוספת.

הסדרה מהווה פארודיה על סדרות כמו "רחוב סומסום", אבל מטרתה העיקרית (כפי שהוצג בראיון עם יוצרי הסדרה) היא לבקר את תאוות הבצע של החברות המייצרות את הסדרות הללו ואת היתר הפרסום בטלוויזיה הבריטית. לפי מה שנחשף בפרק השישי האדום בעצם חלם ליצור סדרה לילדים ורוי מגשים לו את החלום הזה, ובתמורה עליו לפרסם את מוצריו ולהפוך את בנו לדמות מרכזית, לא רק בשביל לפרסם את מוצריו, אלא גם כדי להעניש את בנו (בראיון של "it's nice that" עם דמויות הסדרה צהוב אמר שהוא מפחד מסוסים והבית בו הם נמצאים מלא בחפצים הקשורים לסוסים, בנוסף ה"מורים" בסדרה נוטים להיטפל אליו יותר מלברווז או לאדום). בפרק החמישי כשאדום יוצא מהתמונה רואים יותר בבירור מוצרים שרוי מפרסם. דבר זה מהוה ביקורת לחברות הפקה שמשתמשות בסדרות כדי "לשטוף את מוחם" של ילדים צעירים ולדחוף פרסומות לתוכן שהם משדרים, וגם ביקורת על החוקים הקשוחים בבריטניה לגבי שימוש בדמויות מסדרות על מנת לפרסם מוצרים.

• Don't Hug Me I'm Scared, ברשת החברתית פייסבוק
• Don't Hug Me I'm Scared, סרטונים בערוץ היוטיוב
• "Don't Hug Me I'm Scared", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "Don't Hug Me I'm Scared", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• האתר של בקי וג'וז