התרבות המוכרת לנו כתרבות היוונית, לא הייתה קיימת לפני האלף ה-1 לפנה"ס. תחילת התרבות היוונית הייתה בכרתים (ראו יוון המינואית) באלף השני לפני הספירה. יוון המינואית או התקופה הכרתית אינה נחשבת לרוב כתקופה בתולדות יוון העתיקה אך היא אחד משורשיה. היא נקראת מינואית מלשון מינוס מלכה האגדי של כרתים. נהוג לחלק את התקופה המינואית לשלש תקופות עיקריות: התקופה המינואית הקדומה (2000–1700 לפנה"ס), התקופה המינואית התיכונה (1700–1580 לפנה"ס), והתקופה המינואית המאוחרת (1580–1100 לפנה"ס).
ביוון היבשתית התפתחה במקביל תרבות מפותחת סביב העיר מיקנה שבפלופונסוס המכונה התרבות המיקנית, תרבות אשר הייתה השלב האחרון של תקופת הברונזה ביוון. על אף שהמיקנים לא היו יוונים במובן המוכר לנו של המילה, היסטוריונים רבים רואים בה כבסיס לתרבות היוונית העתיקה שהתפתחה אחריה. התרבות המיקנית החלה בסביבות 1600 לפנה"ס ונמשכה עד 1100 לפנה"ס לערך. בתרבות המיקנית נעוצים רוב המיתוסים היווניים והיא היוותה מקור השראה נכבד למשוררי יוון דוגמת הומרוס אשר כתב על מלחמת טרויה שנערכה לפיו בתקופה זו.
בתקופה המיקנית, השלטון היה נתון בידיה של עלית אריסטוקרטית שהורכבה בעיקר מלוחמים. בערך ב-1400 לפנה"ס, בעת התקופה המינואית המאוחרת, הרחיבו המיקנים את תחום השפעתם עד כרתים, מרכז התרבות המינואית. בשלב זה קיבלו המיקנים את הכתב המינואי.
