תפילה זכה
|
|
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת אֲשֶׁר יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וְאַתָּה בָּרָאתָ אֶת הָאָדָם לְהֵיטִיב לוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ.
וּבָרָאתָ לוֹ שְׁנֵי יְצָרִים יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ לִבְחֹר בְּטוֹב אוֹ בְרָע, כְּדֵי לָתֶת לוֹ שכָר טוֹב עַל טוּב בְּחִירָתוֹ כִּי כֵן גָּזְרָה חָכְמָתֶךָ. כַּכָּתוּב רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.
וְעַתָּה אֱלֹהַי, לֹא שָׁמַעְתִּי לְקוֹלֶךָ וְהָלַכְתִּי בַּעֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע וּבְדַרְכֵי לִבִּי, וּמָאַסְתִּי בְטוֹב וּבָחַרְתִּי בְרָע. וְלֹא דַי לִי שֶׁלֹּא קִדַּשְׁתִּי אֶת אֵיבָרַי אֶלָּא טִמֵּאתִי אוֹתָם.
בָּרָאתָ בִּי מֹחַ וָלֵב וּבָהֶם חוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְהַרְהוֹרִים טוֹבִים וְלֵב לְהָבִין דִּבְרֵי קָדְשֶׁךָ וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת בְּמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה. וַאֲנִי טִמֵּאתִי אוֹתָם בְּהַרְהוֹרִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.
וְלֹא דַי לִי בָּזֶה אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי הַהַרְהוֹרִים הָרָעִים בָּאתִי לִידֵי טֻמְאָה פַּעַם בְּרָצוֹן וּפַעַם בְּאֹנֶס בְּטֻמְאָה הַמְּטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. וּמֵהֶם בָּרָאתִי מַשְׁחִיתִים וּמְחַבְּלִים הַנִּקְרָאִים נִגְעֵי בְנֵי אָדָם.
|
|
|
| חלקה הראשון של התפילה
|
תפילה זכה היא תפילה שנהוג לאומרה ברבות מקהילות אשכנז בכניסת יום הכיפורים, קודם תפילת כל נדרי. עיקרה של התפילה הוא וידוי של האדם על חטאיו ועוונותיו, ובקשת למחילה. התפילה היא תפילה אישית, ואינה נאמרת בציבור, אלא בידי כל אחד ואחד.[1]
מחבר התפילה
התפילה חוברה על ידי הרב אברהם דנציג והובאה בספרו חיי אדם (כלל קמ"ד, סימן כ'), במהדורה השנייה שנדפסה בשנת תקע"ט (1819). הוא חיבר תפילה זו כדי שתיאמר בכניסת היום דווקא, משום שישנם פוסקים הסבורים שיש להתוודות ביום הכיפורים עם כניסת היום. וכך כתב: "אחר זה (=סעודה מפסקת) ילך לבית הכנסת באימה ורעדה… וכבר נדפס בחמדת הימים התפילה שסידר, ואמנם לא כל אדם מבין הדברים רק למי שבא בסוד ה' ומי שאינו יודע הוא להם כספר החתום, ולכן העתקתי מספרים קדמונים תפילה בלשון קל, כי בלאו הכי לדעת הרבה פוסקים מצות וידוי הוא סמוך ללילה דווקא, וראוי לכל אדם לאומרה... ואשרי מי שיאמר אותה גם בשחרית".[2] התפילה התפשטה בקרב יהודי אשכנז, הודפסה בקונטרסים נפרדים ובהמשך הוכנסה לתוך המחזורים.
בעקבות פנייה של הרב בן ציון שטרנפלד אל הרב ישראל מאיר הכהן, פעל האחרון להקדים את החלקים העוסקים ב"בין אדם לחברו" בתפילה זכה, לתחילת התפילה, בשל חשיבות עניינים אלו והאפשרות שאנשים לא יאמרו את התפילה כולה והמודעות לחשיבות המצוות שבין אדם לחברו תיפגע.
תוכן התפילה
התפילה מנוסחת כפנייה אישית של המתפלל לבוראו וכל אחד אומר אותה בשקט בינו לבין בעצמו. נוסח התפילה כולל וידוי וחרטה על חטאי השנה שחלפה ובקשה לקבלת יסורי התענית והרהורי תשובה. באחת הפסקאות מופיע נוסח הבעת מחילה מצד המתפלל לכל מי שפגע בו במשך השנה. היו שכתבו שאם הזמן קצר כדאי לומר לפחות את הפסקה הזאת.[3]
אליהו כי טוב בספר התודעה כותב על התפילה:
- "ונאה תפילה זו לשמה; זכה היא בכל אמריה, ומזככת את לבות אומריה, ומכשרתם לקבל עליהם את יום הכיפורים בקדושה וטהרה ומחילת עוונות. גופה של תפילה זכה, שיש בה קבלת הצום בכל חמשת עינויו וגם יש בה פתיחת הלב לחרטה ולוידוי. ואולם עיקרה של תפילה זו שבשעת פתיחת הלב בתשובה ובחרטה ובדברי ריצוי לפני המקום ברוך הוא, היא נותנת בפי השבים דברי סליחה ומחילה בכל חטאות האדם בינו לחברו... וניטלים מחסומי הכפרה ונפתחים שערי הרחמים בשמים".[4]
לקריאה נוספת
- מרדכי מאיר, "על 'תפילה זכה'", כנישתא ב (תשס"ג), עמ' קיט-קלח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראו גם יצחק שטסמן, תקנת אמירת "כל נדרי", באתר ישיבה הערה 24-22
- ^ אברהם דנציג, חיי אדם, וילנה תקע"ט, דף פ'. כלל קמ"ד, אות כ', באתר היברובוקס
- ^ מנהג דומה קיים בחלק מקהילות הספרדים על פי עצת הבן איש חי שהחזן אומר לקהל לפני "כל נדרי": "רבותי תמחלו זה לזה" וכולם עונים "מחלנו".
- ^ אליהו כי טוב, ספר התודעה, ירושלים: הוצאת יד אליהו כי טוב, תשל"ו-1976, עמ' מח.
.jpg){kind=small}