התנוחה נכללת בין 48 התנוחות היפניות המסורתיות (צר') ומכונה בשם 居茶臼 ו-帆掛 (בתעתיק לעברית: איצ'אוסו והוקאקה)[1]. כאשר האישה כורכת את זרועותיה סביב צווארו של הגבר נקראת התנוחה 忍び居茶臼[2][3] או 唐草居茶臼[4]. כשהגבר יושב על כיסא או מיטה היא מכונה גם 地藏抱き[5][6].
בבודהיזם הטיבטי
תנוחת הלוטוס קיימת גם במין הטנטרי (אנ')[7] וידועה בשם יאב-יאם (בעברית: אבא-אמא) (אנ') אשר לקוחה מהבודהיזם הטיבטי ומייצגת את האיחוד הקדמוני של החוכמה (מיוצג על ידי הזכר; אופיה (אנ')) וחמלה (מיוצג על ידי הנקבה; פראג'ניה (אנ')). השימוש באיחוד המיני כסמל לאיחוד מיסטי התפתח מהמחשבה הטנטרית ההודית, אך הרעיון מעולם לא התקבל במלואו על ידי הבודהיסטים של סין ויפן. בטיבט, תמונות היאב-יאם אינן מיועדות לשימוש כללי אלא מיועדות לצפייה רק על ידי מי שקיבל הדרכה נכונה בנוגע למשמעותן האזוטרית[8].
בסין
התנוחה מתוארת גם בכתבים סיניים עתיקים:
הגבר יושב על המשטח, והאישה אוחזת בצווארו של הגבר ויושבת עליו.
תנוחת הלוטוס מתבצעת כאשר הגבר יושב על משטח כלשהו ומשכל את רגליו בדומה לתנוחת הלוטוס הקלאסית, בעוד האישה יושבת על ירכי הגבר כשפניה מופנות אליו ואיבר מינה ממוקם מול איבר המין הזכרי במהלך החדירה דומה לתנוחת הבוקרת (אנ')[11].
יתרונות
תנוחת הלוטוס נחשבת כמועילה בהגעה לאורגזמה נשית, זאת עקב הגירוי המתמיד של הדגדגן במהלך התנוחה[12].
