תמיסטוקלס (ביוונית: Θεμιστοκλής; 525 לפנה"ס לערך - 459 לפנה"ס) היה ממנהיגיה הבולטים של אתונה במהלך מלחמות פרס-יוון ואחד המדינאים החשובים ביותר בתולדותיה. הוא תמך בהגדלת הצי המלחמתי כמענה לאיום הפלישה הפרסית לארץ יוון, ושכנע את בני עירו להשתמש בהכנסות ממכרות הכסף של המדינה לבניית אוניות חדשות. ואומנם, בהשפעתו גדל הצי המלחמתי האתונאי מ-70 ל-200 טריארות, והוא שהכריע יחד עם שאר אוניות הברית ההלנית את צי הפרסים בקרב סלמיס.
חייו ופועלו
תמיסטוקלס היה בנו של נֶאוֹקְלֶס, סוחר אתונאי פשוט ומעוט-אמצעים. אימו הייתה מקאריה או מתראקיה.[1]תוקידידס מספר כי ניחן בחריפות-שכל וביכולת ניתוח בלתי-רגילה גם מבלי ללמוד קודם את העניין המונח לפניו, "והיה מיטיב לחזות מכל אדם אחר את העתיד להתרחש בימים רחוקים".[2]פלוטרכוס מציין בנימה של זלזול, שתמיסטוקלס היה תאב-כבוד ולא בחל באף אמצעי כדי להאדיר את שמו ואת יוקרת עירו. בכך נבדל מיריבו הפוליטי אריסטידס, "איש המזג המתון והמידות הטובות".[3] מעטות הן הידיעות על ילדותו ונעוריו, אך סופרים רבים נדרשים לאגדה בדבר התנהגותו הרעה כילד ולסיפור כי אביו הדיר אותו מנכסיו.[4] אפשר שהשתתף כסטרטגוס בקרב מראתון (490 לפנה"ס), שכן מסופר כי בשל קנאתו לפרסום ולכבוד שנפלו בחלקו של מילטיאדס הצעיר, המנצח בקרב, נדדה השינה מעיניו. וכששאלו אותו לפשר הדבר ענה: "השלל שנפל ביד מילטיאדס אינו מניח לי לישון".[3]
מדיניות הגדלת עוצמתו של הצי
מותו של מילטיאדס הותיר את הבימה לאריסטידס ותמיסטוקלס. שורש היריבות ביניהם, שנסתיימה ב-483/482 לפנה"ס עם הגלייתו הפוליטית של אריסטידס מן העיר באוסטרקיזם, הייתה תמיכתו של תמיסטוקלס במדיניות הגדלת עוצמת הצי הימי. בעוד רבים הן בהנהגה והן בקרב העם היו בטוחים שאין הפרסים הולכים לשוב לסיבוב נוסף, שכן יוון כה קטנה וחסרת משמעות לעומת פרס. תמיסטוקלס, היה משוכנע שהפרסים לא יוותרו ליוונים ויחזרו להכרעת המערכה תוך נקמה על שריפת המקדש הפרסי, זאת לאור התרשמותו מקרב מרתון.
לאור זאת תמיסטוקלס ראה הכרח להגדיל את הכוחות הימיים לצורך שילובם בקרב העתידי עם הפרסים. תמיסטוקלס חזה כי הפרסים יחזרו עם כוחות ימיים מתוגברים משולבים בכוחות יבשה גדולים, דבר שיהרוס את האתונה נוכח היתרון הגדול של הפרסים בכוח האדם.
תמיסטוקלס התקשה בשכנוע העם היווני בגודל האיום הפרסי ובצורך הממשי שבהקצאת משאבי המדינה לתגבור הצי הימי על-מנת שיהיה מוכן לקרב הממשש לבוא. לכן הגה תחבולה באומרו לעם היווני אודות קיומו של איום מוחשי יותר, קרוב יותר לבית בדמות אנשי אַיגינה שמהווים איום לספינות הסחר של אתונה. לכן, יש כביכול, צורך בצי מלחמה גדול כדי להתכונן למלחמה נגד אַיגינה. תמיסטוקלס שכנע את בני עירו לבנות 100 תלת חתריות מהכנסות המרבצים העשירים שנתגלו זה כבר במכרות הכסף בלאוריון ולהמשיך ולבצר את נמלי פיראוס, מלאכה בה החל הוא עצמו, כדי שיחליפו את המעגן הפתוח בפאלרון. עד פלישת הפרסים נבנו מאה אוניות מתוך המאתיים המתוכננות.
אפשר שתמיסטוקלס היה ארכון בשנת 483-82 לפנה"ס, אז הוחל בתוכנית ההתחמשות הימית שיזם. ההיסטוריון היווני דיוניסיוס מהליקרנסוס כתב, כי תמיסטוקלס כיהן בתפקיד זה בשנת 493-92 לפנה"ס, ואפשרות זו סבירה יותר. ב-487 לפנה"ס איבדה משרה זו מחשיבותה בשל החלפת שיטת הבחירה מהצבעה גלויה להטלת גורל, והסיכוי שהפור נפל על תמיסטוקלס דווקא במשבר שנת 483 לפנה"ס הוא קלוש ביותר. מכל מקום, בשנה שקדמה לפלישת חשיארש הראשון היה תמיסטוקלס המדינאי בעל ההשפעה הרבה ביותר באתונה, אם לא ביוון כולה.
קרב סלמיס ומשבר הפלישה הפרסית
אמנם הפיקוד על הצי היווני היה מסור מבחינה רשמית לאוריביאדס איש ספרטה, אך תמיסטוקלס הוא שהצליח לשדל את היוונים להילחם בקרב הימי בארטמיסיון, קרב שנסתיים ללא הכרעה. יתרה מכך, הוא ששכנע את היוונים להילחם בקרב ימי נוסף ליד סלמיס, באיימו על חברות הברית ההלנית, כי אם לא יקבלו את תביעתו, יעזבו האתונאים את יוון ויקימו את עירם מחדש במערב; כדי לפתות את הצי הפרסי לשוט ולהיכנס אל המצר המפריד בין סלמיס והיבשת, שיגר לקסרקסס הודעה כוזבת, כי נפל פחד על היוונים ובדעתם להימלט מן המקום. תבוסת הצי הפרסי בקרב סלמיס הייתה שלמה.[5].
לאחר הניצחון על הפרסים נפנו האתונאים לבנות מחדש את חומות עירם ההרוסה. הספרטנים התנגדו לכך בנימוק, כי נשקפת סכנה ליוון כולה אם עיר בצורה צפונית לאיסתמוס הקורינתי תיפול לידי פולש; אך תמיסטוקלס, בדחיות ובתחבולות דיפלומטיות, הצליח להשלים את בניית החומות כמעט לגמרי. הוא הגשים גם את תוכניתו המקורית להפוך את נמל פיראוס, בו עגן הצי המלחמתי, למבצרה האמיתי של אתונה. כך הפכה אתונה לעיר מסחר ימי החשובה ביותר ביוון, שמשכה סוחרים זרים רבים להתיישב בתחומה.
דומה כי כשנסתיים משבר הפלישה הפרסית יישרו תמיסטוקלס ואריסטידס את ההדורים ביניהם. אך עד מהרה החל תמיסטוקלס מאבד את אמון העם, הן משום יהירותו - מסופר כי בנה סמוך לביתו מקדש לארטמיס אריסטובולה ("אלת העצה הטובה") - הן משום נכונותו לכאורה לקבל שוחד. דיודורוס ופלוטרכוס מזכירים אישומים אחדים בהם הואשם, ומתישהו בין 476 ל-471 לפנה"ס הוא הוגלה מן העיר. תמיסטוקלס מצא מקלט בארגוס, אך הספרטנים הוסיפו והאשימוהו בעשיית קנוניות עם הפרסים, והוא נמלט אל קורקירה, משם אל אדמטוס מלך המולוסים ולבסוף אל אסיה הקטנה. באתונה הוכרז בוגד ורכושו הוחרם, אך חבריו הצליחו להציל חלק מנכסיו.
תמיסטוקלס התקבל במאור פנים על ידי הפרסים, והותר לו להתיישב במגנסיה שעל הנהר מייאנדרוס. הכנסות משלוש ערים שימשו לכלכלתו: מגנסיה ללחם, מיאוס לאופסון (לרוב מתורגם כ"בשר", אם כי זה אינו תרגום מדויק) ולמפסאקוס ליין. כפי הנראה מת במגנסיה בגיל שישים וחמש עקב מחלה, אם כי תוקידידס מספר שהתאבד בנטילת רעל כי לא יכול היה לעמוד בהבטחותיו לקסרקסס.[6] מסופר כי עצמותיו הועברו בחשאי אל אטיקה. יושבי העיר מגנסיה סגדו לו כאל, כפי שניתן ללמוד ממטבע הנושאת את דמותו כשפאטרה (patera) בידו ושור שחוט לרגליו, ומכאן כפי הנראה האגדה כי מת לאחר ששתה את דמו של שור.
אין כל ספק בגודל תרומתו של תמיסטוקלס לאתונה וליוון כולה. הוא הקים את הצי המלחמתי של אתונה, אשר איפשר את כינון הברית הדלית שהפכה לימים לאימפריה האתונאית. זאת ועוד, ישנם רמזים, כמו תוכניתו להתפשטות מערבה, כי הוא שהגה את אידיאל האימפריאליזם האתונאי.
