תמונתו של דוריאן גריי (באנגלית: The Picture of Dorian Gray) הוא רומן מאת הסופר האיריאוסקר ויילד, אשר התפרסם לראשונה בגיליון יולי 1890 של כתב העתLippincott's Monthly Magazine בפילדלפיה, והכה גלים מיד עם פרסומו. היצירה מגוללת את סיפורו של צעיר המוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופינצחיים, ובאים בה לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה של אוסקר ויילד. גיבור הרומן הוא דוריאן, הדוניסט קצר רוח וחסר מוסר שאינו משתנה כלל, בעוד תמונתומזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים. דמותו הפחידה, הקסימה, משכה, ואף השחיתה קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים.[1] באמצעות מעלליו של דוריאן, הביע ויילד בפשטות את התאוריות האסתטיות שלו, המחיש אותן ואת הסיכונים הטמונים בהן, ואף הציע קווים מנחים למי שיחליט לחיות חיים של יופי חסר תוחלת.
כשיצא הספר לאור ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טיפשי, וולגרי ולא-מוסרי, ואילו ויילד עצמו כונה "קפדן קשקשני".[2] הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות רבתי" במשפטים נגד ויילד, שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת, ספרו "תמונתו של דוריאן גריי" ביסס את מעמדו של ויילד כאחד ממייצגיה החשובים של התנועה האסתטית, שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורו הפך הספר ליצירה קלאסית.
עלילה
הספר מתאר את קורות חייו של דוריאן גריי, צעיר יפה תואר החובר אל הצייר המוכשר באזיל הלווארד, הרואה בדוריאן מקור השראה לאמנותו. באזיל הלווארד מצייר את דיוקנו האישי של גריי. הדיוקן מצויר בנאמנות מופלאה למקור החי, ומשקף את הערצתו העזה של הצייר לדוריאן גריי, על שום יופיו ותמימותו.
בסדנתו של באזיל פוגש גריי את הלורד הנרי, איש החברה הגבוהה, ציניקן ונהנתן, שהופך לחברו הטוב ומלווה אותו לאורך תהליך היצירה. הלורד הנרי משתף את גריי בעמדותיו הרואות ביופי ובנעורים אידיאל, ודוריאן גריי מושפע מדבריו עמוקות. הוא נעצב על ארעיותם של היופי והנעורים, ובצערו הוא מביע משאלה, ומבקש שתמיד ימשיך להיראות צעיר ויפה כמו בתמונה, ומבקש שהתמונה תזדקן ותתכער במקומו:
פרסומו הראשוני של הספר במגזין Lippincott's Monthly Magazine, 1890
כמה עצוב הדבר! אני אזדקן ואהיה נורא ומחריד, אבל התמונה תישאר צעירה תמיד. לעולם לא תהיה זקנה יותר משהיא כעת, ביום זה של חודש יוני... אילו היה הדבר להפך, אילו יכולתי אני להיות צעיר תמיד -והתמונה תזקן... את נשמתי הייתי נותן!
גריי הצעיר מתאהב בשחקנית צעירה, סיביל ויין, ושובר את לבה. שברון לבה כה גדול עד שהיא מתאבדת. כאשר גריי מתבונן בדיוקנו התלוי על הקיר הוא מבחין בהבעת פנים אכזרית שמופיעה בו ומבין שרצונו אכן התגשם – התמונה היא זו שמתכערת במקומו.
לורד הנרי משאיל לגריי הצעיר ספר המשפיע עליו עמוקות וגורם לו לחיות חיים נהנתניים ולבצע מעשים הנוגדים את המוסר ואת המידות הטובות. כשחולף הזמן, גריי נשאר יפה כשם שהיה ביום ציור הדיוקן שלו, ואילו דיוקנו, אותו הוא מסתיר בחדר נעול, מזדקן ומתכער.
בערב יום הולדתו השלושים ושמונה מבקר באזיל הלווארד את גריי הצעיר וטוען בפניו שהוא ידוע לשמצה בשל מעשיו ומידותיו הרעות. גריי מראה להלווארד את הדיוקן שצייר, שנראה עתה מכוער ומרושע עד מאוד, והלווארד, הרואה בהתכערות הדיוקן סימן להידרדרותו המוסרית של גריי, קורא לו לבקש מחילה מהאל ולשנות את דרכו. גריי כועס על הלווארד, ובתגובה רוצח אותו בדקירות סכין. גריי קורא למכר שלו, כימאי, ומשדל אותו לעזור לו להעלים את הגופה בטיעון שאם יסרב, גריי יחשוף סוד גדול ונורא שלו. מכרו הכימאי עוזר בהעלמת הגופה בניגוד לרצונו ולאחר תקופה מסוימת מתאבד.
לאחר שנים מחליט אחיה של סיביל ויין, אהובתו לשעבר של גריי, לנקום את מותה של אחותו, ורודף את גריי, אך נהרג לבסוף בתאונה במהלך ציד.
האירועים הסוערים גורמים לבסוף לגריי להחליט לשנות את דרכיו ולהפוך לטוב. הוא מספר ללורד הנרי על החלטתו, לאחר שכצעד ראשון למימושה ויתר על מערכת יחסים אפשרית עם צעירה כפרית יפה. הלורד הנרי מפקפק במניעיו ומציע שמעשיו של גריי לא נבעו מתוך רחמים על הצעירה, אלא מתוך גאווה וסקרנות. גריי מחליט לבדוק האם המעשה הטוב שעשה משתקף בתמונתו ומגלה שבמקום שהתמונה תחזור להיות יפה כביום ציורה, היא נראית מחרידה יותר מתמיד. גריי מהרהר באפשרות להתוודות על מעשיו, אך לבסוף חוזר בו ומחליט להשמיד את תמונתו, אותה האשים בהידרדרותו המוסרית. הוא מנסה להשמידה בדקירת סכין, אותה סכין שבה רצח את הלווארד חברו. כשמשרתיו נכנסים לחדר לאחר שדקר את התמונה, הם מוצאים אותו שרוע על הרצפה, זקן ומכוער עד מאוד, כשהסכין תקועה בחזהו, ואת תמונתו יפה כמו ביום שבו צוירה.
משמעות
הספר מתייחס להשפעה השלילית של היופי החיצוני מחד, ושל ההשפעה החברתית מאידך, על האדם. הוא דן למעשה במסכה החיצונית שהאדם שם על עצמו עקב תובענות הדרישות החברתיות, ודנה את האדם הפשוט לחיים של סבל ושל השחתה מוסרית.
ויילד מתאר בספר את ההבדל בין נקודת המבט הסובייקטיבית שדרכה רואה האדם את עצמו, לבין האופן בו הוא נראה בידי הסובבים אותו, ושם דגש על השינוי באופיו של האדם ובמעשיו בעקבות חשיפה לפיתויים וללחץ חברתי.
במקור התכוון ויילד ללעוג לצביעות החברה הלונדונית האריסטוקרטית, אך למעשה ביקורת זו מתאימה לכל חברה, ואף לחברה שבה אנו חיים כיום.
הספר היווה השראה לעלילת הפרק Man of the People של הסדרה מסע בין כוכבים: הדור הבא ואלמנטים מהסיפור מופיעים בצורה דומה בפרק.[3]
אופרה
המלחין האמריקאילוול ליברמן (אנ') הציג לראשונה את "תמונתו של דוריאן גריי" באופרה של מונטה קרלו ב-8 במאי 1996. הדיאלוגים בין דוריאן לבין הדיוקן שלו מוצגים כדואטים בין זמר טנור לתזמורת. ככל שמתפתחת האופרה, והדרמה מובילה להשחתתו הגמורה של דוריאן, כך המוזיקה הופכת לכאוטית ולצורמת יותר.
באפריל 2017 עלתה ההצגה "תמונתו של דוריאן גריי" בישראל בתיאטרון הבימה. את ההצגה יצר יחזקאל לזרוב, שהיה אחראי לבימוי, לעיבוד, לעיצוב הבמה ולעיצוב התנועה, ואף גילם בה את התפקיד הראשי של דוריאן גריי.
