החיל השתמש בעיקר בתותחים מתנייעים מתוצרת ארצות הברית, אך גם פיתח תומ"תים. רוב התומ"תים שפותחו על ידי החיל התבססו על תותח הוביצר כבד (כגון תותחים בקליבר 155 מ"מ או 175 מ"מ) שהותקן על תובה של טנק ללא צריח (כגון טנק השרמן).
תומ"ת M-50 (מרכב שרמן) מוצג במצעד יום העצמאות בתל אביב, 1965תומ"ת "שולף" ישראלי בקליבר 155 מ"מ המבוסס על תובת טנק מרכבה. בבית התותחן בזכרון יעקב.
תותחי העבר
M7 פריסט - תומ"ת בקליבר 105 מ"מ שפותח במלחמת העולם השנייה על ידי ארצות הברית. הובא לארץ בתחילת שנות ה-60. השתתף בקרבות ההתשה בקרבות הטיית המים, וכן במלחמת יום כיפור בזירת רמת הגולן, שם נשחקו כל הקנים של התומ"ת.
L-33 - תומ"ת "רועם", בקליבר 155 מ"מ. התותח פותח על ידי סולתם וצה"ל בשנות ה-60 והיה מורכב על תובת טנק "שרמן". קצב אש 4 פגזים לדקה. טווח עד 20 ק"מ. התותח היה איטי, מסורבל וסבל מבעיות טכניות רבות. השתתף במלחמת יום כיפור בזירת סיני וכן במבצע שלום הגליל.
M-50 - תומ"ת בקליבר 155 מ"מ. פיתוח ישראלי הבנוי על בסיס טנק "שרמן" שהיווה את רוב תותחי צה"ל משנות ה-70 עד להחלפתם על ידי דגמי ה"רוכב" וה"דוהר". את התומ"ת מפעילים 8 אנשי צוות. ה-M-50 השתתף לראשונה במלחמת ששת הימים וכמו כן בכל קרבות "ההתשה" וכן במלחמת יום הכיפורים.
M-107 - "רומח", תומ"ת כבד בקליבר 175 מ"מ. פיתוח אמריקאי שהיה בעיקר בשימוש נאט"ו. תותח בעל תחמושת כבדה שנודע בהיותו בעל טווח ארוך במיוחד של עד 32.8 ק"מ. נקנה על ידי ישראל ב-1971 לפני מלחמת יום כיפור. את התומ"ת מפעילים 13 אנשי צוות עם אפשרות למקלעM2 Browning או מא"ג להגנה עצמית בטווחים קצרים. השתתף במלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל, ובמבצעי צה"ל בגזרת לבנון בשנות ה-90 דוגמת מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם.
M-110 - "קרדום", תומ"ת כבד בקליבר 203 מ"מ. התותח הוא פיתוח אמריקאי שהיה בעיקר בשימוש נאט"ו. ניתן להרכיבו על התובה של ה-M-107. התותח בעל תחמושת כבדה שנודע בהיותו בעל דיוק גבוה וטווח ארוך של עד 28.8 ק"מ. נקנה על ידי ישראל לפני מלחמת יום כיפור. את ה-M110 מפעילים 13 אנשי צוות ויש לו אפשרות למקלעM2 Browning או מא"ג להגנה עצמית בטווחים קצרים. התומ"ת השתתף במלחמת יום כיפור, לאחר שנגמרה התחמושת לתותחי ה-175 מ"מ, ובמלחמת שלום הגליל.
שולף - פיתוח ישראלי ייחודי של תומ"ת על בסיס של תובתמרכבה בעל טעינה אוטומטית וטווח של עד כ-40 ק"מ. הדגם מופעל על ידי 4 אנשי צוות וקצב אש שלו הוא 10 פגזים לדקה. בעל יכולת ירי ארטילרי מדויק תוך כדי תנועה עם שילוב GPS. השולף פותח בישראל באמצע שנות השמונים אך מעולם לא נכנס לשירות. בסך הכל יוצרו 2 כלים, אשר שימשו את התעשיות הביטחוניות לניסויים.
M-109AL משודרג - "דוהר", דגם משופר של ה"רוכב". ה"דוהר" החליף בהדרגה את ה"רוכב" ביחידות הסדירות של צה"ל בין השנים 1995–1997, והוא משמש אותן גם כיום. בעל מערכות של הגנה מאב"כ ושרפות לשיפור שרידות אנשי הצוות. עם אפשרות למקלע נוסף בצריחון טען. טווח עד 19.4 ק"מ ועד 29 ק"מ עם תחמושת לטווח ארוך. השיפור העיקרי הוא במערכת ניווט וכינון עצמאי, וחיבור למערכת ה-GPS. ב"דוהר" נעשה שימוש במבצעי צה"ל בלבנון בשנות ה-90 של המאה ה-20, לרבות מבצע ענבי זעם, וכן במלחמת לבנון השנייה. תותחים מסוג זה מוצבים דרך קבע בגבולה הצפוני של מדינת ישראל ובגבול עם רצועת עזה, למטרות ביטחון שוטף. במהלך מלחמת חרבות ברזל נעשה שימוש נרחב בתותחים מסוג זה ולראשונה מאז מלחמת לבנון הראשונה הם אף חצו את גדר המערכת ופעלו מתוך שטח רצועת עזה.[1]
M-109AL משודרג - "דורס". שיפור נוסף של סדרת ה-M-109 בצה"ל. דומה ל"רוכב" אך מצויד במערכת איכון ובקרת אש מתקדמת. שיפורים נוספים הם מערכת ניווט עצמאית, מחשב פיקוד הכולל מפות ומחשב לבקרת מלאי. חיל התותחנים הישראלי החל להצטייד ב"דורס" בשנת 2004.
רועם - בסוף העשור השני של המאה ה-21 החליט צה"ל על הצטיידות בתומ"ת חדש. התומ"ת שנבחר יקרא "רועם" והוא יתבסס על תותח ה-SIGMA של אלביט מערכות.
