PROFILPELAJAR.COM

תומאס וולף
	תומאס וולף. צלם: קארל ואן וכטן
לידה	3 באוקטובר 1900; אשוויל, ארצות הברית
פטירה	15 בספטמבר 1938 (בגיל 37); בולטימור, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Riverside Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	Look Homeward, Angel
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1930)
חתימה

תומאס קלייטון וולף (באנגלית: Thomas Clayton Wolfe;‏ 3 באוקטובר 1900 – 15 בספטמבר 1938) היה סופר אמריקאי. על אף שמת בגיל צעיר הספיק וולף לכתוב ארבעה רומנים ארוכים, נובלות ומספר רב של סיפורים קצרים. כתיבתו מתאפיינת בעירוב כתיבה אוטוביוגרפית עם פרוזה מקורית מאוד, פיוטית, נלהבת ומרשימה. ספריו, שנכתבו בתקופת השפל הגדול, תיארו את הגיוון והשונות של התרבות האמריקאית. כתיבתו הושפעה מזו של ידידו שרווד אנדרסון.

ביוגרפיה

וולף, יליד אשוויל שבצפון קרוליינה, הצעיר מבין שמונה ילדיהם של ויליאם אוליבר וולף (1851–1922) וג'וליה אליזבת ווסטאל (1860–1945). אביו היה חוצב אבן וניהל עסק להקמת מצבות. אמו של וולף הייתה פעילה ברכישת נדל"ן. בשנת 1904 היא פתחה פנסיון בסנט לואיס, מיזורי לקראת התערוכה העולמית שנערכה בעיר. בזמן שהמשפחה הייתה בסנט לואיס, אחיו בן ה-12 נפטר מטיפוס הבטן. בשנת 1906 קנתה ג'וליה וולף פנסיון בשם "בית קנטקי הישן" ברחוב סמוך לבית המשפחה באשוויל, היא עברה להתגורר שם עם בנה הצעיר ואילו שאר בני המשפחה נשארו בבית המגורים ברחוב הסמוך.

וולף החל ללמוד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, כשהיה בן 15. הוא היה חבר בחברה הדיאלקטית של האוניברסיטה ובאחוות פי קאפה פי. הוא ניבא שדיוקנו יתלה יום אחד במערב החדש בסמוך לזו של מושל צפון קרוליינה המהולל זבולון ואנס, כפי שקרה אחר כך. בשאיפה להיות מחזאי, בשנת 1919 נרשם וולף לקורס מחזאות. המחזה היחיד שלו, "שובו של באק גאווין", הועלה על ידי קבוצה שהורכבה מחברי כיתתו, כאשר וולף שיחק בתפקיד הראשי. מחזה נוסף שלו, "הלילה השלישי", הוצג על ידי בדצמבר 1919.

וולף סיים את לימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית עם תואר ראשון באמנויות ביוני 1920, ובספטמבר החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד, וקיבל תואר שני במחזאות בשנת 1922.

משלא עלה בידו למכור את מחזותיו, הגיע למסקנה שסגנון כתיבתו מתאים יותר למילה הכתובה מאשר לבימה. הוא קיבל משרת הוראה זמנית באוניברסיטת ניו יורק, אבל כעבור שנה יצא לאירופה להמשיך בכתיבה. במסעו חזרה בשנת 1925 פגש את אלין ברנשטיין, אישה נשואה, מבוגרת ממנו בעשרים שנה, שאיתה החל פרשת אהבים סוערת. לה הקדיש את הרומן הראשון שלו, "הבט הביתה, מלאך" (1929). זמן קצר לאחר פרסום הספר, נמלט שוב לאירופה ובכך שם קץ לקשר.

בשנת 1937, במסע למערב, חלה וולף בדלקת ריאות. התפתחו סיבוכים ובסופו של דבר התברר שהוא חולה בשחפת המוח. הוא טופל בבית החולים "ג'ונס הופקינס", אבל בניתוח שנעשה להצלת חייו נתגלה שהמחלה פשתה בכל הצד הימני של מוחו. הוא מת כעבור שלושה ימים, בלי לשוב להכרה^[1]. רק כמחצית מהספרים שכתב פורסמו בחייו, שני ספרים נוספים היו כתבי יד, שהחזיק המוציא לאור שלו לקראת פרסום. בנוסף הותיר אחריו מספר רב של פרקים וספרים לא גמורים שנערכו ופורסמו לאחר מותו^[2].

הסרט "גאון" (2016) מתאר את יחסיו עם העורך שלו^[3].

ספריו

Look Homeward, Angel (1929)
No Door (novella, 1933; was published in two installments in Scribner's Magazine in 1933 and 1934, and later become part of his full-length Of Time and the River)
Of Time and the River (1935)
From Death to Morning (1935)
The Story of a Novel (1936)
Chickamauga" (short story) (1937)
The Child by Tiger" (short story; in the September 11, 1937 Saturday Evening Post)
The Lost Boy (1937)
The Web and the Rock (1939; published posthumously)
You Can't Go Home Again (1940; published posthumously)
The Hills Beyond (1941; published posthumously)
Mannerhouse: A Play in a Prologue and Four Acts (1948; published posthumously)
A Western Journal: A Daily Log of the Great Parks Trip, June 20–July 2, 1938 (1951; published posthumously)
The Letters of Thomas Wolfe (1956; published posthumously)
Short Novels of Thomas Wolfe (1961; published posthumously)
The Mountains: A Play in One Act; The Mountains: A Drama in Three Acts and a Prologue (1970; published posthumously)
Welcome to Our City: A Play in Ten Scenes (1983; published posthumously)
Beyond Love and Loyalty: The Letters of Thomas Wolfe and Elizabeth Nowell (1983; published posthumously)
My Other Loneliness: Letters of Thomas Wolfe and Aline Bernstein (1983; Richard Kennedy, ed.)
The Hound of Darkness (1986; published posthumously)
The Collected Stories of Thomas Wolfe (1987; Francis E. Skipp, ed.)
The Good Child's River (1991; published posthumously)
The Starwick Episodes (1994; published posthumously)
The Party at Jack's (1995; published posthumously)
To Loot My Life Clean: The Thomas Wolfe–Maxwell Perkins Correspondence (2000; Matthew J. Bruccoli & Park Bucker, ed.)
O Lost: A Story of the Buried Life (2000)
God's Lonely Man" (undated essay)

בתרגום עברי

הבט הביתה מלאך, פתח דבר מאת מקסוול א’ פרקינס, תרגם אהרן אמיר, תל אביב: ספרית פועלים, 1980. (Look Homeward, Angel)
- הבט הביתה, מלאך, תרגם עודד פלד, הוצאת כרמל והמפעל לתרגום ספרות מופת, 2017^[4].
על הזמן והנהר: האגדה על רעבונו של אדם בנעוריו, תרגם אהרן אמיר, תל אביב: ספרית פועלים, 1991. (Of Time and the River: A Legend of Man's Hunger in his Youth)
הנער האבוד, תרגם עודד וולקשטיין, ירושלים: זיקית, 2013^[5]. (The Lost Boy)
לא תוכל לחזור הביתה, תרגם עודד פלד, אחרית דבר מאת עודד וולקשטיין, הוצאת כרמל, 2015^[6].
אין דלת, תרגמה לי עברון, הוצאת תשע נשמות, 2017^[7].

עיבוד לתיאטרון

בשנת 1958 הפיק התיאטרון הקאמרי מחזה בשם "מלאך האבן", על פי ספרו של וולף - "Angel"^[8]. את המחזה ביים פיטר פריי בעיבוד קטי פרינגס, בכיכובם של עודד תאומי, לצדן של רחל מרכוס, אורנה פורת, בתיה לנצט ודבורה קידר^[9].