תומאס אוגדן

תומאס אוגדן
Thomas Ogden
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 4 בדצמבר 1946 (בן 78)
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
השכלה
  • בית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל
  • קולג' אמהרסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פסיכואנליטיקאי וסופר
בת זוג סנדרה
פרסים והוקרה פרס סיגורני (2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס ה. אוגדן (באנגלית: Thomas H. Ogden; נולד ב-4 בדצמבר 1946) הוא פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי-אמריקאי. כתב ספרים חשובים בתחום הפסיכואנליזה וכן ספרי סיפורת. מזוהה בעיקר עם הזרם האינטרסובייקטיבי בפסיכואנליזה.

ביוגרפיה

אוגדן גדל בצעירותו בפרוורי ניו יורק. אביו עבד כסדרן בקרנגי הול. לאחר סיום לימודיו בתיכון, החל בלימודי ספרות וטרום רפואה בקולג' אמהרסט במסצ'וסטס, ולאחר סיום התואר הראשון המשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת ייל, בה גם השלים התמחות בפסיכיאטריה. הוא עבד כשנה כפסיכיאטר בקליניקת טאביסטוק בלונדון. סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי במכון הפסיכואנליטי בסן פרנסיסקו, שם נשאר כחבר סגל. במשך יותר מ-25 שנים ניהל את המרכז למחקר מתקדם בפסיכוזות. הוא גם היה חבר מערכת בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה.[1]

אוגדן משמש כיום כמטפל ומדריך במכון הפסיכואנליטי של צפון קליפורניה.[2] גישתו הפסיכואנליטית נחשבת אינטרסובייקטיבית ואינטגרטיבית, עם שילוב של השפעות מתאוריית יחסי אובייקט של מלאני קליין, ופסיכולוגיית האני.[3]

אוגדן זכה ב-2004 במסגרת כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה בפרס המאמר החשוב ביותר של השנה; ב-2010 זכה בפרס הסקל נורמן על הישג יוצא דופן בפסיכואנליזה; ב-2012 זכה בפרס סיגורני;[4] וב-2014 בפרס הנס לוולד על תרומה בתחום החינוך הפסיכואנליטי.

המודל התאורטי של אוגדן

אוגדן נשען במידה רבה על המודל של מלאני קליין. למודל זה הוסיף את העמדה האוטיסטית-מגעית. אוגדן מתאר את העמדה האוטיסטית-מגעית כעמדה ראשונית וגולמית בחיים, המוקדמת לכל סימבוליקה ומנגנוני הגנה פרימיטיבים והנשלטת על ידי החושים (בעיקר חוש המישוש), וקושר מעבר מוצלח של שלב זה ביכולת ליצור תיחום רגשי. מושג נוסף של אוגדן הוא השלישי האנליטי (The Analytic third), אוגדן מתאר את המושג כ"התנסות בהימצאות בו זמנית בתוך האינטרסובייקטיביות של מטפל (אנליטיקאי)-מטופל ומחוצה לה, סובייקטיביות שלישית זו, השלישי האנליטי האינטרסובייקטיבי, היא תוצר של הדיאלקטיקה הייחודית הנוצרת על ידי (בין) הסובייקטיביות הנפרדת של האנליטיקאי וזו של המטופל במסגרת האנליטית".[5]

ספריו

  • 1982 - Projective Identification and Psychotherapeutic Technique.
  • 1994 - Subjects of Analysis
  • 1997 - Reverie and Interpretation: Sensing Something Human
  • 2001 - Conversations at the Frontier of Dreaming
  • הקצה הפרימיטיבי של החוויה (1989), תרגמו חגית אהרוני ואבנר ברגשטיין, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2001.
  • מצע הנפש: יחסי אובייקט והדיאלוג הפסיכואנליטי (1986), תרגמה איריס רילוב, הוצאת "תולעת ספרים", 2003.
  • 2005 - This Art of Psychoanalysis: Dreaming Undreamt Dreams and Interrupted Cries
  • על אי היכולת לחלום (2011), תרגמה אפרת גבאי, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2011.
  • 2012 - Creative Readings: Essays on Seminal Analytic Works
  • לגלות מחדש את הפסיכואנליזה (2009), תרגם בעז שלגי, הוצאת "תולעת ספרים", 2013.
  • 2013 - The Analyst's Ear and the Critic's Eye: Rethinking Psychoanalysis and Literature (עם בנג'מין אוגדן)
  • להשיב חיים שלא נחיו (2016), תרגמה איריס רילוב, סדרת "פסיכואנליזה", עם עובד, 2020.
  • הפרטים שהושמטו (2014), תרגם יואב כ"ץ, הספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2017.[6]
  • לא אמא שלי (2016), תרגם יואב כ"ץ, הספריה לעם, הוצאת עם עובד, 2018.
  • די בכך (2021), תרגם יואב כ"ץ, עם עובד, 2023.[7]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Cooper, Arnold M. (20 במאי 2008). Contemporary Psychoanalysis in America: Leading Analysts Present Their Work. p. 419. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ "PINC Members". PINC San Francisco. נבדק ב-24 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ איתמר לוי, מתוך הקדמה לספרו של אוגדן "מצע הנפש" בתרגום איריס רילוב, 2003
  4. ^ "2012 Sigourney Award". Sigourney Award. אורכב מ-המקור ב-2016-08-18. נבדק ב-24 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ [1],בטיפולנט - השלישי האנליטי
  6. ^ אתר למנויים בלבד מוטי פוגל, לא משמיט שום פרט, באתר הארץ, 13 באפריל 2017
  7. ^ אתר למנויים בלבד איריס לעאל, "די בכך" מוכיח שפסיכואנליטיקאי מבריק הוא לעתים סופר רע, באתר הארץ, 20 ביוני 2023