התאוריה המבנית או תאוריית הבינוי החברתי^[1] היא תאוריה סוציולוגית שהוצעה על ידי אנתוני גידנס בשנת 1984. התאוריה מנסה לגשר בין דיכוטומיות סוציולוגיות כמו יחיד וחברה, אובייקטיבי וסובייקטיבי ומאקרו ומיקרו. התאוריה אינה מתמקדת ביחיד או בחברה כולה, אלא בפרקטיקות החברתיות הנפרשות על פני צירי הזמן והמרחב.

התאוריה טוענת כי החיים החברתיים הם יותר מפעולות אקראיות של פרטים בחברה, אך הם נקבעים באופן חלקי בלבד על ידי כוחות חברתיים. במילים אחרות, זוהי לא רק מאסה של פעילויות ברמת המיקרו, אך מאידך - אין להבין זאת רק מהתבוננות על רמת המאקרו.

גידנס תוהה כיצד נוצר ומשתמר סדר חברתי מסוים; שורש הפתרון הוא בהבנה כי המבנים החברתיים, כמו העבדות, הבירוקרטיה, המשפחה והפרלמנט הם, מצד אחד, תוצאת התנהגותם של פרטים חברי קולקטיב, אך מצד שני הם גם אלה המכתיבים את דפוסי התנהגותם של הפרטים האלה. כל התנהגות על פי כללים של מבנה חברתי כלשהו, היא בעת ובעונה אחת גם תרומה לשכפולם של כללי המשחק שלו או ביצירתם.

פעילות זו מתבצעת בידי סוכני המרכז, כלומר, הפרטים בחברה המודעים למעשיהם ויכולים להסבירם ולנמקם. אמנם הסוכנים הם תוצרים של תרבות, של מבנה חברתי, של חינוך ושל אמונות וערכים שהפנימו, אך יש ביכולתם גם להציג פירוש עצמאי לערכים האלה ולתרגמם למעשים.

• תאוריית הסטרוקטורציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)