ת'ור בלילי (באנגלית: Thoor Ballylee; באירית: Túr Bhaile Uí Laí) הוא שמה של טירה אנגלו-נורמנית מבוצרת השוכנת על גדת נהר סטרימסטאון, יובל של נהר קלון (Cloone River), ליד העיירה גורט שבמחוז גולוויי, אירלנד. טירה זו, ששימשה בתור מגדל מגורים, נבנתה בזמן המאה ה-15 (או ה-16) על ידי בני שושלת בית ברק (Burke) (אנ'). בית ברק שלט בעבר על אזורים נרחבים באי האירי, כגון פרובינציית אלסטר ההיסטורית, המחולקת כיום בין אירלנד לבין הממלכה המאוחדת, ופרובינציית קונכט שבמערב האי.[1]
ת'ור בלילי ידועה גם בשמה הנוסף, מגדל ייטס, כיוון שהמשורר האירי הנודע, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923, ויליאם בטלר ייטס, התגורר בטירה זו ואף היה בעלי הטירה לפרק זמן של 12 שנים (1929–1917).[2]
היסטוריה
ת'ור בלילי נבנתה במאות ה-15–16 לערך, על אדמה שהייתה שייכת לרוזני קלנריקארד, בני שושלת בית ברק, שליטי פרובינציית קונכט והחלק המזרחי של ברונות קילטרטאן (אנ'), אזור השייך למחוז גולוויי, בתחום הפרובינציה.[3]
הגשר הסמוך לטירה, אשר הוא בעל ארבע קשתות, נבנה בסביבות 1825. ב-1837 בני משפחת קאריק, אחת מהמשפחות שהתגוררו באזור גורט, נרשמו כדיירים בטירה. אחד מבני המשפחה, פטריק קאריק, מתועד בסקר אדמות שבוצע ב-1857 על ידי סר ריצ'רד גריפית', גאולוג אירי שעמד בראש מחלקת העבודות הציבוריות האירית, כחלק מפרויקט מיפויה הפיזי של אירלנד שביצע מטעם המחלקה בראשה עמד. הרכוש אותו החזיק, כלל בתוכו דיר עזים וטירה ובנוסף אליה טירת בלילי עצמה שתשופץ על ידי ייטס 60 שנה לאחר מכן. נכון לזמן עריכת סקר האדמות, שווי הטירה הוערך ב-5 פאונד.[4] קאריק השכיר את השטח, מוויליאם הנרי גרגורי, ברונה של קילטרטאן ובעלה של ליידי אוגוסטה גרגורי, מאושיות התחייה הספרותית האירית וידידתו לימים של ייטס. הזוג החזיק בבעלותו באחוזת קול (Coole Estate) ששטחה הגיע לכדי 20 קמ"ר שהקיפה בתחומה גם את שטח הטירה. בני הזוג גרגורי התגוררו בקול האוס (Coole House), ביתם המשותף שבאחוזה.[5]
ביתה של ליידי אוגוסטה גרגורי היווה מקום מפגש לגדולי הספרות האירית באותם ימים, בהם ניתן למנות את ויליאם בטלר ייטס, ג'ון מילינגטון סינג, שון או'קייסי, פדריג קולום, ג'ורג' ויליאם ראסל ורבים נוספים. בסמוך לת'ור בלילי, בקול פארק (Coole Park), ייסדו סופרים ומשוררים אלה את התנועה הספרותית האירית שהשאירה חותם בל יימחה באירלנד. תנועה זו שמה לה למטרה לקדם את החייאת התרבות הקלטית והשפה הגאלית העתיקה, בשילוב טיפוח תודעה לאומית איתנה. ההישג הבולט ביותר של פעילותם האמנותית הוא הקמת תיאטרון אבי, בדבלין, שהרבה להציג יצירות מאת מחזאים אירים הקשורות בנושאן לפולקלור ולשפה האירית, במטרה לגבש מחדש את זהותו של העם האירי.[6]
הטירה נקראת גם מגדל ייטס, מפני שהמשורר האירי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923, ויליאם בטלר ייטס, היה המזוהה ביותר עם טירה זו, בעיקר מבחינת היותה סמל אדריכלי בולט לפעילותו האמנותית. ייטס היה כה מוקסם מהטירה וממיקומה באזור כפרי, דבר שהניע אותו לקבל החלטה לרכוש את הטירה ולשפצה למטרת מגורים תמורת סכום זעום של 35 פאונד, בשנת 1917.[7] במהלך עבודות השיפוץ שנמשכו שנתיים, ייטס והארכיטקט שלו, הפרופסור ויליאם א. סקוט, דאגו לשמר את החלונות המקוריים של הטירה בקומתה העליונה, ובקומות התחתונות הם התקינו חלונות גדולים יותר. בין 1921 ל-1929, ייטס בחר להתגורר עם משפחתו בטירה כיוון שהטירה סיפקה עבורו את כמיהתו לטעת שורשים בליבו של נוף כפרי אירי טיפוסי.[8] בחירתו זו משקפת את רגשות השייכות העמוקים שחש כלפי הלאום והתרבות האירים. בנוסף לכך הטירה העניקה לו תחושת חיבור עמוקה עם העבר והפולקלור הקלטי העתיק של ארצו.[9]
כמשורר האוהד את שפת עמו, ייטס החליף את המילה "טירה" באנגלית (Castle) במילה האירית Túr (מגדל או Thoor לפי ההגייה באנגלית), ומכאן לקוח שם הטירה: ת'ור בלילי. במשך 12 שנים שימשה ת'ור בלילי בתור בית קיץ ומקום מרגוע עבור משפחת ייטס.[10] במכתב לחבר, ייטס כותב: "כאן במקום הזה, כל דבר הוא בעל יופי, עדי כדי כך שעזיבה למקום אחר היא כמו להשאיר את יופי המקום מאחור".[11] לפיכך, אין זה פלא שטירת בלילי העניקה השראה לייטס המשורר בכותבו שירים כמו "המגדל" (The Tower) ו"קול פארק ובלילי" (Coole Park and Ballylee).[12][13] ב-1929, משפחת ייטס החליטה לעזוב את טירת בלילי, והטירה הדרדרה למצב של הזנחה, עקב היותה לא מאוכלסת.[14]
מרי האנלי (1979 - 1914), מייסדת אגודת קילטרטאן המקומית, החלה לקדם ב-1961 התעניינות מחודשת בהיסטוריה הספרותית של האזור ובפעילותם האמנותית של ויליאם בטלר ייטס, ליידי גרגורי ואדוארד מרטין. היא החלה לעבוד ב-1964 על מלאכת שיקום טירת בלילי, בשיתוף הרשות הלאומית האירית לפיתוח התיירות (אנ') ובסיועה של משפחת ייטס. האנלי שכנעה את המשורר פדריג קולום לפתוח את הטירה לציבור הרחב כמה ימים לאחר יום השנה להולדתו של ייטס שחל ב-13 ביוני 1965, ב-20 בחודש. הם החליטו להשאיר את שם הטירה, מגדל ייטס, כשם שהיה נהוג לכנותה בזמן מגוריו של ייטס בטירה וייעדו את הטירה לפעול כמוזיאון לזכרו. המוזיאון כולל בתוכו אוספים של שירתו המוקדמת של ייטס וכן מציג ומשמר את הריהוט המקורי ששימש את המשפחה במהלך מגוריה בטירה. בית הטוחן הצמוד לטירה, פועל כמקום הארחה לשתיית תה וכן ממוקמת בו חנות. בשלב מאוחר יותר נבנה בנין חדש לגמרי כהרחבה למבנה הקיים.[15]
כיום
בשל קרבתה לנחל סטרימסטאון, ת'ור בלילי נתונה לשיטפונות ארעיים, בהם ניתן למנות את השיטפון שאירע ב-1995 ואת השיטפון שאירע בחורף 2009/2010. השיטפון שפקד את הטירה בחורף זה גרם לה נזק נרחב ביותר. לזמן מה, לא היה ברור אם יש באפשרותה של הממשלה האירית לממן את עבודות שיקום הטירה שניזוקה, מפאת משבר כלכלי שהעיק על אירלנד בשנים אלה. אולם, בפברואר 2012 הוסדר נושא זה והעבודות לשיקום הטירה החלו להתבצע על ידי הרשות הלאומית האירית לפיתוח התיירות (אנ'), על אף שלא הוגדר מראש תאריך לפתיחת הטירה מחדש לציבור.[16]
אחד מהכוחות העומדים מאחורי ההחלטה שהתקבלה בדבר נושא פתיחתה מחדש של הטירה, היא הפוליטיקאית לוריין היגינס, נציגת מחוז מזרח גולוויי לסנאט. המניע לתמיכתה בשיקום הטירה נבע מכך משום שהיא חשבה לנכון שדבר זה יסייע לפיתוח התיירות המקומית. אולם, פתיחתה מחדש של הטירה לציבור לא נראתה עדיין באופק, גם כשהגיע חודש פברואר, שנת 2013. בכל אופן, קבוצה עסקית מקומית חברה למשרד התיירות האירי כדי לחתום על הסכם קבלן עם החברה לפיתוח כפרי של גולוויי, כדי להאיץ את עבודות התחזוקה והשיפוץ של הטירה.[17]
ב-2014, גוף קהילתי מקומי, בשם "אגודת ייטס - ת'ור בלילי" (Yeats Thoor Ballylee Society), החכיר את הטירה ממשרד התיירות האירי כדי להופכו למרכז תרבותי וחינוכי. זאת, בהתאם ללוח זמנים שנקבע מראש כדי להתכונן לחגיגות יום השנה ה-150 להולדתו של ויליאם בטלר ייטס, התאריך ה-13 ביוני 2015. האגודה דאגה לכך, בשיתוף הוועדה הלאומית המפקחת על האירועים לכבוד ייטס ובשיתוף אגודת ייטס, שת'ור בלילי תהווה חלק אינטגרלי מחגיגות אלו (Yeats 2015).[16]
בתחילת חודש דצמבר 2015, הסופה "דזמונד" פקדה את אירלנד והממלכה המאוחדת, תוך שהיא מביאה איתה גשמים חזקים במיוחד ורוחות סוערות. ת'ור בלילי והקוטג' הסמוך ניזוקו עקב שיטפון שהגיע לכדי גובה כמה מטרים של מי הגשמים.[18]
אדריכלות
בטירה ארבע קומות ובכל קומה חדר אחד. בין כל קומה וקומה מקשר גרם מדרגות אבן ספירליות, המוביל עד לחומה החיצונית המקיפה את הטירה, שעוביה מגיע לכדי 2 מטרים ו-13 סנטימטר. בכל קומה ישנו חלון הצופה לעבר נחל סטרימסטאון הזורם בסמוך ובצמוד לטירה נמצא מבנה קוטג' בעל גג סככה.[19]
ייטס תיאר את החדר שבקומת הקרקע כ"חדר הנאה ביותר שראיתי מימיי, חלון רחב הצופה על הנהר ודלת מקושתת המובילה לעבר האולם בעל הסככה". כמו כן, הוא העריץ את גרם המדרגות הספירלי באומרו עליהן, כאשר הוא מצוטט מהפואמה "הדם והירח":
I declare this tower is my symbol; I declare
This winding, gyring, spiring treadmill of a stair is my ancestral stair;
ובתרגום חופשי לעברית:
גרם מדרגות זה, המתעקל, מסתחרר ומתפתל,
הוא גרם המדרגות של אבותיי;
בו עברו הצורפים ואנשי הכמורה,
בו עברו בני בית ברקלי ובני בית בורק.[20]
בהתייחסות אחרת למגדל ולנהר סטרימסטאון הזורם בסמוך, ייטס כותב את השורות הבאות, אותן השמיט מהגרסה השנייה של השיר "מדיטציות בזמן מלחמת אזרחים" (Meditations In A Time Of Civil War), אותו הוא כלל בקובץ השירים "המגדל" (The Tower):
Benighted travellers
From markets and from fairs
Have seen his midnight candle glimmering.
The river rises and sinks again;
One hears the rumble of far below
Under its rocky hole.
What Median, Persian, Babylonian
In reverie, or in vision, saw
Symbols of the soul.
Mind from mind has caught:
The subterranean streams,
Tower where a candle gleams,
A suffering passion and a labouring thought?
על החומה מוצב לוח זיכרון החקוק מאבן המנציח את רעייתו של ייטס ושותפתו לחיים, ג'ורג' הייד-ליס:[21]
הכיתוב הלירי המנציח את אשתו של ייטס, ג'ורג'יאנה הייד-ליס, חקוק על קיר הטירה, אותו חיבר המשורר האירי בעצמו
I, the poet William Yeats,
With old mill boards and sea-green slates,
And smithy work from the Gort forge,
Restored this tower for my wife George.
And may these characters remain
When all is ruin once again.
