שקר גדול הוא שיטה של תעמולהפוליטית שבה מוצג עיוות גס או מצג שווא של האמת[1][2]. מקור הביטוי הוא במונח בגרמנית שהוצג לראשונה על ידי אדולף היטלר בספרו "מיין קאמפף"' כדי להסביר כיצד ניתן לגרום לאנשים להאמין בשקר עצום, משום שהם אינם מסוגלים להאמין שלמישהו "עלולה להיות החוצפה לעוות את האמת בצורה כה מתועבת". היטלר טען כי היהודים השתמשו בטכניקה זו כדי להטיל את האשמה בתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה על הגנרל הגרמני אריך לודנדורף, שהיה מנהיג פוליטי לאומני בולט ברפובליקת ויימאר.
במאה ה-21 שימש המונח לתיאור ניסיון הפיכת תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2020 על ידי דונלד טראמפ ובעלי בריתו, ובמיוחד הטענה השקרית לגבי הונאת בחירות מאסיבית. טראמפ ותומכיו השתמשו בטיעונים אלה כדי להצדיק מגוון ניסיונות שבוצעו כדי לשבש לכאורה את תוצאות הבחירות, כולל פנייה לנציגים רפובליקנים כדי שאלה ימצאו "קולות חסרים", טענות על זיופים במכונות הצבעה, הפצת תאוריות קונספירציה על מזימה קומוניסטית בינלאומית, לחץ על גורמי משפט לפתוח בחקירות חסרות בסיס וניסיונות לשבש את הליך ספירת האלקטורים בוושינגטון. גם גורמים בתקשורת היו שותפים לכך, כמו רשת פוקס ניוז, שביצעה צנזורה עצמית ואף הפיצה ביודעין מידע מוטעה על זיוף במכונות הצבעה. פוקס נתבעה בתביעת דיבה ונאלצה לשלם מיליוני דולרים בהסכם פשרה ולפטר מגישים מרכזיים[3]. היקף התעמולה הביא לכך שתומכי טראמפ תקפו את הקפיטול האמריקאי בינואר 2021.[4][5] דיווחים מאוחרים יותר מצביעים על כך שטראמפ ידע שהפסיד בבחירות תוך כדי קידום הנרטיב[6][7][8].
לדברי חוקרים בתחום הפסיכולוגיה, כדי שטכניקת השקר הגדול תצליח, נחוצה חזרה מתמדת בערוצי תקשורת רבים ושונים, כמו גם מוטיבציה פסיכולוגית של הקהל להאמין בהצהרות הקיצוניות.
היטלר טען שהיהודים הפיצו את "השקר הגדול" שלפיו הגנרל אריך לודנדורף אחראי לתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה
המקור לטכניקת השקר הגדול הוא הקטע הבא, שנלקח מפרק 10 של התרגום של ג'יימס מרפי ל"מיין קאמפף" של אדולף היטלר.
מה שנותר ליהודים, עם יכולתם הבלתי מסויגת לשקר, ולחבריהם הלוחמים המרקסיסטים, הוא להטיל את האחריות להפסד דווקא על האיש שרק הפגין רצון ומרץ על-אנושיים במאמץ למנוע את האסון שחזה ולהציל את האומה. על ידי הטלת האחריות להפסד במלחמת העולם על כתפיו של לודנדורף הם גזלו את נשק הזכות המוסרית מהיריב היחיד, שהיה מסוכן מספיק כדי להעמיד את הבוגדים במולדת לדין.
הדבר נוצר בהשראת העיקרון - שהוא נכון למדי כשלעצמו - שבשקר גדול יש תמיד אמינות מסוימת; ההמונים פשוטי העם הם תמיד מושחתים ברבדים העמוקים יותר של טבעם הרגשי, אם כי שלא במודע או מרצון; ולפיכך, בפשטות דעתם הפרימיטיבית, הם נופלים ביתר קלות ברשת השקר הגדול לעומת השקר הקטן, שכן הם עצמם מספרים לעיתים קרובות שקרים קטנים בעניינים קטנים, אך היו מתביישים להפיץ שקר בקנה מידה רחב.
לעולם לא יעלה בדעתם להמציא אי-אמיתות ענקיות, והם לא יאמינו שלאחרים יש החוצפה לעוות את האמת בצורה כה מסולפת. גם לנוכח העובדות המוצגות בפניהם, הם עדיין יפקפקו ויתקיפו וימשיכו לחשוב שאולי יש הסבר אחר. שכן השקר החצוף והגס תמיד מותיר אחריו עקבות, גם לאחר שנחשף, עובדה הידועה לכל השקרנים המומחים בעולם ולכל הקושרים יחד קשר באמצעות אמנות השקר.
בשנת 1943 טען אדווין ג'יימס, כתב של "הניו יורק טיימס", שהשקר הגדול ביותר של היטלר היה טענתו הרוויזיוניסטית שגרמניה לא הובסה במלחמה ב-1918, אלא נבגדה על ידי קבוצות פנימיות.[9]אגדת תקיעת הסכין בגב הופצה על ידי קבוצות ימין, כולל הנאצים.[10]
שקר גדול לשם הצדקת השואה
לפי ההיסטוריון ג'פרי הרף, הנאצים השתמשו ברעיון של השקר הגדול המקורי כדי להפנות את הרגש הציבורי נגד היהודים בגרמניה ולהצדיק את השואה. הרף טוען שיוזף גבלס והמפלגה הנאצית השתמשו למעשה בטכניקת השקר הגדול שהם תיארו – כדי להפוך אנטישמיות רבת-שנים באירופה לרצח המוני[11]. בנוסף, הרף טוען שהשקר הגדול של הנאצים היה התיאור של גרמניה כארץ תמימה ונצורה, שתוקפת בחזרה את "היהדות הבינלאומית ", שאותה האשימו הנאצים גם בכך שיזמה את מלחמת העולם השנייה. התעמולה הנאצית טענה שוב ושוב שיהודים מחזיקים בשלטון מאחורי הקלעים בבריטניה, ברוסיה ובארצות הברית. היא הפיצה שמועות נוספות שלפיהן היהודים פתחו במלחמת השמדה נגד גרמניה, והשתמשה בטענה זו כדי לקבוע שלגרמניה יש זכות להשמיד את היהודים מתוך הגנה עצמית[12].
באמצע מלחמת העולם השנייה החלו להגיע למערב ידיעות על השואה. גורמים שונים פרסמו ידיעות על רדיפה ורצח רחבי היקף של יהודים בידי הנאצים. ב-9 במאי 1943 פרסם גבלס מאמר תגובה להאשמות אלה. במקום להכחיש את המידע, גבלס איחד מספר שקרים גדולים כדי להצדיק את קיום השואה. שקר גדול אחד היה קיומה של "יהדות עולמית" (אנ'), ושקר נוסף היה כי יהדות זו מלבה קונספירציה רחבת היקף ששולטת ברוב העולם. לטענת הנאצים, גרמניה הייתה המעצור האחרון בפני השתלטות היהודים על העולם. לפי גבלס, אחת הנבואות העיקריות של היטלר הייתה כי היהודים יגרמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הגרמנים טענו כי נבואה זו התממשה. לטענת גבלס, המטרה של "היהדות העולמית" במלחמה הייתה להשמיד את "הגזע הארי", וזה מה שיקרה אם גרמניה תפסיד במלחמה. במקום זאת הגרמנים משיבים מלחמה והורגים את היהודים. לפי גבלס, היות שיש מזימה לרצוח את כל הארים בכל העולם, הנקמה תהיה להשמיד את היהודים בכל העולם, וגם בכך מתממשת ה"נבואה" של היטלר[12].
אדולף היטלר הגדיר לראשונה את השקר הגדול ככלי סוטה שהפעילו יהודי וינה כדי להכפיש את התנהגות הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. עם זאת, באופן אירוני טרגי, היטלר ומשטרו הנאצי הם שהפעילו למעשה אסטרטגיה מרושעת זו. במאמץ לשכתב את ההיסטוריה ולהאשים את יהודי אירופה בתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, האשימו אותם היטלר ושר התעמולה שלו ברווחים מהמלחמה, בשיתוף פעולה עם מעצמות זרות וב"הימנעות ממלחמה" (הימנעות מגיוס לצבא). היהודים, טען היטלר, היו הבטן הרכה של מדינת ויימר שחשפה את האוכלוסייה הגרמנית הנאמנה והאמיתית להתמוטטות קטסטרופלית. כדי למכור נרטיב זה, התעקש ג'וזף גבלס: "כל תעמולה יעילה חייבת להיות מוגבלת למספר נקודות וחייבת להשמיע אותן סיסמאות עד שהאדם האחרון בציבור יבין." בקיצור, הפשיזם הנאצי תלוי ביצירת שקר אחד מתוחכם, כוללני... הנאצים בנו אידיאולוגיה על פיקציה, התפיסה שאפשר לנקום (ולהפוך על פיה) את תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה על ידי טיהור האוכלוסייה הגרמנית מאלה האחראים לכך לכאורה: היהודים.
גבלס גם הציג תיאוריה שנקשרה גם היא לביטוי "שקר גדול". גבלס כתב את הפסקה הבאה במאמר מ-12 בינואר 1941, שש עשרה שנים לאחר שהיטלר השתמש לראשונה בביטוי. המאמר, שכותרתו "Aus Churchills Lügenfabrik" (בעברית: "מתוך מפעל השקרים של צ'רצ'יל") פורסם ב-Die Zeit ohne Beispiel.
סוד המנהיגות האנגלית החיוני אינו תלוי בפיקחות יוצאת דופן, אלא בחוסר בושה מטופש וחצוף להפליא. האנגלים פועלים לפי העיקרון שכאשר משקרים, צריך לשקר בגדול, ולהיצמד לשקר. הם ממשיכים בשקרים שלהם, אפילו תוך סיכון להיראות מגוחכים.[14]
ציטוט לכאורה
הציטוט הבא הוא לכאורה של גבלס. הציטוט מופיע במספר רב של ספרים ומאמרים ובאלפי דפי אינטרנט, אך אף אחד מהם לא ציטט מקור ראשוני. לפי המחקר והמסקנה של פרופ' רנדל בייטוורק, מנהל "ארכיון התעמולה הגרמני" באוניברסיטת קלווין (אנ')[15] לא סביר שגבלס אמר את הדברים[16].
אם תספר שקר גדול מספיק ותמשיך לחזור עליו, אנשים יאמינו לו בסופו של דבר. השקר יכול להישמר רק כל עוד המדינה יכולה להגן על העם מההשלכות הפוליטיות, הכלכליות ו/או הצבאיות של השקר. לפיכך, חשוב ביותר שהמדינה תשתמש בכל סמכויותיה כדי לדכא התנגדות, שכן האמת היא האויב הקטלני של השקר, וכהרחבה על כך - האמת היא האויב הגדול ביותר של המדינה.
הפרופיל הפסיכולוגי של היטלר
הביטוי "שקר גדול" שימש בתיאור הפרופיל הפסיכולוגי של היטלר, בדוח שהכין הפסיכולוג וולטר סי לנגר בסביבות 1943[17] עבור המשרד לשירותים אסטרטגיים של ארצות הברית. מאוחר יותר, הדוח פורסם כספר בשם The Mind of Adolf Hitler ב-1972. לנגר כתב על היטלר:
הכללים העיקריים שלו היו: לעולם אל תאפשרו לציבור להתקרר; לעולם אל תודו בתקלה או בטעות; לעולם אל תודו שייתכן שיש משהו טוב באויב; לעולם אל תשאירו מקום לחלופות; לעולם אל תקבלו אשמה; התרכזו באויב אחד בכל פעם והאשימו אותו בכל מה שמשתבש; אנשים יאמינו בשקר גדול בקלות רבה יותר מאשר בשקר קטן; ואם תחזרו על כך לעיתים קרובות מספיק, אנשים יאמינו בכך במוקדם או במאוחר.[18]
ציטוט דומה במקצת מופיע בפרסום אחר משנת 1943 מאת הנרי א. מארי: "ניתוח אישיותו של אדולף היטלר: עם תחזיות על התנהגותו העתידית והצעות להתמודדות אתו עכשיו ואחרי כניעת גרמניה":
... לעולם לא להודות בתקלה או בטעות; לעולם לא לקבל האשמה; להתרכז באויב אחד בכל פעם; להאשים את האויב הזה בכל מה שמשתבש; לנצל כל הזדמנות לעורר מערבולת פוליטית[19].
שימוש לאחר מכן
עידן המלחמה הקרה
מספר פקידי ממשל בארצות הברית האמינו כי מפיצי תאוריות קונספירציה אנטישמיים המשיכו להשתמש בטכניקה זו בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. בדוח משנת 1964 על טקסט אנטישמי מפוברק שפורסם לראשונה ברוסיה בשנת 1903, הצהירו חברי ועדת המשנה לביטחון פנים של הסנאט כי "רוכלים" של החוברת השתמשו ב"טכניקה של היטלר של 'השקר הגדול'" לא רק כאמצעי לעודד קנאים אנטישמיים, אלא גם כדי לנצל את הפחדים האמריקאים מפני השפעה קומוניסטית.
לפי בודק העובדות של CNN, דניאל דייל, נכון ל-9 ביוני 2021, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ פרסם 132 הצהרות כתובות מאז עזיבתו את תפקידו, מהן "שליש כללו שקרים לגבי הבחירות" – יותר מכל נושא אחר.[20]
עד מאי 2021, רפובליקנים רבים אימצו את הנרטיב השקרי והשתמשו בו כהצדקה להטיל הגבלות הצבעה חדשות וכדי לנסות להשתלט על ניהול הבחירות בארצות הברית[28][29][30][31][32][33][34]. רפובליקנים שהתנגדו לנרטיב השקרי נאלצו להתמודד עם מתקפת נגד[35].
בתחילת 2021 בחן הניו יורק טיימס את קידום "השקר הגדול" של טראמפ בניסיון לערער על תוצאות הבחירות ב-2020. העיתון הגיע למסקנה שהשקר עודד את המתקפה על הקפיטול ב-2021.[5][36] בהליך ההדחה השני של טראמפ נטען כי השקרים שלו עודדו את המתקפה.[37] במהלך משפט ההדחה השני של טראמפ, מנהלי בית הנבחרים ג'יימי רסקין, ג'ו נגוז, חואקין קסטרו, סטייסי פלסקט ומדליין דין השתמשו כולם שוב ושוב בביטוי "השקר הגדול" כדי להתייחס לתפיסה השקרית לגבי גניבת הבחירות. הביטוי, לקראת וכולל תקופת הבחירות, היה החלק הראשון בחלק ה"פרובוקטיבי" של הטיעון.[38][39] ב-7 באוקטובר פרסמה ועדת המשפט של הסנאט עדות חדשה ודוח משותף,[40] שלפיהם "היינו במרחק של רק חצי צעד ממשבר חוקתי מלא, כאשר הנשיא דונלד טראמפ ונאמניו איימו בהשתלטות סיטונית על משרד המשפטים (DOJ). הם גם חשפו כיצד ממלא מקום עוזר התובע הכללי של החטיבה האזרחית, ג'פרי קלארק, הפך לעורך הדין שתמך בשקר הגדול של טראמפ, ולחץ על עמיתיו במשרד המשפטים לבטל את הבחירות ב-2020."[40]
בתחילת 2022 הציג הניו יורק טיימס ניתוח מפורט של המאמצים המתמשכים של טראמפ ובעלי בריתו להמשיך ולקדם את "השקר הגדול" ושקרים קשורים בניסיונותיהם לבטל ולהשפיע על בחירות עתידיות, כולל הבחירות ב-2022 ו-2024.[41][42] ב-13 ביוני 2022, הוועדה הנבחרת של ארצות הברית למתקפה על הקפיטול ב-6 בינואר הציגה עדות שלפיה טראמפ ידע שהוא הפסיד בבחירות 2020, ועם זאת קידם את הנרטיב השקרי לניצול תורמים, וכתוצאה מכך גרף חצי מיליארד דולר.[43][44] בימים שלאחר הגשת כתב האישום הראשון נגדו ב-30.3.2023 פרסם טראמפ שוב ושוב ברשתות החברתיות פרשנות דומה הקשורה לבחירות[45].
Dominion Voting Systems, שסיפקה מכונות הצבעה לתחומי שיפוט רבים בבחירות בארצות הברית 2020, הגישה שתי תביעות דיבה גדולות. דומיניון דרשה פיצויים בסך 1.3 מיליארד דולר מעורך דינו של טראמפ רודי ג'וליאני, בטענה כי "הוא ובעלי בריתו יצרו והפיצו את 'השקר הגדול', שהפך כפי הנראה לוויראלי והונה מיליוני אנשים להאמין שדומיניון גנבה את קולותיהם ועיוותה את הבחירות."[46] בנפרד, בתיק דומיניון מערכות הצבעה נגד רשת פוקס ניוז (אנ') תבעה החברה מפוקס ניוז 1.6 מיליארד דולר[47]. ב-18 באפריל 2023, פוקס ניוז הסכימה לשלם לדומיניון 787.5 מיליון דולר, מה שתואר ב-CNN כ"מחיר הגדול" על הצגת "השקר הגדול".[48] פוקס גם פיטרה מספר מגישים בולטים, כמו טאקר קרלסון, שנתבעו משום שהפיצו ביודעין ידיעות כוזבות על דומיניון[49][50]. דומיניון תובעת גם שתי רשתות טלוויזיה אחרות, Newsmax ו-One America News Network, על 1.6 מיליארד דולר כל אחת, וכן את My Pillow ואת המנכ"ל שלה מייק לינדל על 1.2 מיליארד דולר.[51]
ב-25 באפריל 2023 דיווחה CNN שטראמפ סיפר שקר חדש לגבי הבחירות ב-2020: "טראמפ ציין במפורש שביידן קיבל יותר קולות מטראמפ בפחות מחמישית מהמחוזות בארצות הברית ב-2020. טראמפ אמר אז, 'דבר כזה לא קרה מעולם. בדרך כלל, התוצאות הן קרובות - אבל למנצח תמיד היו הכי הרבה מחוזות'". ההצהרה תוארה כ"שטות מושלמת". וכי גם ברק אובמה ב-2008 וב-2012 וגם ביל קלינטון ב-1992 וב-1996 ניצחו בזכות ניצחון במספר קטן של מחוזות. ויליאם ה. פריי, עמית בכיר במכון ברוקינגס, הסביר את העובדות שלפיהן ניתן לנצח עם מעט מחוזות משום שיש מחוזות שבהם מתגוררים מספר רב יותר של אזרחים:
אין שום דבר חשוד בזכייה בנשיאות עם מספר קטן יותר של מחוזות. המחוזות שונים בגודלם, ויש מחוזות עירוניים עם פרבריים גדולים - אזורים שבהם ידו של ביידן הייתה על העליונה - הכוללים אוכלוסיות גדולות בהרבה מרוב הפרברים הקטנים, העיירות הקטנות והמחוזות הכפריים שבהם זכה טראמפ.[52]
ב-28 ביולי 2023, שופט בית המשפט המחוזי הפדרלי דחה את תביעת טראמפ נגד CNN מאוקטובר 2022, וקבע כי השימושים המרובים של CNN במונח "שקר גדול" לגבי טענותיו של טראמפ להונאת בחירות אינם מהווים לשון הרע שמאפשרת תביעה בגינה.[53] השופט כתב כי ההצהרות של CNN הן דעה, לא הצהרות הניתנות לאימות עובדתית, וכי "אף צופה סביר" לא יסיק ש"טראמפ תומך ברדיפה ורצח עם של יהודים או כל קבוצה אחרת של אנשים".
שימוש במאה ה-21 על ידי שמרנים אמריקאים
המונח "שקר גדול" שימש גם אנשי ימין אמריקאים בולטים כדי לתאר טענות שלפיהן ניצחונו של טראמפ בבחירות 2016 היה תוצאה של קנוניה לכאורה בין קמפיין הבחירות שלו לרוסיה. התובע הכללי לשעבר, וויליאם בר, תיאר האשמות אלה כ"שקר מזיק מאוד, גדול" שמנע אפשרות של הממשל להתמודד כראוי עם פוטין[54]. גם ניוט גינגריץ' טען טענה דומה[55].
בתחילת 2021, טראמפ ומספר רפובליקנים בולטים ניסו לנכס לעצמם את המונח "השקר הגדול", בטענה שהוא מתייחס לנושאים אחרים.[56] טראמפ הצהיר כי המונח מתייחס ל"בחירות ההונאה לנשיאות של 2020"[57]. מאמר דעה ב"וול סטריט ג'ורנל" השמרני בדרך כלל[58], וכן הפוליטיקאים הרפובליקנים מיץ' מקונל וניוט גינגריץ', התייחסו ל"שקר הגדול" כהתנגדות דמוקרטית לדרישות חדשות ומגבילות יותר לזיהוי בוחרים בארצות הברית.[56] משרדו של מקונל התייחס לניסיון הדמוקרטי לבטל את הפיליבסטר לחקיקת חוק זכויות ההצבעה כ"שקר הגדול של השמאל [ש]יש איזו קונספירציה מרושעת נגד ההצבעה שסוחפת את אמריקה"[59]. טימותי סניידר ציין:
השקר כל כך גדול שהוא מסדר מחדש את העולם. ולכן חלק מאמירת השקר הגדול הוא שאתה מיד אומר שהצד השני הוא שמספר את השקר הגדול. למרבה הצער... כל זה כבר נמצא במיין קאמפף[60].
עד ינואר 2022, הרפובליקנים נקטו פעולות חדשות להטלת מגבלות הצבעה ולהשתלטות מלאה על ההצבעה ועל ניהול מערך הבחירות. דברים אלה בוצעו בעוד רוב גדול מהרפובליקנים המשיך להאמין שהבחירות ב-2020 נגנבו מהם, וטענו כי הדמוקרטיה בארצות הברית עומדת בפני קריסה בעקבות זאת. סיקור עיתונות נרחב הצביע על כך שהמאמצים הרפובליקנים עצמם מהווים איום על הדמוקרטיה.[61][62][63][64][65][66][67][68][69]
במרץ 2022, אנדרו וילסון מהמועצה האירופית ליחסי חוץ (אנ') תיאר את הפלישה הרוסית לאוקראינה כ"מלחמת השקר הגדול. השקר שאוקראינה לא קיימת. השקר שלפיו אין לאוקראינה זכות לריבונות מלאה כי היא מדינת בובות של המערב. השקר ש-A פלש ל-B מפני ש-C אשם - המערב, התרחבות נאט"ו, ההגמוניה העולמית של ארצות הברית."[73]
ניתוח פסיכולוגי וחברתי
פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומומחים אחרים מספקים הסברים מדוע טכניקת השקר הגדול עובדת. ד"ר רמני דורוסולה, פסיכולוג קליני מורשה ופרופסור לפסיכולוגיה, מומחה להפרעת אישיות נרקיסיסטית והתעללות נרקיסיסטית טוען כי:
החזרה היא חשובה, משום שהשקר הגדול פועל באמצעות אינדוקטרינציה. הוא בונה בסיס ראיות משל עצמו – אם הדבר חוזר על עצמו מספיק פעמים, אנשים מאמינים בכך, ועצם החזרה הכמעט טאוטולוגית תומכת בשקר.... שמע משהו מספיק פעמים, והוא הופך לאמת. כאשר השקר גדול אנשים מניחים שיש לו בסיס ראיות... [אנשים גם לא מבינים] שיש אנשים חסרי אמפתיה, שלא אכפת להם מטובת הכלל, הם גרנדיוזיים, יהירים ומוכנים לנצל ולתמרן אנשים לצרכים האגוצנטריים שלהם בלבד.... [במקום זאת] מעין אפקט הילה מקנה לכאורה למנהיגים מומחיות וכוח – כשהדבר רחוק מלהיות נכון (רוב אם לא לכל המנהיגים המגלומניים, העריצים, הרודנים והאוליגרכים הם נרקיסיסטים או פסיכופתים).[74]
מרים באוורס-אבוט, פרופסורית ללוגיקה במכללת הר כרמל לאחיות, מדגישה את חשיבות החזרה בקבלת השקר הגדול. היא קובעת כי: "מה שמשפיע במיוחד הוא חזרה במגוון הקשרים. כלומר, לא רק אותן מילים שוב ושוב – אלא שילוב של הרעיון במספר רב של דרכים."
לדברי ד"ר מאט בלנשרד, פסיכולוג קליני מאוניברסיטת ניו יורק, חזרתיות מסוג זה יכולה להתרחש גם בסביבה הפיזית. הוא טוען: "שום דבר אינו מוכר את השקר הגדול כמו חולצות טריקו, כובעים וכרזות חדשים. פריטים אלה משויכים בדרך כלל לקבוצות ספורט, לא לנושאים פוליטיים ולא לעניינים של חיים ומוות. אבל טראמפ והחוג שלו השתמשו בזריזות בפריטים אלה כדי ליצור את סוג הנאמנות חסרת המעצורים שאמריקאים משייכים לכדורגל מקצועני.... הכרזות והכובעים מוסיפים אווירה של טיפשות לכל דבר. אם אני יכול לקנות כובע חדש, האם זה באמת יכול להיות כל כך רציני?... זוהי דרך גאונית לשבש את שיקול הדעת של אנשים."[74]
בלנשרד מציין שאנשים מעריכים מידע שיש לו השפעה ישירה על חייהם בצורה שונה ממידע מופשט יותר, שפחות נוגע אליהם. הוא קובע כי "הפעולה של 'להאמין' אינה מציינת רק דבר אחד, אלא מגוון רחב של מערכות יחסים שיש לבני אדם עם מידע. אנחנו לא באמת 'מאמינים' בדברים, אלא מקבלים באופן זמני מידע שאנו מוצאים שהוא שימושי." בשל כך, הוא קובע כי "רוב האנשים אינם 'מאמינים' בלב שלם בשקר הגדול, אבל הם יותר משמחים לאמץ אותו באופן זמני כי... למה לא? זה עשוי להיות משעשע. זה עשוי להחמיא לזהות שלך. זה עשוי לעזור לך ליצור קשר עם אנשים אחרים בקהילה שלך. או שזה עשוי לעזור לך לפרוק קצת זעם.... 'אמונה' מבוססת תמיד על שימושיות."[74]
הפסיכיאטרית בנדי ק. לי (אנ') טוענת כי מתחת לקבלה של קביעות שערורייתיות כגון השקר הגדול טמונות סיבות רגשיות. לטענתה, מי שמקבל את השקר הגדול:
בדרך כלל מנסה למצוא נחמה ולהימנע מכאב.... הדבר קורה במצבים של בריאות ירודה, שבהם אדם נוטה פחות לגלות תחומים חדשים או לחפש פתרונות יצירתיים. יש נחמה בחזרה, ולכן אנשים או אומה תחת לחץ יימשכו יותר למה שחוזר על עצמו מאשר למה שהוא אמיתי. אדולף היטלר הבין זאת היטב[74].
לדברי באוורס-אבוט, גם המדיה החברתית משחקת תפקיד בתגובות רגשיות מסוג זה. לטענתו:
היה קל יותר לסלק אי-אמת לפני עידן המדיה החברתית. במדיה החברתית, אנשים נוטים לאמץ עמדות ציבוריות. כשהעמדה הזו מתבררת כשגויה, הדבר מביך, ונסיגה נתפסת בדרך כלל כחולשה. לכן הם מתחפרים בטענות לא נכונות כדי להציל את התדמית שלהם ואת אמינותם האישית... אנחנו קשורים רגשית יותר מדי להיותנו צודקים. עדיף לתרבות שלנו בכללותה להעריך אי ודאות, ענווה אינטלקטואלית וסקרנות. ערכים אלה עוזרים לנו לשאול שאלות ללא ציפייה לתשובות קבועות מראש[74].
דורוסולה, בלנשרד ולי מסכימים שקשה לשכנע מאמין בשקר גדול באמצעות הצגת ראיות עובדתיות.
דורוסולה טוען ששיפור במיומנויות החשיבה הביקורתית הוא הכרחי כדי להתמודד עם סוג זה של תעמולה, וקובע: "משמעות הדבר היא להוציא משימוש אלגוריתמים המספקים רק חדשות מנקודת מבט אחת ובמקום זאת לקרוא סיפורים ומידע המספקים נקודות מבט אחרות... ליצור מרחבים בטוחים לניהול שיחות... לעודד שיח אזרחי עם אלה שמחזיקים בדעות שונות, ללמד אנשים למצוא בסיס משותף (למשל אהבת המשפחה), גם כאשר מערכות האמונות אינן מקבילות".
בלנשרד טוען כי "מפיצים של השקר הגדול יאבדו אמינות בעיני תומכיהם רק אם יתמודדו עם הפחד הגדול ביותר שלהם – אחריות.... יש להציג אותם כשהם מפסידים בקלפי, יש לעצור אותם כשהם עוברים על החוק, יש לתבוע אותם על לשון הרע, יש לרדוף אחריהם בכל כלי משפטי זמין בחברה פתוחה... מעל לכול, יש לראות בהם אנשים חלשים. רק אז השקרים שלהם יאבדו את יעילותם לגבי המיליונים שראו רווח פוטנציאלי – אישית, פסיכולוגית, פוליטית, כלכלית – בבחירתם להאמין להם".
לי מציינת שכאשר מנסים לשחרר מישהו מאמונה בשקר גדול, חשוב לא להעמיד אותו בצד המתגונן. כמו כן, לדעתה הפגיעות קשורה לחוסר ביטחון עצמי וכן לבעיות של מעמד חברתי רעוע: "צריך לתקן את הפגיעות הרגשית הבסיסית שהובילה אנשים להאמין בכך מלכתחילה. לגבי אוכלוסיות מסוימות, זהו בדרך כלל הכאב הכרוך בתחושה שאין להם מקום בעולם, שאי השוויון החברתי-כלכלי מחריף. העדר שירותי בריאות, חינוך, אפיקי פרנסה וערוצים אחרים שיכולים לתרום לתחושת כבוד עצמי יכול להפוך את האוכלוסייה לפגיעה פסיכולוגית מול מי שמבקש לנצל אותה."[74]
^ 12Herf, Jeffrey (2005). "The "Jewish War": Goebbels and the Antisemitic Campaigns of the Nazi Propaganda Ministry". Holocaust and Genocide Studies. 19: 51–80. doi:10.1093/hgs/dci003.
^Goebbels, Joseph (12 בינואר 1941), Die Zeit ohne Beispiel, Munich: Zentralverlag der NSDAP, pp. 364–369, Das ist natürlich für die Betroffenen mehr als peinlich. Man soll im allgemeinen seine Führungsgeheimnisse nicht verraten, zumal man nicht weiß, ob und wann man sie noch einmal gut gebrauchen kann. Das haupt-sächlichste englische Führungsgeheimnis ist nun nicht so sehr in einer besonders hervorstechenden Intelligenz als vielmehr in einer manchmal geradezu penetrant wirkenden dummdreisten Dickfelligkeit zu finden. Die Engländer gehen nach dem Prinzip vor, wenn du lügst, dann lüge gründlich, und vor allem bleibe bei dem, was du gelogen hast! Sie bleiben also bei ihren Schwindeleien, selbst auf die Gefahr hin, sich damit lächerlich zu machen.{{citation}}: (עזרה)
^Brian Stelter (30 November 2020). "'Firehose of falsehood:' How Trump is trying to confuse the public about the election outcome". CNN.
Maza, Carlos (31 August 2018). "Why obvious lies make great propaganda". Vox.
Zappone, Chris (12 October 2016). "Donald Trump campaign's 'firehose of falsehoods' has parallels with Russian propaganda". The Sydney Morning Herald.
Harford, Tim (6 May 2021). "What magic teaches us about misinformation". Financial Times. Archived from the original on 10 December 2022.
Clifton, Denise (3 August 2017). "Trump's nonstop lies may be a far darker problem than many realize". Mother Jones.
"'Morning Joe' Rips Trump for 'Firehose of Falsehoods' and 'Nazi-Like Propaganda' on COVID". TheWrap. 17 December 2020.
^"Trump loyalists form alliance in bid to take over election process in key states", The Guardian, 13 בינואר 2022, The disclosure that extremist Republicans dedicated to election subversion have formed a network was first revealed by Steve Bannon, Trump’s former chief strategist in the White House who is spearheading a “precinct-by-precinct” movement to inject far-right activists into local elected office. Marchant disclosed the alliance on Bannon’s War Room podcast. The revelation can only heighten jitters about the fragile state of American democracy. An NPR analysis of 2022 secretary of state races across the country found that at least 15 candidates have adopted Trump’s big lie.{{citation}}: (עזרה)
(b).jpg)
