רבי שמעון נולד ב־ה'תקי"ט, לאביו הרב ישראל אלבוים (ה'ת"ק לערך–ט"ז בניסןה'תקע"ב), מיוזפוף, בנו של הרב יעקב קופל ליקובר, מלוקוב, ולאמו אסתר עטל לבית וייסבלום.
בילדותו עבר אביו ליוזפוף והשאיר את רבי שמעון אצל סבו הרב יעקב קופל ליקובר.
הרב יעקב קופל התפרנס מפונדק ובית מזיגה בבעלותו שהופעלו על ידי אחרים. הוא עצמו היה יושב יומם ולילה בלימוד ושמו נודע באזור כתלמיד חכם ובעל חסד. היה מהמתנגדים לתנועת החסידות. מסופר שהבעל שם טוב ניסה למשוך את הרב יעקב קופל לחסידות אך ללא הצלחה[2]. הוצעו לו עמדות רבניות שונות והוא דחה את כולם, ביניהם הרבנות שהוצעה לו על ידי הקהילה באמסטרדם.
רבי יעקב קופל נפטר בט"ו באדרה'תקכ"ט.
בנו הרב ישראל הלך בעקבותיו והתנגד בחריפות לחסידות.
בנערותו רבי שמעון נמשך אחר בן דודו ורבו המובהקהחוזה מלובלין (אמו הייתה אחותו של הרב ישראל) והפך לחסיד. בעקבות כך נתגלע עם אביו לוויכוחים רבים ואף לדיני תורה[3].
ציווה לו אביו שאם לא יאמר אחריו קדיש בלי 'ויצמח פורקניה' כמנהג החסידים, עדיף שלא יאמר קדיש כלל[4].
רבי שמעון טבע את השם מרילס (ויש הטועים בהגייה: 'מרילוס') – נוטריקון של שם אביו – מרבי ישראל לייבס – במקום שם משפחתו הקודם, אלבוים.
רבותיו
ראשון רבותיו היה רבי אלימלך מליז'נסק. כשרבי יעקב יצחק הורוביץ, ה"חוזה", החל לנהל עדה, הצטרף אליו רבי שמעון אף על פי שהיה זה בחיי רבי אלימלך. את ה"חוזה" ראה כל ימיו כרבו המובהק. במקביל, קיבל גם את מרות רבי מנחם מנדל מרימנוב, שהתגורר בסמיכות לירוסלב, וזאת בהוראת ה"חוזה".
אחר פטירת החוזה ורבי מנחם מנדל מרימנוב, בשנת תקע"ה, היה נוסע רבות לרבי נפתלי מרופשיץ, שהיה צעיר ממנו בשנה אחת. אחרי פטירתו בתקפ"ז המשיך לנסוע לשבתות לחתנו רבי אשר ישעיה מרופשיץ, שמילא את מקומו, ואף לבנו רבי מנשה – שהיה צעיר ממנו ב־40 שנה – נסע לאחר פטירת אביו. כמו כן נסע אל רבי צבי הירש משרת, שהיה השמש של רבי מנחם מנדל מרימנוב וממלא מקומו לאחר פטירתו, ואל רבי צבי הירש מזידיטשוב, שהחל להנהיג עדה אחרי פטירת ה"חוזה".
בזקנותו היה מרבה לנסוע אל רבי שלום רוקח מבעלז. מסופר כי כשהגיע פעם לרבי שלום בגיל תשעים אמר לו האחרון כי בגיל כזה צריך לשבת בבית, אך הוא השיב לו "בבית מתעפשים". בבעלז התבצר לו מקום של כבוד, ואצל חסידי בעלז השתמרו דברי תורה וסיפורים רבים ממנו.
היה מקורב לרבים מאדמו"רי דורו ואף שהאריך ימים (91) וכהו עיניו, המשיך לנסוע אליהם, צעירים כמבוגרים.
מעורב היה בענייני הציבור שבעיר, וטיפל אישית בקיומם של המוסדות, כגון מקוה כהלכה ושחיטה כשרה. כשנגשו לבניין בית הכנסת הגדול, ונערכה מגבית מקיפה, נטל רבי שמעון חלק פעיל, אף על פי שהיה לו קלויז משלו. כמו כן שימש כיושב ראש הוועדה המיוחדת בת שבעה חברים מנכבדי העיר, שקמה ביום ט' בשבטתקצ"ד, במטרה לגייס כספים, כדי שגם ילדי העניים יוכלו לשכור ממלאי מקום ולהיפטר מהשירות בצבא אוסטריה.
כותב הפתקאות (הגבאי) אצל רבי שמעון היה ר' מנחם מנדל (מענדיש) טאושטיין.
יהודי העיר היו פוקדים את המקום בעיקר בימי הרחמים והסליחות.
האהל נהרס בידי פורעים בימי השואה ובמשך תקופה ארוכה לא היה ידוע מקומו בבית העלמין החרב.
בכ"ח אדר ה'תש"ע נחנך מחדש האוהל על ידי אגודת אהלי צדיקים[5].
משפחתו
רבי שמעון נישא לאשתו ביילה, בת לתושב ירוסלב. ידועים עשרה מילדיהם:
הרב יצחק מרילס (ה'תקע"ה–ה'תרנ"ב) מרופשיץ, נישא לשרה בת הרב מנשה רובין רבה של רופשיץ ובהמשך מילא את מקומו.
הייתה לו בת שנישאה לרב יעקב מרדכי ליברמן אב"ד טופורוב. היא נפטרה בצעירותה ור' יצחק גידל את שתי יתומותיה כאב. חתנו אימץ את השם מרילס. בני משפחה זו נפוצו בכל אירופה וגם בישראל.
נולד כאשר היה אביו כבן שבעים ונקרא על שם רבי נפתלי מרופשיץ שנפטר לפני כן. נכדו ר' יוסף מרילס הדפיס את כתבי הרב נפתלי בספר 'אילה שלוחה'. בספר גם חומר רב על ר' שמעון ותולדות צאצאיו בליטוביסק. בנו של ר' נפתלי הרב יעקב קופל[6] מילא את מקומו בליטוביסק.
רבי שמעון עצמו לא העלה את תורתו על הכתב אך ליקוטים מפי שומעיו נדפסו בספר 'תורת שמעון'. מהדורה ראשונה ירוסלב, תרס"ח. יצא במהדורות רבות נוספות. תורגם לאנגלית ויצא במישיגן, 2000.
לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו הגדול רבי בונם מנחם מנדל,
לאחריו כיהן רבי שמעון השני בנו של רבי בונם מנדל, נולד אחרי פטירת סבו ונקרא על שמו.
חתמו את השושלת שלושת בניו של רבי שמעון השני:
רבי דוד (חתן רבי מנחם מנדל אייכנשטיין מזידיטשוב), שמילא את מקומו, ואחריו בנו רבי בנימין מנחם שהוכתר לממלא מקום אביו על אף היותו בחור.
רבי ישראל אריה ליב (חתן רבי טודרוס רוקח מנעמירוב) - ישב בבית כנסת משלו בירוסלב עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. כשהנאצים כבשו את פולין ב־1939 הוא ברח לזילקוב, שם הוא נפטר ב־1943 לערך, בזמן מחבואו ביער סמוך.
רבי אליעזר (חתן רבי משה מקארוב ובזיווג שני חתן רבי אשר ישעיה מזלקובה) – אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לברלין וכיהן שם כאדמו"ר מירוסלב. נספה בשואה.
