בית החרושת "שמן" בחיפה, 1939מעבדת מפעל שמן בחיפה בשנת 1949
שמן תעשיות בע"מ (כיום נקראת שמן נדל"ן מניב בע"מ) היא חברה שייצרה בעבר שמנים צמחיים למאכל וכוספא לבעלי חיים, וכיום עוסקת בנכסי נדל"ן מניבים להשקעה.
היסטוריה
הרעיון
הרעיון לחידוש והקמה של תעשייה בארץ ישראל הועלה לראשונה בתחילת המאה הקודמת, על ידי קבוצה של חובבי ציון ממינסק שברוסיה (כיום בלארוס).
בשנת 1903 הגיע לארץ נחום וילבוש (וילבושביץ), מהנדס וחבר בחובבי ציון מן העיר מינסק אשר ביקש לבדוק את האפשרויות לפיתוחה התעשייתי של הארץ: חיפוש מקורות אנרגיה, בדיקת דרכים לשכלול ופיתוח התעשיות המסורתיות - בעיקר של שמן וסבון. וילבוש הציע להקים חברה שתעסוק ביצירה משנית של שמן זית מגפת (פסולת זיתים) לאחר שהוצא ממנה השמן. באותה עת תהליך זה בוצע בארץ במכבשי עץ, ואילו וילבוש הציע לעשות זאת באמצעים כימיים על ידי בנזין.
כדי להקים את בית החרושת, נמצא מקום בשטח צפוף של מטעי זיתים ובתי בד מהם ניתן לקנות את הגפת, ונקנו 100 דונם מאדמות כפר חדיתא שמצפון מזרח ללוד. וילבוש נסע לאירופה כדי ללמוד את מלאכת המיצוי הכימי ולהזמין את המכשירים הדרושים לכך.
בית החרושת חדיד שלימים נקרא "בן-שמן" (למעשה האזור נקרא בן שמן בעקבות פעילות חברת שמן במקום) הוקם בשנת 1905 במימון כספי יהודים מצריצין שנענו ליוזמתו של וילבוש. בית החרושת החל לפעול בסוף ינואר 1906 עם קבלת הציוד כולו.
העונה הראשונה לא הייתה ברוכה במיוחד - מתוך 260 טונות גפת הופקו כ-10% שמן ובסוף העונה ירד שיעור השמן לכ-5-6% בלבד. בית החרושת שימש את איכרי פתח-תקוה ורחובות.
מפעל "עתיד"
בשנת 1909 הקים וילבוש בחיפה יחד עם קבוצת משקיעים ובהם טוביה דוניה, שמואל פבזנר ושמואל איצקוביץ' את חברת "עתיד - בית החרושת למעשה שמן ובורית" (כלומר - למיצוי שמן גפת ולסבון). שם החברה הוצע על ידי אחד העם. וילבוש מיזג לתוך החברה את נכסי חדיד ועל שפת הים בחיפה נבנה מבנה המפעל[2] באבן מסותתת. המסבנה פעלה בניהולו של נחום ארמן ומספר פועלי עתיד הגיע תוך שנתיים לכ-100 משפחות. עם תחילת הפעלתם של מכבשי ברזל בתעשייה המסורתית ירד מאוד אחוז השמנים בגפת, ולכן יצור שמן מגפת הפך לפחות ופחות כדאי. בעקבות קשיים כלכליים נסגר המפעל ב-1910 והמפעלים הוחכרו. נחום ארמן המשיך ביצור מצומצם של סבון עד 1922.
למרות הקשיים נחום וילבוש לא נסוג, ובשנת 1919 ייסד את חברת "שמן" בלונדון יחד עם אחיו משה, גדליהו וילבושביץ ובעל ההון אליהו פאינסון. עקב הצורך בנמל חופשי ממכס ליצוא, תוכנן להיבנות נמל כזה ליד קיסריה, הוחכרו בתים ונכתבו תוכניות, אך השלטונות הבריטיים לא התירו זאת, למרות שתדלנותו של זאב ז'בוטינסקי.
בשנת 1922 הקימו נחום וגדליהו וילבושביץ את בית החרושת "שמן" ליד בית החרושת "עתיד" והחלו להרכיב את המכונות (נכסי חברת "עתיד" מוזגו לתוך החברה החדשה). במפעל החדש שילבו שיטות ייצור ומיכון מתקדמות - מכבשים הידראוליים ומנועי דיזל, בית זיקוק ומסבנה מודרניים. מנועי בית החרושת נחנכו בדצמבר 1924 על ידי הנציב העליון הבריטי סר הרברט סמואל.
בשנת 1931 רכש את המפעל התעשיין חיים ליבוביץ ואיחד אותו עם המפעל שהיה בבעלותו. בשנות ה-30 שלטה שמן בשוק השמנים בארץ ישראל והיא הסכימה למכור את תוצרתה רק לחנויות שפעלו איתה באופן בלעדי, דבר שהקשה על חדירת מתחרים, דוגמת יצהר לענף[3]. תוצרת המפעל גם יוצאה לכל מרחבי הקיסרות הבריטית[4]. בשנת 1943 עבר המפעל לבעלות ההסתדרות[5].
סמליל מותג שמן המאכל "עץ הזית", המותג המרכזי מבין שמני החברה
עד ל-2021, פעילותה המסחרית של החברה התרכזה ב-2 תחומים - ייצור ושיווק שמני מאכל מהצומח וייצור חומרי גלם ומזון לבעלי חיים.
חטיבת המזון של החברה עסקה בפיתוח, שיווק, יבוא ומכירת שמני המאכל לשוק הקמעונאי והמוסדי, וחטיבת האגרו-מזון עסקה ברכש, פיתוח, ייצור ומכירה של מוצרים תעשייתיים וחומרי גלם ללקוחות בתעשיית המזון ובמשק החי. חטיבת האגרו-מזון עיבדה את חומרי הגלם לשמנים וכופסאות ומכרה אותם ללקוחות עסקיים וכן לחטיבת המזון, שמכרה את שמני המאכל בשוק הקמעונאי והמוסדי.
שמני המאכל שיוצרו על ידי החברה היו שמן זית, קנולה, חמניות וסויה - אשר נמכרו תחת מותגי "עץ הזית", "מילומור" ו"מגד".
בתחום הזנת בעלי חיים החברה מכרה כוספאות (פתיתי שאריות מוצקות של גרעינים ששמן מוצה מהם) וגרעינים. חטיבת האגרו-מזון מכרה גם שמנים בצובר, גולמיים ומזוככים, לשימוש כחומרי גלם בשוק המזון התעשייתי.
ב-5 בינואר 2021 החליט דירקטוריון החברה להפסיק את פעילות הייצור במפעל שמן בחיפה, ולעבור לייבוא של שמני המאכל מחו"ל. ההחלטה נעשתה על רקע התוצאות הכספיות של מגזר האגרו-מזון, ונוכח קיומם של חלופות זולות יותר למוצרי החברה מספקים מחו"ל[6].
בעקבות החלטה זו, ב-28 בפברואר הופסקה פעילות הייצור במפעל. באותו היום מכרה החברה את פעילותה הקמעונאית לחברת סוגת תמורת 142 מיליון ש"ח[7].
עם אישור העסקה על ידי רשות התחרות ביוני 2021, עברו מותגי "שמן" לבעלות סוגת, וכיום סוגת מוכרת שמנים מתוצרת חוץ תחת מותגי "עץ הזית" ו"מילומור".
