שלמה יעקבסון (1 בינואר 1916, כ"ד בטבת תרע"ו, תל אביב – 29 ביולי 2005) היה אסיר ארגון ההגנה בכלא עכו, מראשוני המסתערבים, מתנדב לצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומראשוני חיל הים.
ביוגרפיה
שלמה יעקבסון נולד בתל אביב ב-1 בינואר 1916, בימי מלחמת העולם הראשונה. אביו היה רב. מאוחר יותר ניהלו הוריו חנות לספרים וציוד משרדי, ונמנו עם מייסדי שכונת תל נורדאו. הציירת אהובה שולמן הייתה אחותו. היו לו שתי ילדים, בן ובת.
יעקבסון למד בגימנסיה הרצליה ובבית הספר החקלאי מקוה ישראל. בעודו תלמיד, יצא עם חבר לטיול בדמשק, כשבחלק מן הדרך הם מחופשים לבדואים. בדרכם חזרה, הבריחו לארץ כעשרים עולים בלתי לגליים.
בנובמבר 1934, בעת ששמר באדמות רמת יוחנן, התעמת יעקבסון עם מסיגי גבול ערבים, והרג אחד מהם. הוא נשפט לשבע וחצי שנות מאסר עם עבודת פרך,[1] ישב בכלא עכו, ושוחרר ביוני 1938.[2] מאוחר יותר רכש ניסיון ימי כשעבד בנמל תל אביב.
בשנת 1941 גויס יעקבסון על ידי יגאל אלון למחלקה הסורית, שקדמה למחלקה הערבית של הפלמ"ח, והופעל במשך שנה כמסתערב בסוריה, כשהוא מתחזה לפועל ואף לאיש דת מוסלמי.
אחרי שחזר לארץ ישראל התנדב לצי הבריטי, ושרת כמש"ק משמעת ושלישות בבסיס מורטה (H.M.S. Moreta) בחיפה.
במלחמת העצמאות פיקד יעקבסון על בסיס הטירונים של חיל הים בסידנא עלי, ומאוחר יותר על בסיס חיל הים ביפו. המשיך בשרות קבע בחיל הים עד שנת 1953 ובתפקידו האחרון היה ראש מחלקת כח אדם של החיל.
אחרי שחרורו מצה"ל עבד במשרד הביטחון עד פרישתו לגמלאות. בין השאר, עסק בהכנת הפריגטות "מבטח" ו"מזנק" למסירה לציילון, ובסיוע לארצות מתפתחות במסגרת היחידה לסיוע וקשרי חוץ. בשנות ה-70 היה מנהל מוזיאון ההגנה.
נפטר ב-29 ביולי 2005.
זיכרונותיו
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_ribbon.png){kind=small}
