שימוש מלחמתי באופניים הוא השימוש שעושים לוחמי חיל רגלים באופניים כאמצעי תחבורה מלחמתי. תחילת השימוש באופניים כאמצעי לחימה הופיעה בסוף המאה ה-19 כאשר נכנסו לשימוש האופניים הבטוחים באירופה, ארצות הברית ובאוסטרליה. למרות שצבאות סדורים רבים השתמשו באופניים כאמצעי לחימה במשך שנים רבות, כיום משמשים האופניים מיליציות בלבד.

בשנים שקדמו לשנת 1894 נעשו מספר ניסויים לבדיקת היתכנות שימוש באופניים למטרות מלחמתיות במספר צבאות. עד לשנה זו, התפתחות האופניים לא איפשרה שימוש יעיל ובאופן עקרוני, היה הסוס עדיף על האופניים. השיפורים שנכנסו באופניים, כדוגמת מבנה השלדה ויצירת צמיגים מנופחים באוויר, הובילה לכך שבסיום המאה ה-19, למרבית צבאות אירופה וצבא ארצות הברית היו יחידות רכובות על גבי אופניים. שימוש מלחמתי בסוסים הלך והתמעט אך לא נעלם: במלחמת העולם השנייה היה עדיין שימוש נרחב בסוסים: בצבאות איטליה ופולין היו גדודי פרשים; בצבא רוסיה שימשו סוסים לתעבורת מפקדים וגרירת תותחים ועגלות.

הממלכה המאוחדת העסיקה חיילי חי"ר מצוידים באופניים בצבאות מקומיים או במיליציות אך לא ביחידות צבא בריטניה עצמו. בצרפת הוקמו מספר יחידות ניסיוניות שבחנו לראשונה את האופניים המתקפלים. בצבא ארצות הברית נערכו הניסויים הגדולים ביותר במאה ה-19: יחידות אופניים, מצוידות בסוגים שונים של אופניים, ביצעו אימונים לתנועות רכובות של עד 1600 קילומטרים. בנוסף, לראשונה נוסתה יכולתה של יחידה לרכוב בשטחים פתוחים ולא על דרכים בלבד.

השימוש המבצעי הראשון שיש תיעוד לגביו היה פשיטת ג'יימסון, בה רוכבי אופניים נשאו הודעות. במלחמת הבורים השנייה, שימשו רוכבים כתצפיתנים ושליחים ויחידה שתפקידה היה פטרול על פסי הרכבת עשתה שימוש לראשונה באופני טנדם שקובעו לפסים. מספר פשיטות, משני הצדדים, השתמשו בכוחות רכובים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, כוחות חי"ר מצוידים באופניים שימשו בתפקידים רבים: לוחמים, תצפיתנים, שליחים ועוד. באיטליה, יחידות כאלה פעלו עד סוף המלחמה. בגרמניה, עם פרוץ המלחמה לכל גדוד הייתה פלוגת אופניים. במהלך המלחמה נוספו פלוגות נוספות ובסך הכל היו כ-80 פלוגות. הצבא הגרמני ערך מחקרים בנושא לחימה רכובה ופרסם אותם בסיום המלחמה.

במהלך הפלישה לסין במלחמת סין–יפן השנייה היו בצבא יפן כ-50,000 חיילים מצוידים באופניים. גם במהלך מלחמת העולם השנייה, הקרב על מאלאיה ודרכם של היפנים לכיבוש סינגפור בשנת 1941 היו תלויים במידה רבה בלוחמים רכובי אופניים. בשני המאמצים הללו אפשרו האופניים העברה שקטה וגמישה של אלפי חיילים ששימשה לגרימת הפתעה ויצירת בלבול בקרב האויב. בנוסף, שימוש באופניים הקל על מכונת המלחמה היפנית בכך שחסך ממנה שימוש במשאיות או ספינות לתובלת חיילים, ובמיוחד לא נפט, שהיה מצרך דרוש ביותר עבור יפן במהלך המלחמה. השימוש באופניים איפשר לצבא יפן תנועה מהירה יותר מהכוחות הנסוגים, שהובילה פעמים רבות לניתוק נתיב הנסיגה וללכידת שבויים רבים. מהירות התנועה של הכוחות הרכובים נתנה ביד התוקף את האפשרות להפתיע את הכוחות המגנים על דרכים ראשיות כיוון שפתחה חלון לתקיפתם מכיוון העורף. הצבא הפיני עשה שימוש נרחב באופניים במהלך מלחמת לפלנד ומלחמת ההמשך. שליחים וכיתות גדודיות עשו שימוש באופניים ואפשרו תנועה מהירה מזאת של הצבא הרוסי. מוצלח במיוחד היה הישגה של החטיבה הראשונה של הצבא הפיני, שהצליחה לתגבר את כוחותיה בעזרת כוחות המתניידים על גבי אופניים. כוחות אלה, שעשו שימוש משכיל באופניים כיוון שכך התגברו על רשת דרכים משובשות (שהיה קשה להעביר בהם כלים ממונעים), עברו עם תחילת החורף לשימוש במגלשי סקי.

אופניים שימשו ככוח עתודה ביחידת צבא גרמני שהוקמה בחופזה בשנת 1944, ה-Volksgrenadier.

שימוש באופניים בצד בעלות הברית היה נדיר למדי. בעיקר שימשו האופניים שליחים, רובם ככולם בעורף. מבצע מוצלח של בנות הברית, מבצע בייטינג, בוצע על ידי לוחמים מוטסים מצוידים באופניים מתקפלים בשנת 1942 בצרפת.

למרות השימוש הנרחב במלחמת העולם הראשונה, כניסתם לשימוש של כלים ממונעים דחקה את מקום האופניים משדה הקרב ומצבאות מודרניים. עם זאת, בעשורים האחרונים זוכים האופניים לתחייה מחודשת בעיקר בעימותים מסוג העימות המוגבל. תחיה זו נובעת מיכולת של האופניים לשאת לוחם עם ציוד רב במאמץ קטן יותר ובקצב גדול יותר מאשר בתנועה רגלית. במהלך מלחמת וייטנאם נעשה שימוש רב באופניים על ידי צבא צפון וייטנאם והוייטקונג להעברת אספקה כוחות, בעיקר עקב העובדה ששיירות רכבים היו חשופות לפגיעה מפשיטות אוויריות של צבא ארצות הברית. העברת האספקה נעשתה לרוב על ידי העמסת האופניים בשקים מלאים אורז ודחיפתם.

גם כיום יש שימוש צבאי באופניים, אם כי מועט. עד שנת 2001 היה בצבא שווייץ רגימנט רכוב סדיר שהתאמן באופן שוטף. היחידה פורקה ואינה קיימת עוד.

קיימים דיווחים על ניסיונות מטעם יחידות מיוחדות בצבא האמריקאי להקמת יחידות מוצנחות בעלות דגמי אופניים מתקפלים ללחימה באפגניסטן בעימות עם הטליבאן ובעימותים עתידיים.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה, שישה גדודים בצבא השוודי היו מנויידים על גבי אופניים שיוצרו בשוודיה באופן ספציפי למטרה זו. היו אלה אופניים פשוטים בעלי הילוך אחד שיוצרו במספר מפעלים במקביל. גדודים אלה פורקו בשנים שלאחר המלחמה אך האופניים נשארו בצבא לשימוש כללי וחלקם הועבר למשמר הלאומי השוודי. בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים נמכרו האופניים כעודפי ציוד צבאי. אופניים אלו נעשו מצרך מבוקש כיוון שהיו זולים, אמינים ותחזוקתם קלה. עקב הביקוש החלה חברה שוודית לייצר דגם זה מחדש בגרסה מודרנית.

בצה"ל אין יחידה המתמחה ברכיבת אופניים אך למספר יחידות יש אופניים המשמשים לשמירה על כושר גופני. מתועדים ניסיונות משנות החמישים של סיירת צנחנים בפיקודו של יאיר פלד להשתמש באופניים לשם התקדמות מהירה שטח אויב. במקרה אחד תורגלה הצנחת אופניים אל מישור עמיעז ורכיבה עליהם לכיוון הערבה.^[1]

מדיה וקבצים בנושא שימוש מלחמתי באופניים בוויקישיתוף