שֹׁהַם (אוניקס) היא אבן חן שהיא סוג של כלקדון - קוורץ בעל גבישים זעירים ("קריפטוקריסטלים" – גבישים מוצפנים). קיימת סברה כי האבן שוהם המופיעה באבני החושן היא סוג של אוניקס. האבן מתאפיינת במבנה בצורת רצועות בעלות צבעים מגוונים, החל בלבן וכלה בכמעט כל צבע (למעט כמה גוונים, כמו סגול או כחול). רוב דגימות האוניקס הנפוצות מכילות פסים מתחלפים של לבן, חום, ושחמחם. סרדוניקס הוא אחד מסוגי האוניקס שבו הרצועות הצבעוניות הם בגוונים של אבן החן "סרד" (גוונים של אדום) במקום שחור. אוניקס שחור לחלוטין נפוץ למדי וייתכן כי הוא הסוג המפורסם ביותר, אך אינו נפוץ כמו אוניקס בעל פסים צבעוניים.
את האוניקס נוהגים לחתוך כקבושון, או כחרוזים, והוא משמש גם להכנת תכשיטים כקמאו (חריתה המשאירה דמות בולטת מפני האבן) וכאינטגליו (יצירת הדמות בנגטיב, ההפך מקמאו), כאשר הפסים מבליטים את הדמות יחסית לרקע.
בכינוי אוניקס נוהגים גם לכנות סוגי אבנים נוספות שאותם נוהגים אומני אבני חן לחתוך, ללטש ולמכור, כדוגמת הקלציט המפוספס המצוי במקסיקו, בפקיסטן, ובמקומות אחרים. זוהי הטעיה. בהשוואה לאוניקס אמיתי, חומר זה רך ומכיוון שהוא נפוץ הרבה יותר, הוא גם זול ממנו. רוב חפצי הערך המכילים אבן "אוניקס" מלוטשת הנמכרים כיום מכילים למעשה חומר קרבונטי זה.[1]
מקור המילה אוניקס מיוונית ופירושה "ציפורן". הקשר לאבן אינו ברור. הסבר אחד מנסה לקשור בין ציפורן צבועה באדום שבה רואים לעיתים פסים לבנים,[2] והסבר אחר קושר את השם לאגדה על פיה גזר ארוס את ציפורני אפרודיטה הישנה וטמן אותם בחול והם הפכו לאוניקס.[3] באוניקס נעשה שימוש במצרים העתיקה כבר בשושלת השנייה על מנת לייצר קערות וחפצי קדרות.[4] שימוש בסרדוניקס מופיע באמנות של התרבות המינואית של כרתים, בייחוד מהחפירות הארכאולוגיות שנעשו בקנוסוס.[5] אוניקס היה מוכר ליוונים ולרומאים הקדמונים[3]
באמונה העממית נעשה לעיתים שימוש באוניקס כאמצעי בקללות מכל הסוגים, בייחוד בעלי אופי מיני.[6]
ישנו שימוש נרחב בשם "אוניקס" ככינוי לשיש קריפטוקריסטלי שמשמש כחומר חיפוי מעוצב בבניית מטבחים וכן לריצוף וחפוי קירות נוספים בבית. מלכתחילה כינו את השיש הצבעוני הזה בשם marble onyx, אבל כיום מכנים אותו onyx בלי לדעת שכלל לא מדובר בחומר סיליקטי אלא בגיר מטמורפי.