את ילדותו העביר ביהרי באוראדיה. הוא למד צבעות אצל אביו כצבע חדרים ודירות. בשנת 1874 עבר לגור בפשט, שם עבד בעבודת ריטוש במעבדת צילום. את שאיפתו להיות צייר יכול היה לבטא רק בדרכים עקיפות בשל חוסר יכולת כלכלית. בינתיים, למד בבית הספר לשרטוט וציור דגמים של הצייר ברטלן סקאי. בשנת 1876 עבר לווינה, שם ביקר באופן קבוע בהרצאות באקדמיה לאמנויות. בין 1878 לבין 1879 הפך לסטודנט רגיל באקדמיה. חזר לבודפשט והתפרנס מציורי דיוקנים. בשנת 1883 נסע לפריז, שוב תוך קשיי מימון ופרנסה. בפריז למד כשנה וחצי אצל ז'אן פול לורנס[1] וביצע גם מחקרים לימודיים. לפרנסתו העתיק את ציורי מוזיאון הלובר עבור סוחרי אמנות. בין 1890 לבין 1891 ניהל בפריז בית ספר לציור. שם בעיר האורות התוודע לאימפרסיוניזם ול-plein air (מבוטא "פלנר") שהיה סגנון ציור באוויר בחוץ, סגנון שנכנס לאופנה במחצית השנייה של המאה ה-19, והתאפיין בשימוש באור טבעי ומפוזר במקום תאורת סטודיו ממוקדת. סגנון זה הפך למרכיב מכונן ביצירתו המאוחרת של ביהרי. הוא הושפע גם מסגנונו של הצייר מיהאי מונקאצ'י ההונגרי שהתגורר בפריז. לאחר שחזר להונגריה עבד להתגורר לסירוגין בעיר בסולנוק במזרח המדינה. הוא זכה בפרסים רבים וגם במענקים כספיים שהתלוו לפרסים. שנים מציוריו נרכשו כאמור על ידי הקיסר פרנץ יוזף. גם מאוחר יותר לא עזב ממש את סולנוק והפך לחבר מייסד של מושבת האמנים של סולנוק.
שאנדור ביהרי. צילום משנת 1898
יצירותיו העיקריות
Kereszttűzben, (1885)
Bíró előtt, (1886)
Zsigmond király és Ulászló találkozása Szent László sírjánál, (1898)
