ממסים נדיפים מהווים קבוצה מגוונת של חומרים ממסים אורגניים, חומרים דליקים וגזים הנשאפים באופן מכוון כסמים פסיכואקטיביים. השפעותיהם של חומרים אלה נעות בין תחושת שכרות, בדומה לשכרות מאלכוהול לבין הזיות. ממסיםנדיפים נמצאים בשימוש בעיקר בקרב ילדים, בני נוער, אסירים ואנשים אחרים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, המשתמשים בחומרים הללו כסם. הסיבה לכך היא שחומרים אלה, המיועדים לשימושים אחרים, נמכרים באופן חוקי, במחיר זול יחסית או מצויים במוצרים זמינים וחוקיים, כגון: מכלי תרסיס, דבקים, מבשמי אוויר, בנזין לרכב,[1] נוזל למציתים, צבע, טיפקס, מדללי צבע, פריאון (גז קירור למזגנים), חומר לניקוי מקלדות מחשב ועוד.
ממסים נדיפים עלולים להזיק לבריאות המשתמשים כיוון שאינם מיועדים לשימוש אדם בריכוזים שבהם הם משווקים. חלק מן המשתמשים בממסים נדיפים נפגעים ואף נהרגים כתוצאה מהשפעות החומרים העלולים לגרום להיפוקסיה (חנק כתוצאה ממחסור בחמצן), דלקת ריאות, אוטם שריר לב או דום לב, או חנק כתוצאה משאיפת קיא. משתמשים אחרים נפגעים כתוצאה מהשפעות חומרים נוספים המעורבים בממס הנדיף, כך למשל, כוויות כתוצאה מהתלקחות אדי דלק, או התנהגות מסוכנת בשעה שהם תחת השפעת הסם, למשל, קפיצה מגג בניין לאחר שאיפת פריאון.
הממסים הנדיפים המשמשים כסמים, לא הוכרו כסמים בפקודת הסמים המסוכנים בישראל. מצב דומה קיים בארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם. בארצות הברית וקנדה דאגו רשויות הממשל המקומי להגביל את מכירת כמה מן הממסים הנדיפים המשמשים כסמים. כך למשל, הוגבלה מכירת "דבק מטוסים" לקטינים, כיוון שחומר זה משמש לעיתים קרובות כסם. השימוש בממסים נדיפים כסם מכונה לעיתים קרובות בשם "הרחת דבק" (אנגלית: glue sniffing, huffing, chroming).
משתמשי ממסים נדיפים שואפים את אדי החומר או תרסיס של החומר, זאת באמצעות הצמדת שקית פלסטיק לפיהם ולאפם, או על ידי שאיפת החומר ישירות מן המכל שבו הוא נמכר, למשל דלק או מדלל צבע. גז תחמוצת החנקן המשמש כחומר דוחף במכלי קצפת מתוקה מוכנה, תרסיסים לשיער או מכלי תרסיס שמן לטיגון, מוחדר לשקית פלסטיק ונשאף ממנה. יש משתמשים המסננים את התרסיס באמצעות סמרטוט. גזים מסוימים, כגון פרופאן ובוטאן נשאפים ישירות ממכל הגז שבו הם נתונים.
מעת שהגז חודר לריאות הוא נספג במהירות למחזור הדם. לעיתים ההשפעה הפסיכואקטיבית של הממס הנדיף היא כה מהירה עד שהיא דומה להשפעת הזרקה של סם פסיכואקטיבי ישירות לווריד.[2]
השפעת שימוש בממסים נדיפים עשויה להיות מגוונת מאוד בהתאם למינון החומר ולסוג החומר שבו נעשה שימוש. אדם השואף כמות קטנה של אדי "דבק מטוסים" או מדלל צבע עשוי להיפגע באופן דומה לשכרות מאלכוהול – מצב של עוררות, תחושת עליצות קיצונית (אופוריה) ולאחריה תחושת דיכאון. אדם השואף כמות גדולה של ממסים או גזים, עשוי לחוש בהשפעות חזקות יותר של הסם, כגון עיוות בתפיסת מקום וזמן, הזיות והפרעות נפשיות.
בטווח הקצר לאחר השימוש משתמשים רבים חווים כאבי ראש, בחילה והקאות, הפרעה בדיבור, אובדן קואורדינציה ונשימה קולנית. לאחר שימוש ממושך בממסים נדיפים מופיעה פריחה אופיינית על עור הפנים, סביב האף והפה. בגדיהם, עורם ונשימתם של משתמשים בממסים נדיפים מדיפים ריח חריף של החומר הכימי שבו השתמשו, דבר המשמש אחד הסימנים הבולטים להתמכרות. לעיתים ניתן לזהות את הממס הנדיף אף בזיעתם של המשתמשים.
השימוש בממסים נדיפים עלול לגרום לנזק למוח, למערכת העצבים, לכבד וכן לאיברים אחרים בגוף. בטווח הקצר מקרי המוות כתוצאה משימוש בממסים נדיפים נגרמים בעיקר משאיפת קיא בשעה שהמשתמש חסר הכרה, או משילוב של דיכוי מערכת הנשימה והיפוקסיה, סיכון זה גבוה במיוחד בעת שימוש בגזים כבדים מן האוויר כגון בוטאן או אדי בנזין. הסיכון שבשימוש במנת-יתר קטלנית של הסם, בעת שימוש בממסים נדיפים, גבוה יותר משימוש במנת-יתר בהזרקת אופיאטים כגון הרואין.
ניתן למנוע את רוב מקרי המוות כתוצאה משימוש בממסים נדיפים אם המשתמש מקבל טיפול החייאה באופן מיידי לאחר הפסקת הנשימה. אולם רוב מקרי המוות מתרחשים בשעה שהמשתמש נמצא לבדו, או בחברת משתמשים אחרים שאף הם תחת השפעת הסם. ממסים נדיפים מסוימים מסוכנים יותר מאחרים, כך בנזין וגז קירור למזגנים.
היפוקסיה עלולה להתרחש בשעה שהמשתמש שואף את הגז מתוך שקית פלסטיק הצמודה לפניו, דבר המונע ממנו לנשום אוויר צח. אולם, חלק מן הגזים הנשאפים כבדים מן האוויר ועלולים שלא להינשף מן הריאות אם המשתמש מתחיל לנשום ברדידות. משתמשים רבים אף סבלו מכוויות קטלניות לאחר שהשתמשו בחומרים דליקים.
נשים הרות המשתמשות בממסים נדיפים עלולות ללדת תינוקות במשקל נמוך יותר ובעל תחלואה גבוהה יותר. קיימים מחקרים המצביעים על שכיחות גבוהה יותר של מומים מולדים אצל נשים אשר שאפו בנזין בעת ההריון.
גזים
שאיפת בוטאן עלולה לגרום לסחרחורות, הרדמות, מחסור בחמצן, חוסר סדירות בקצב הלב וכוויות קור. בוטאן הוא הגז הנמצא בשימוש רחב ביותר בבריטניה כסם פסיכואקטיבי וגרם ל-52% ממקרי המוות בין משתמשי ממסים נדיפים בשנת 2000. על ידי התזת בוטאן ישירות לגרון, זרם הנוזל עלול עם התפשטותו לרדת לטמפרטורה של מינוס 20 מעלות צלזיוס ולגרום לכיווץ שרירי הגרון. חלק מן הממסים הנדיפים עלולים לגרום אף לדום לב פתאומי. חלק מן הגזים הנשאפים גורמים כנראה לרגישות יתר של הגוף לאדרנלין. במצב זה, עליה פתאומית ברמת האדרנלין בגוף (למשל כתוצאה מפחד פתאומי הנגרם מהזיות), עלולה לגרום לחוסר סדירות קטלנית בקצב הלב.
גז תחמוצת החנקן ("גז צחוק", "גז קצפות")[3] עלול לגרום למוות כתוצאה מחנק אם המשתמש שואף את הגז ישירות ממכל גדול, מסיכה או צינור. בדרך כלל, משתמשים אקראיים של תחמוצת החנקן ממשיכים לנשום אוויר צח לאחר ששאפו את הגז מתוך בלון או שקית. אולם, אם המשתמש חובש מסיכה המחוברת למכל הגז הוא נושם גז טהור ללא נשימת חמצן. אם הגז נשאף ישירות ממכל גז, ההתפשטות המהירה של הגז גורמת לירידה חדה בטמפרטורה ועלולה לגרום לכוויות בשפתיים ובגרון, דבר שאינו מתרחש בעת שאיפה מבלון.[4]
דפוסי שימוש
ילד במלזיה שואף ("מסניף") דבק מגע מתוך שקית פלסטיק
ארצות הברית
אתר שימש כסם פסיכואקטיבי בתקופת היובש, כאשר מכירת אלכוהול הייתה בלתי חוקית לאורך תקופה של למעלה מ-10 שנים. את האתר שאפו או שתו ובחלק מן הערים בארצות הברית צריכת האתר החליפה לחלוטין את צריכת האלכוהול. אולם עם ביטול האיסור על צריכת אלכוהול ירדה הפופולריות של השימוש באתר, זאת לאור הסיכון המוגבר למוות בצריכת סם זה וכן הנזקים שהוא גורם לקיבה ולדרכי העיכול.[5]
השימוש בדבק, צבע ובנזין כסמים פסיכואקטיביים כמעט ולא היה ידוע קודם לשנות החמישים. במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה הרחת דבק לתופעה עולמית. הסיבות ל"פריחה" זו של השימוש בדבק כסם נתונות לוויכוח ובין הפעילים בחינוך נגד סמים יש הטוענים כי מסעי הפרסום שנועדו למנוע את השימוש בדבק כסם, דווקא תרמו לעליית השימוש בחומר זה. העלייה העיקרית בשימוש בגז ממכלי תרסיס הייתה בשנות ה-80 כאשר פחת השימוש בגזי חממה ואלה הוחלפו על ידי גזים המזיקים פחות לסביבה, כגון בוטאן ופרופאן.
השימוש בממסים נדיפים נפוץ בקהילות עניות, במדינות בלתי מפותחות ובמדינות מפותחות (כך למשל, בקרב קהילות ילידים בצפון קנדה או באוסטרליה). כיוון שניתן לרכוש ממסים נדיפים באופן חוקי ובזול, חומרים אלה זמינים לבני נוער בכל שכבות האוכלוסייה. אולם, שימוש בממסים נדיפים לאורך זמן, או על ידי מבוגרים, מאפיין שכבות אוכלוסייה עניות מאוד או אלה שבשולי החברה.
קנדה
ילדי ילידים בקהילה מבודדת בשם דייוויס אינלט באזור צפון לברדור זכו לתשומת לב לאומית כאשר בשנת 1993 נמצא שרובם שואפים בנזין. שלטונות ניופאונדלנד ולברדור התערבו ושלחו רבים מילדים אלה לטיפול במוסדות מחוץ לקהילה. אף על פי שהקהילה כולה הועתקה למקום יישוב אחר, עדיין קיימות בה תופעות נרחבות של שימוש בממסים נדיפים. תופעות דומות דווחו בקהילות ילידים מבודדות אחרות בצפון קנדה.
דרום-מזרח אסיה ואפריקה
שאיפת צואה היא תופעה נפוצה בקרב עניים וחסרי בית, במספר ארצות בדרום מזרח אסיה, כגון תאילנד ומלזיה. על ידי הכנסת צואה של בעלי חיים, או בני אדם, לשקית פלסטיק או לפחית אטומה והותרתה בשמש נוצר תהליך של פירוק כימי הפולט גז מתאן הפועל כסם פסיכואקטיבי. המשטרות המקומיות מתקשות להגיב לתופעה זו לאור העובדה כי צואה איננה מוכרזת כסם מסוכן והשימוש בה חוקי.[6]
שאיפת צואה היא תופעה מוכרת אף בחלק מארצות אפריקה. במדינות אלה אף קיימת תופעה של הרחת דבק לאלה היכולים לקנות את החומר. שאיפת צואה נעשית בדרך כלל על ידי העניים ביותר שאין ידם משגת אף קניית דבק.
רוסיה ומזרח אירופה
שאיפת בנזין הפכה לנפוצה בצי הרוסי לאחר שנעשו ניסיונות להגביל את אספקת האלכוהול לאנשי הצוות בספינות בשנות ה-80. הסרט הדוקומנטרי משנת 2001 "ילדים בתחתית" (Children Underground) תיאר שימוש נרחב בשאיפת חומר בשם אאורולק (Aurolac) אצל ילדי רחוב בבוקרשט, רומניה. תופעה של שאיפת בנזין אף קיימת בכפרים ועיירות נידחות במזרח אירופה.
אוסטרליה
שאיפת בנזין באוסטרליה היא תופעה הקיימת בעיקר באזורים מרוחקים בהם קיימות קהילות ילידים אבוריג'ינים. בקהילות עניות אלה הבנזין הוא החומר הנדיף הזמין ביותר ולכן הפך לסם פסיכואקטיבי נפוץ. ההשערה היא כי תחילת השימוש בבנזין כסם פסיכואקטיבי בין ילידי אוסטרליה החלה לאחר שחיקו את התנהגותם של חיילים מצבא ארצות הברית אשר הוצבו באזורים נידחים אלה בעת מלחמת העולם השנייה. בתחילת המאה ה-21 שאיפת בנזין היא תופעה נפוצה בין קהילות אבוריג'ינים בטריטוריה הצפונית, במערב אוסטרליה ובחלקים הצפוניים של דרום אוסטרליה וקווינסלנד.
בין השנים 1981-1991 דווחו 60 מקרי מוות של גברים אבוריג'ינים ושלושה מקרי מוות של נשים אבוריג'יניות, כתוצאה משאיפת בנזין. גילאי הנפטרים נעו בין 11 עד 32. גורמי המוות כללו דלקת ריאות, אוטם שריר הלב או דום לב, שאיפת קיא וכוויות. בקהילות אבוריג'ינים רבות ילדים מנסים שאיפת בנזין לפחות פעם או פעמיים במהלך התבגרותם. חלקם הופכים למשתמשים קבועים. לאחרונה היו דיווחים אף על שאיפת בנזין בקרב אבוריג'ינים באזורים עירוניים סביב הערים דרווין ואליס ספרינגס.
בניסיון להילחם בתופעה החלה חברת הדלק האוסטרלית BP Australia לשווק דלק אופל בעל נדיפות נמוכה אשר לא ניתן להשתמש בו לצורך שאיפה. שינוי זה הביא לירידה בשאיפת דלק בקהילות מסוימות.
הודו ודרום אסיה
שלושת החומרים הנדיפים בעלי השימוש הגבוה ביותר בהודו ובדרום אסיה הם דבק מגע בעיקר מתוצרת "דנדרייט" (Dendrite) המיוצר בכלכתה וכן טולואן (הידרוקרבון ארומטי ליפופילי) המצוי במדללי צבע וכן משחת "לודקס" המשמשת להקלה על כאבי שרירים.
ממסים נדיפים נפוצים
ממסים וגזים המשמשים לשאיפה מצויים במגוון רחב של מוצרים זולים וחוקיים המשמשים באחזקת הבית, או בשימוש משרדי, תעשייתי ובאחזקת הרכב.
מספר מוצרים ביתיים ומשרדיים מכילים ממסים שבהם נעשה שימוש כסמים, כגון טולואן ואצטון. מוצרים אלה כוללים נוזל טיפקס, מסיר לק ציפורניים (אצטון), טושים צבעוניים לסימון קבוע המכילים את החומר קסילן. גז למזגנים (פריאון), גזים המשמשים לדחיפת חומר מתוך מכלי תרסיס כגון מטהרי אוויר, ניקוי מקלדת מחשב, שמן לטיגון, קוטלי חרקים ותרסיס לשיער. כמו כן מכלי קצפת מוכנה לשימוש.
בין המוצרים תעשייתיים המכילים ממסים וגזים שבהם נעשה שימוש כסמים: טרפנטין, בנזין, צבע, תרסיסי צבע ומגוון דבקים לייבוש מהיר (כגון "דבק מטוסים"). בתרסיס המיועד לסייע בפעולת מאייד המנוע בטמפרטורות נמוכות קיים אתר. מכלים של בוטאן נמכרים לשימוש בכלי ריתוך ביתיים.
