רשת עצבית (באנגליתBiological neural network) היא אוסף של תאי עצב (נוירונים) או אזורי מוח שונים שמקושרים ביניהם, בין אם זהו קשר מבני על ידי סינפסות וסיבים עצביים ובין אם זוהי קישוריות תפקודית. המוח האנושי מורכב מכ-1011 נוירונים ומכ־1014 סינפסות, שמרכיבות את הרשת העצבית הגלובלית, הקונקטום האנושי[1]. הרשת העצבית מתפתחת לאורך החיים אך מאבדת מיעילותה בשנים המאוחרות לחיים. בחקר הרשת העצבית האנושית נתגלו מספר רשתות עצביות שונות המשתתפות בתהליכים קוגניטיבייםוסנסוריים שונים. פגיעה במבנה או בתפקוד שלהם יכולה להוביל לפגיעה בתפקודים אלו, להפרעות פסיכולוגיות, ולמחלות שונות.
מאפיינים ומושגים של הרשת העצבית
בחקר הרשת העצבית נהוג להשתמש בתאוריה מתמטית ששמה תורת הגרפים כדי לייצר מודל של הרשת העצבית ולנתח את המאפיינים השונים של הרשת. הגרף מוגדר כאוסף של צמתים והקשרים ביניהם. הקשרים בין הצמתים יכולים להצביע על כיוון הקשר וגם על עוצמת הקשר. בחקירת רשת עצבית בוחנים את יחסי הגומלין בין הצמתים, הקשרים ביניהם, והארגון המרחבי שלהם[1]. ניתן להמיר את הייצוג הגרפי למטריצת שכנות, שבה הצמתים נמצאים בשוליים, והקשרים ביניהם מיוצגים בתוך המטריצה עצמה. הצמתים ברשת יכולים להיות נוירונים בודדים, מקבץ של נוירונים שמכיל מאות עד אלפי תאים או אזורי מוח שונים. הקשרים ביניהם יכולים להיות פיזיים על ידי סינפסות ואקסונים, או תפקודיים, כלומר פעילות בו זמנית של כמה צמתים אך ללא הכרח של חיבור פיזי ביניהם.
אוסף של כמה צמתים שקרובים זה לזה ומקושרים ביניהם נקרא מודול (Module), וצמתים שאליהם מחוברים צמתים רבים אחרים נקראים מרכזת (Hubs). הרשת המוחית מתאפיינת בארכיטקטורה של רשת עולם קטן (Small world network). ברשת מסוג זה יש קישוריות גדולה בין צמתים שקרובים זה לזה, ומספר מרכזות שאליהם מחוברים צמתים רבים ומשמשים כ"גשר" בין מודולות ברשת, כך שמידע יכול לזרום מצומת לצומת בצורה יעילה[2].
ייצוג גרפי של הרשת המוחית. כל נקודה בגרף מייצגת צומת ברשת והקווים מייצגים את הקשר בין הצמתים. ניתן לראות תתי רשתות (מודולות) בצבעים שונים בתוך הרשת הגלובלית[3]
התפתחות היסטורית
קמילו גולג'י פיתח ב-1873 טכניקת צביעה (שיטת גולג'י) שאפשרה את צביעתם של תאי מוח כדי לבחון את המבנה שלהם. גולג'י טען שהמוח בנוי מרשת מחוברת של תאים שאינם נפרדים זה מזה, לעומתו, טען סנטיאגו רמון אי קחאל שהמוח מורכב מתאים בודדים שאינם מחוברים זה לזה בצורה פיזית, אך עדיין מתקשרים זה עם זה. בדיעבד, התברר שקחאל צדק (כאשר הסינפסה החשמלית היא היוצאת מן הכלל)[4].
העניין בחקר הרשתות המוחיות נמשך עם קארל לאשלי שחקר למידהוזיכרון כפונקציה של קישוריות בין אזורי מוח שונים. תלמידו של לאשלי, דונלד הב, שלימים נעשה לאחד מחוקרי המוח המשפיעים ביותר, המשיך את חקר הזיכרון והקישוריות ברמה התאית. אחת מן התגליות המשמעותיות שלו הייתה שכאשר נוירונים פועלים בו זמנית, מתחזק הקשר ביניהם[5].
בשנת 2013 החלו פועלים שני פרויקטים בינלאומיים גדולים שמטרתם למפות את כל הקשרים הקיימים במוח האנושי, פרויקט ה-BRAIN Initiative שיזם הנשיא אובמה, ופרויקט המוח האנושי שיזם האיחוד האירופי. הנחת המוצא של הפרויקטים הללו היא שכאשר נדע את מיקומה של כל סינפסה וסינפסה ברשת העצבית של המוח, נוכל להבין בצורה טובה יותר את תפקודו בבריאות ובחולי.
רזולוציות וכלים שונים לבחינת רשתות עצביות
ניתן לבחון את הרשת העצבית ברמות רזולוציה שונות – מהרמה התאית של סינפסות בין נוירונים עד לרמת הרשת הגדולה של כל המוח. חקר הרשת המוחית בבני אדם מתמקד בעיקר ברמה הגלובלית של הרשת העצבית[6], בעיקר מכיוון שכלי המחקר הזמינים כיום לא מאפשרים בחינה של הרשת העצבית ברמה התאית במוח האנושי. הכלים השכיחים ביותר לחקר הרשת העצבית בבני אדם הם הדמיית מערכות הסיבים במוח (DTI – Diffusion tensor imaging), שיטת דימות תהודה מגנטית שבוחנת את מבנה הרשת על ידי ייצור תמונה של צבירים גדולים של אקסונים שמחברים בין אזורי מוח שונים, ודימות תהודה מגנטית תפקודי (המכונה גם fMRI), שבעזרתו ניתן לבחון את תפקוד הרשת באופן עקיף, למשל על ידי בחינת הקורלציות בזרימת הדם לאזורי מוח שונים. לכלים אלה יתרונות וחסרונות שונים. כאשר בוחנים את הרשת העצבית בעזרת כלים מבניים, המסקנות שניתן להסיק הן מוגבלות מבחינת התפקוד של הרשת העצבית: להצביע על חיבוריות בין אזורים שונים אך לא על כיוון הקשר, עוצמתו ופעילותו בזמן אמת. כשבוחנים את הרשת העצבית בעזרת כלים תפקודיים, ניתן לבדוק את פעילות הרשת המוחית תוך כדי ביצוע פעולות בזמן אמת, אך קשה להסיק מסקנות לגבי מבנה הרשת העצבית. למשל, לא ניתן להסיק שאזורים שפועלים בו זמנית ויוצרים רשת תפקודית הם גם מקושרים על ידי אקסונים.
סרטון המציג את שינוי הקישוריות המוחית לאורך הזמן.
התפתחות הרשת לאורך החיים
התפתחות המוח מתחילה עוד בשלבים המוקדמים של העוברות וממשיכה לאחר הלידה עד לסוף גיל ההתבגרות. בתקופות המוקדמות שלאחר הלידה מתרחש תהליך נרחב שנקרא מיאליניזציה שבו תאי גליה ששמם אוליגודנדרוציטים, עוטפים את אקסוני הנוירונים במעטפת שומנית שנקראת מיאלין. מעטפת המיאלין מגבירה את מהירות הולכה העצבית ומשפרת את יעילות העברת המידע ברשת העצבית. בנוסף לתהליך המיאליניזציה, נוצרים קשרים חדשים ברשת המוחית בקצב מואץ. הקשרים נוצרים גם בין אזורי מוח שונים וגם בין נוירונים בודדים על ידי יצירת סינפסות חדשות. לאחר סיומה של תקופת יצירת הקשרים המואצת, הקשרים והסינפסות מתחילות להתמעט בתהליך של גיזום סינפטי שנמשך עד גיל ההתבגרות[7]. תהליכי המיאליניזציה, יצירת וויסות הקשרים לאורך תקופת ההתפתחות המוקדמת ולאורך החיים הבוגרים תורמים לשיפור יעילות מעבר המידע בין המודולות המוחיות ולשיפור מבנה הרשת כרשת עולם קטן.
התפתחות הרשת המוחית לאורך הזמן. התרשים מציג את הקישוריות המבנית והתפקודית בין אזורי מוח שונים שיוצרים מודולות. המודולות מקושרות גם לאזורי מוח אחרים וגם מציגות קישוריות רבה בתוכן. בתרשים העליון ניתן לראות את ההיווצרות של מבנה הרשת כרשת עולם קטן לאורך הזמן. התרשים התחתון מתאר את ההתפתחות של רשת ברירת המחדל לאורך השנים (מסומנת באדום)[3].
בבגרות המאוחרת ישנה ירידה ביעילות הגלובלית של הרשת המוחית וזו מאבדת חלק מתכונותיה כרשת עולם קטן. למשל, יש ירידה ברמת הקישוריות בין אזורי מוח שונים. הירידה בקישוריות יכולה להוביל לפגיעה במהירות עיבוד המידע בתחומים השונים שעליהם אחראיות רשתות שונות, למשל ירידה במהירות העיבוד השפתי כאשר נפגעת הרשת השפתית, או פגיעה בתפיסה מרחבית כאשר ישנה פגיעה ברשת האחראית על כך[8][9].
רשתות עצביות שונות במוח האנושי
הרשתות העצביות במוח האנושי הן בעצם תתי-רשתות, כלומר כל רשת מורכבת מרשתות קטנות שמחוברות זו לזו. הרשתות העצביות יוצרות מודולות שאחראיות על תפקודים מסוימים, אך לא רק, מפני שישנה חפיפה מסוימת בין הרשתות השונות. מספר רשתות עצביות עיקריות זוהו במוח האנושי[10]
רשת הקשב (Attention network) – רשת הקשב פועלת לעיתים בניגוד לרשת הבקרה מפני שתפקידה הוא להפנות את תשומת הלב של האדם לגירויים חשובים בסביבתו. האזורים העיקריים שנמצאים ברשת זו הם הקורטקס הטמפורלי-פריאטלי, וה-Inferior frontal cortex.
רשת התחושתית-המוטורית (Sensorimotor network) – רשת זו אחראית על התחושות הסנסוריות (בעיקר מן העור), ועל תכנון וביצוע פעולות מוטוריות. רשת זו פועלת גם כאשר אנו צופים באנשים אחרים מבצעים פעולות מוטוריות וסנסוריות. האזורים העיקריים שנמצאים ברשת זו הם הקורטקס הסומטוסנסורי (Somatosensory cortex) הראשוני והמשני, והקורטקס המוטוריהראשוני והמשני.
רשת הבולטות – רשת המעורבת בהפניית קשב לעבר אובייקט משמעותי לאורגנזים, ובתיווך ההפעלה לשל רשתות אחרות במוח. מרכזה באינסולה ובפיתול החגורה הקדמי הגבי (dACC).
הרשתות העצביות אינן מוגבלות רק לקליפת המוח. למשל, קיימת רשת עצבית ענפה בין התלמוס (שמהווה תחנת ממסר חושית), אזורים שונים בקליפת המוח, והצרבלום (שתפקידו ברשת הזו אינו ברור לחלוטין)[11][12].
מחלות נוירו-דגנרטיביות, פסיכופתולוגיות, והקשר לפגיעה ברשת העצבית
קיימת סברה שמחלות נוירו-דגנרטיביות ופסיכופתולוגיות מסוימות נובעות לאו דווקא מפגיעה בתפקוד או מבנה של אזור מוחי ספציפי, אלא מחריגה מהמבנה והתפקוד התקינים של רשתות עצביות שונות במוח[13]. עם זאת, רוב המחקרים בנושא הם מתאמיים ולכן ברוב המקרים לא ניתן לדעת האם האבנורמליות ברשת העצבית גרמה למחלה או להפך.
אלצהיימר – אצל חולי אלצהיימר נמצאה אבנורמליות ברשת ברירת המחדל, ברשת הפרונטו-פריאטלית וברשתות הקשב. הצמתים העיקריים שנפגעים הם פיתול החגורה האחורי, ההיפוקמפוס, ה-Entorhinal cortex, האינסולה והקורטקס הפרה-פרונטלי. בנוסף לפגיעה בצמתים, יש פגיעה בקישוריות המוחית, כלומר פגיעה בחיבורים המקומיים בתוך כל מודולה, אך לא בקישוריות הגלובלית בין אזורים שונים[13].
סכיזופרניה – בסכיזופרניה קיימת ירידה ברמת הקישוריות בין אזורים קדמיים-טמפורליים וקדמיים-פריאטליים. ישנה השערה שהפגיעה בזיכרון העבודה בסכיזופרניה נובעת בין היתר מפגיעה באקסונים של הנוירונים הנמצאים בקורטקס הפרה-פרונטלי הדורסולטרלי. ברמת הרשת הגלובלית, ישנה פגיעה גם בקישוריות המקומית בתוך המודולות השונות וגם בקישוריות הגלובלית בין אזורי מוח שונים[13].
