ארגון השידור של הרפובליקה האסלאמית של איראן (IRIB; Islamic Republic of Iran Broadcasting) הוא תאגיד תקשורת איראני הנשלט על ידי המדינה ומחזיק במונופול על שירותי הרדיווהטלוויזיה המקומיים באיראן. הארגון הוא בין ארגוני התקשורת הגדולים באסיה ובאזור האוקיינוס השקט וחבר קבוע באיגוד השידור של Asia-Pacific .[1][2] העומד בראש הרשות ממונה ישירות על ידי המנהיג העליון, האייתוללה עלי ח'אמנאי.[3]
מהיבטים רבים, שידורי הרדיו והטלוויזיה הנשלטים על ידי הארגון נחשבים למשפיעים והמקיפים ביותר באיראן. נשיא איראן, עלי ח'מנאי כינה את שידורי הרדיו והטלוויזיה במדינה "המרכז החשוב ביותר של הדרכה אינטלקטואלית".
לארגון יותר מ-30,000 עובדים נכון להערכה מסוף 2015, וסניפים ב-20 מדינות ברחבי העולם, כולל צרפת, בלגיה, גיאנה, מלזיה, לבנון, בריטניה, ארצות הברית. הארגון מציע שירותי רדיו וטלוויזיה מקומיים וזרים, ומשדר 20 ערוצי טלוויזיה מקומיים, ארבעה ערוצי טלוויזיה בינלאומיים לחדשות, שישה ערוצי טלוויזיה בלוויין לקהל בינלאומי, וכ-30 ערוצי טלוויזיה פרובינציאליים זמינים ברחבי איראן, שמחציתם משודרים בשפות בעלות מעמד של מיעוט באיראן, למשל אזרבייג'נית וכורדית, כמו גם המבטאים או הניבים המקומיים של פרסית.
הארגון מפרסם גם את העיתון בשפה הפרסית Jam-e Jam,[4] והוא הבעלים של חברת הפקת הסרטים Sima Film, שמארגנת פסטיבלי סרטים, מוזיקה ואמנות, וכן הבעלים של חברות נוספות בתחום התקשורת באיראן.
תקציב הארגון גדל לאורך השנים ונכון לשנת 1402 הפרסית (2023) הוא עמד על כ-8 טריליוןריאל איראני.
היסטוריה
לפני המהפכה האסלאמית
ב-24 באפריל 1940, רדיו איראן נפתח רשמית על ידי מוחמד רזה פהלווי - השאה דאז של איראן - עם איסה סדיג' כראש החברה הראשון.[5] הערוץ שידר תוכניות של חמש שעות כולל חדשות, מוזיקה מסורתית ומערבית, תוכניות דת וספורט וכן תוכניות המוקדשות לדיון כלכלי ופוליטי. על פי הערכות מהמרכז הסטטיסטי של איראן, בשנת 1976 לכ-76% מהאוכלוסייה העירונית ול-45% מהאוכלוסייה הכפרית הייתה גישה לרדיו.
הטלוויזיה האיראנית הלאומית נפתחה רשמית ב-21 במרץ 1967 כדי ליצור את ארגון הרדיו והטלוויזיה האיראני הלאומי (הצורה הקודמת של רשות השידור) . באותה תקופה עמד ציוד חומרה מתאים לרשות משרד הדואר, הטלגרף והטלפון, והמדיה של הארגון הופקה על ידי מחלקת הפרסום וההוצאה לאור. בשנים מאוחרות יותר, העלייה בביקוש לרדיו ולטלוויזיה ברחבי איראן גרמה ליצירת ישות משולבת, ומשנת 1971 כל המתקנים ניתנו לארגון זה. השאה מינה באופן אישי את רזא גותבי לראש הארגון ומשך התוכניות עלה במהירות. בתום המהפכה שני ערוצי טלוויזיה (תוכנית ראשונה ותוכנית שנייה) היו פעילים ועם הרחבת המתקנים, יותר מ-95% מהאוכלוסייה העירונית וכ-75% מאוכלוסיית המדינה יכלו לקבל שידורי טלוויזיה. לפני המהפכה, כ-40% מתוכניות הטלוויזיה היו זרות וגם תוכניות מיובאות ופנימיות עוצבו בדרך כלל מתוכניות זרות.
סמלו של הארגון כולל את סמל איראן למעלה ושתי מילים בערבית ; גופן שיעי משמש ליצירת הסמל. כאשר הסמל נוצר בתחילת המהפכה, זה היה סימן של "להגיד לא" למדינות המערבוהמזרח או במיוחד לארצות הברית וברית המועצות. שתי המילים האלה באמצע מתחברות כמו ערוץ ויש סמל של עין במפגש ביניהן. בתחתית הסמל, הביטוי "הרפובליקה האיסלאמית של איראן" כתוב בגופן Nastaliq בשפה הפרסית.
יש להבטיח את חופש הביטוי והפצת המחשבות ברדיו ובטלוויזיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן בהתאם לקריטריונים האסלאמיים ולטובת האינטרסים של המדינה.
מינויו ופיטוריו של ראש רשות השידור האיראנית הוא בידי המנהיג. מועצה המורכבת משני נציגים מטעם הנשיא, מראש הרשות השופטת, מהאסיפה המייעצת האסלאמית, ומהפרלמנט האיראני תפקח על תפקודו של ארגון זה.
המדיניות ואופן ניהול הארגון והפיקוח עליו ייקבעו בחוק.
השער הצפון מזרחי של רשות השידור לאורך רחוב וליאסר, טהראן
עוד מציינת החוקה כי מנהל הארגון נבחר ישירות על ידי המנהיג העליון למשך חמש שנים, וראש הרשות השופטת, הנשיא והאסיפה המייעצת האסלאמית מפקחים על הארגון.[7]
מנהלים כלליים
המנכ"ל הנוכחי של IRIB הוא פיימן ג'בלי, שמונה על ידי המנהיג העליון של איראן ב-2021.
הבידוד של תעשיית הקולנוע האיראנית אילץ יוצרי קולנוע להתמצא מחדש סביב שידורי הטלוויזיה הלאומיים. הרשתות המקושרות לתאגיד מייצרות סרטים אידאולוגיים בהתאם לנורמות המגדריות הבלתי נאורות של המדינה, כאשר נשים מלוהקות בתפקידי עבדות ומכבדות את הגברים, האפוטרופוסים והמגינים שלהם. חלקם אף מקדמים נישואי ילדים ופוליגמיה, שיטות שנדחות על ידי רוב האיראנים. על רקע הסכסוך המתעצם עם ארצות הברית, מערכת הביטחון של איראן התגלתה כיצרנית מרכזית של טלוויזיה וסרטים שוברי קופות, שבמרכזם התעוזה של משמרות המהפכה ושירותי המודיעין שלה. איראן שטופה בגרסאות ביתיות מתוחכמות של "הומלנד", ומשוללת מהקולנוע החתרני, החוקר את עצמו, שאיפשר פעם לחברה לנהל שיחה פומבית עם עצמה על מגדר, תרבות, נישואים וכוח.[8]
טענות להודאות שווא
מחקר שפורסם ביוני 2020 על ידי ארגון "הצדק למען איראן" והפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם טען שהטלוויזיה האיראנית שידרה את ההודאות שעלולות להיות בכפייה של 355 עצורים מאז 2010.[9] אסירים לשעבר ציינו שהם הוכו וקיבלו איומים באלימות מינית כאמצעי למסירת עדויות השווא שלהם לשימוש גופי השידור במדינה.[9]
צנזורה של מחנה הרפורמיסטים
רשות השידור, יחד עם כלי תקשורת איראניים ממשלתיים אחרים, נוטים לצנזר או להשתיק קולות או דעות של פוליטיקאים רפורמיסטים וכן ללגלג עליהם גם כשהרפורמיסטים בשלטון, שכן רוב הטיית העריכה שלו סגורה יותר בפני האייתוללה והמחנה הפולטי המוביל.[10][11]
ב-26 בינואר 2022, חדשות באיראן דיווחו על פריצה לכמה תחנות רדיו וטלוויזיה באיראן. לרגע, מספר תחנות רדיו וטלוויזיה תחת רשות השידור האיראנית, כולל ערוץ 1 (IRIB TV1), ערוץ קוראן (IRIB Quran), רדיו פאיאם ורדיו ג'אבאן, נפרצו, ותמונות של מריאם רג'אווי ושל מסעוד רג'עבי, ממנהיגי מוג'אהדין ח'לק, ותמונה של מנהיג איראן עלי ח'מנאי בשחור לבן עם צלב אדום והכיתוב "מוות לח'מנאי, הייל לרגעבי" הוצגו. בנוסף נשמע קול של גבר צועק "ברכות לרג'עבי, מוות לח'מנאי" וקולותיהם של מריאם רג'אווי ושל מסעוד רג'עבי נשמעו למשך כ-10 שניות[13][14].
פריצה לשירותים המקוונים
בתחילת פברואר 2022, אתר טלווביון, אתר הסטרימינג המרכזי של איראן, נפרץ. הפעולה בוצעה על ידי קבוצת "הצדק של עלי", ששידרה את המסר "מוות לדיקטטור" וקול שאמר "ח'מנאי מפחד, יסודות המערכת מתערערים"[15].
פריצה לשידורי הטלווזיה
באוקטובר 2022, בזמן ההפגנות באיראן, קבוצת "הצדק של עלי" פרצה לשירותי הטלוויזיה למשך מספר רגעים בזמן שידורי חדשות הערב של שעה 9 בערב. בנוסף, בזמן שידור הנאום של ח'אמנאי הוצגו תמונות של 4 אנשים שנהרגו במהלך ההפגות, ותמונה של ח'אמנאי עם צלב אדום עליה[16].
סנקציות בינלאומיות
ארצות הברית
בהתאם לצו הביצועי של נשיאארצות הברית 13628, רשות השידור האיראנית כפופה לסנקציות אמריקאיות על פי חוק הפחתת האיומים של איראן וחוק זכויות האדם בסוריה, המעניק למשרד האוצר את הסמכות לסמן את אלה באיראן המגבילים או מונעים את הזרימה החופשית של מידע לעם האיראני או ממנו.[17]
האיחוד האירופאי
רשות השידור האיראנית הוכנסה לרשימת הישויות המוענקות לסנקציות של האיחוד האירופי בדצמבר 2022 בשל תפקידה בדיכוי הפגנות אמיני.[18] בעקבות הוראה זו, הפסיקה Eutelsat את שידורי הערוצים הבינלאומיים של רשות השידור האיראנית לאזור אירופה באמצעות לווייני Hot Bird ב-21 בדצמבר 2022.[19]
