נולד במחוז קוזגונג'וק בקושטא שבאימפריה העות'מאנית לנסים סבאן, שהיה סוחר ולאסטריאה. בגיל 3 לערך החל ללמוד בתלמוד תורה ובישיבה מקומית, אצל הרב יוסף הכהן, הרב יום טוב הכהן והרב קונורטה דילסון. בגיל 16 הוסמך להיות שוחט ובודק, ובגיל 17 הוסמך להיות מוהל. בסיום לימודיו הוסמך לרבנות ולהוראה בישיבה של חותנו-לעתיד, הרב חיים נשיא.
בגיל 18 החל לשמש כמזכירו של החכם באשי של טורקיה, הרב משה הלוי, ובמקביל מונה לשמש כמזכיר בית הדין המקומי. בספטמבר 1897 נישא לרוזה בת הרב חיים נשיא, שכיהן כאב בית הדין בחאסקוי.[1]
בגיל 22 החל לשמש כחבר במועצה הדתית-רוחנית של יהדות טורקיה. בתקופה זו נמנה עם פעילי הציבור בקושטא, ולקח חלק בפעילות עבור מוסדות הקהילה היהודית. כן שימש כחבר במספר ועדות מקומיות, בהן מועצת הפלך ומועצת העיר[2].
בגיל 30, לאחר פטירת חותנו, מונה לשמש תחתיו כאב בית הדין של חאסקוי למשך שמונה שנים. לאחר מכן, החל משנת 1912 שימש כרבן של קהילות גאלטה, בייאולו, קאסימפאשה ושישלי.
במקביל לתפקידיו, שימש כשליחם של הרבנים משה הלוי, חיים נחום וחיים בז'רנו לערים שבשליטת האימפריה העות'מאנית, כדי לפתור בעיות הלכתיות ובעיות כלליות. כנהוג בטורקיה, מונה לכהן בתקופה זו כממלא מקום החכם באשי (קאימקאם) בחייו, למקרה שבו ייעדר החכם באשי הרשמי.
בתשרי תרפ"ד פרסמה רבנות קושטא הרבנים: יצחק בכר אליעזר, רפאל דוד סבאן, חיים יצחק שאקי, יעקב ארגואיטי ומשה בן חביב, פסק ארוך ובו תקנה שמעתה ואילך יעשו תנאי בשעת הקידושין, שלפיהם הקידושין עשויים להיפקע למפרע. פסק ארוך זה נכתב כמענה לבעיית העגונות שהתגברה. פסק ארוך זה נדפס כחוברת בפני עצמה שנקראה 'מחברת קידושין על תנאי'. וזכתה להסכמת ראש רבני קושטא הרב חיים ביג'אראנו.
בשנת תרח"ץ, שלח הרב סבאן יחד עם עמיתיו הרב יעקב ארגואיטי והרב משה בן חביב, מכתב תמיכה רשמי במחאתם של אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה, כנגד רבני בית המדרש הקונסרבטיבי בארצות הברית, שרצו לחדש תנאי בנישואין, לפיה האשה רשאית לכתוב גט לעצמה ולתת אותו לשליח שימסור לה שוב את הגט.[4]
לאחר פטירת הרב חיים יצחק שאקי בשנת 1940, מונה הרב סבאן לאב בית הדין המקומי בקושטא כממלא מקומו, ובחודש מאי 1941 (ד' באיירה'תש"א), מונה לכהן כרב קהילת היהודים האיטלקים (הספרדים והאשכנזים) בקושטא.
בחודש יולי 1944 (תמוז ה'תש"ד), ביקר באיזמיר לשם התרת עגונות, ופתרון בעיות נוספות שהיו בקהילה היהודית המקומית.
לאחר תחילת כהונתו של הרב בן-ציון חי עוזיאל כראשון לציון, הוצעה לרב סבאן משרת הרב הראשי לתל אביב, אולם הוא סירב, כדי לא להשאיר את קהילתו ללא מנהיג[2].
ב-24 בינואר1953 (ט' בשבטה'תשי"ג) נבחר לכהן כחכם באשי וראש הרבנים של טורקיה, לאחר שבמשך מספר שנים לא אוישה המשרה בשל החלטת הממשל המקומי, מאז פטירתם של הרבנים חיים בז'רנו וחיים יצחק שאקי. הכתרתו נערכה בבית הכנסת הגדול המקומי "נווה שלום", ביום חג הפורים של אותה השנה. עד להכתרתו, ומאז פטירת הרב שאקי, מילא אמנם הרב סבאן את תפקיד אב בית הדין, ומספר תפקידים נוספים שהיו בידי החכם באשי, אך לא הוכתר עד אז רשמית.
הפעולה הראשונה שביצע עם היכנסו לתפקיד הייתה פתיחה מחדש של בית המדרש לרבנים בחאסקוי, שבועיים לאחר מינויו לתפקיד.
במשך שנות כהונתו בתפקיד החכם באשי, ייצג את קהילות היהודים בטורקיה מול הממשל. בחודש אוקטובר 1955 עמד בראש משלחת שדרשה מממשלת טורקיה הגנה מפני מקרים של התפרצויות ופרעות כלפי יהודים. הודות לכך קיבלה הקהילה היהודית הבטחה שיהודי המדינה יאובטחו על ידי אנשי צבא[5]. בחודש אוגוסט 1959 עמד בראש משלחת של ראשי הקהילה היהודית אל המושל המקומי, כשבפיהם דרישה לפתוח בחקירה כנגד פרסום שני ספרים אנטישמיים שפורסמו בטורקיה באותה תקופה.
באמצע חודש נובמבר 1960 הודיעה ממשלת טורקיה כי קופת אוצר המדינה נמצאת בגירעון, וקראה לאזרחי המדינה, יהודים וטורקים כאחד, לתרום מכספם עבורה. בשל העובדה שמצב קופת הקהילה היהודית היה גם הוא לא טוב, החליט הרב סבאן לתרום לקופת האוצר את מחרוזת הזהב שנהג לענוד באירועים רשמיים. יחד עם שלושה רבנים נוספים ונציג הקהילה היהודית, הלך הרב סבאן למושל העיר איסטנבול, והעניק לו המחרוזת ואת טבעות הקידושין של ארבעתם. תחילה סירב המושל לקבל את המחרוזת, שהייתה עשויה מזהב, ומורכבת מ-13 לוחיות שעליהן היו חרוטים סמלי 12 השבטים ועשרת הדיברות. טענת המושל הייתה כי הוא רואה במחרוזת תשמיש קדושה, ולא מקובל להעניק תשמיש קדושה מסוג זה לטובת מילוי קופת אוצר המדינה. לבסוף, לאחר שכנועים מצד הרבנים, הואיל לקבל לידיו את המחרוזת.
מלבד שליטתו בשפות לאדינו, טורקית, צרפתית ואיטלקית, היה בקיא גם בשפה העברית, בדקדוקה ובספרותה המודרנית. כן פרסם מספר פרסומים בעיתונות העברית, וניהל חלופת מכתבים ושמר על קשר תמידי עם רבני דורו בנושאי הלכה ונושאים כלליים, ונודע כפוסק הבקיא בהלכה. כן נודע כנואם מוכשר, הודות לבקיאותו בספרות המדרשים, ובספרויות אחרות. ניהל חלופת מכתבים ענפה עם הרב עזרא חמווי שהיה אב בית הדין של חלב שבסוריה.
הרב רפאל דוד סבאן, איסטנבול 1926.
הלך לעולמו ב-27 בנובמבר 1960 (ח' בכסלו[6]ה'תשכ"א), ונקבר בבית הקברות בארנאבוטקוי שבאיסטנבול. בהלווייתו השתתפו אישים רבים, בהם מושל העיר קושטא וראש העיר גנרל רפיק טולגה, כנציגו של מושל טורקיה. אשתו רוזה נפטרה קודם לכן, באפריל 1948.
לאחר פטירתו, מילא את מקומו הרב דוד אסאו כחכם באשי של טורקיה.
נכדו הוא עורך הדין ריפת סבאן.
חיבוריו
כתב הגהות וחידושים רבים לספרי מחברים ראשונים ואחרונים.
מדר"ס לפירושים - פירוש על פירוש רש"י לנביאים ולכתובים, יצא לאור בשנת תשס"ה, לאחר פטירתו
דורשי שמות - על השמות בגיטין (כתב יד)
מחברת 'קידושין על תנאי' - פסק ארוך על הפקעת הקידושין, יחד עם שאר רבני קושטא. נדפס בקושטנדינא, תרפ"ד.
