חודש הרמדאן בישראל הוא האופן בו מצוין חודש הרמדאן בקרב הציבור המוסלמי בישראל. באופן מסורתי נוהגים הפלסטינים לפקוד במהלך החודש את מסגד אל אקצא שבדרום מתחם הר הבית, נקודת חיכוך בשל היות האתר קדוש הן באסלאם והן ביהדות. רצונם של מאות אלפי פלסטינים להגיע לתפילה בעיר, בפרט לתפילות יום השישי, גורם לעלייה במתיחות הביטחונית ברמדאן.

ערך מורחב – רמדאן

אחד המנהגים המובהקים של חודש הרמדאן הוא החיוב לצום מדי יום ביומו לאורך כל ימות החודש. ההבדל במועד חודש רמדאן ביחס לעונות השנה מביא לכך שמשך הצום היומי משתנה משנה לשנה כתלות במשך הזמן שבין עלות השחר (זמן תפילת פַג'ר) לשקיעת החמה (זמן תפילת מע'רב) בכל נקודה בכדור הארץ. בישראל משך צום רמדאן נע בין 11.5 שעות בסוף דצמבר (מ־5:10 ועד 16:40 לפי שעון חורף ישראלי לאופק ירושלים) ל־16 שעות (החל מ־3:50 ועד 19:50 בסוף יוני לפי שעון קיץ ישראלי). הקושי בצום משתנה גם הוא לפי אורך היום, תנאי האקלים המקומי ושינויי מזג האוויר.

ב־2019 הובילה מחלוקת בין גופי דת מוסלמיים להבדל של יום בסיום צום רמדאן והתחלת עיד אל-פיטר בין המדינות במזרח התיכון ואף להבדל בתוך קהילות מוסלמיות מקומיות בישראל וברשות הפלסטינית. בישראל וברשות הפלסטינית נמסר תחילה על תחילת החג על בסיס הכרזת בית הדין הסעודי, אך בהמשך נמסרה הודעת דחייה מטעם המופתי של ירושלים, מוחמד חוסיין, בין השאר בגלל אי-הצלחה לצפות בירח החדש בפועל בתחום הארץ, אף באמצעות טלסקופ שהוצב בעראבה, ובדומה להחלטת המופתי של ירדן. יש שקישרו את ההבדל שהתגלע בהכרזת סיום רמדאן למאבק פוליטי בין מדינות. למרות ההכרזה על הדחייה, בכמה קהילות מקומיות בישראל וברשות הפלסטינית הוחלט לציין את החג לפי ההכרזה הסעודית. בחברון פיזרה המשטרה הפלסטינית בכוח תפילת חג במסגד המשתייך לפלג חזב א-תחריר, שבחר לציין את החג לפי הקביעה הסעודית שהקדימה את מועד החג כנגד קביעת הרשות הפלסטינית שאיחרה.^[1]

ככלל, מתאפיין חודש הרמדאן בעידן המודרני וגם בישראל בשיאים של צריכה ובהוצאות כספיות גדולות.^[2] גם בכלי התקשורת הערביים ישנה פריחה בשל ריבוי פרסום ותכנים מיוחדים לרמדאן, ועלייה בשיעור הרייטינג.^[3]

יש מקומות שבהם מתארגן סיוע של גופי צדקה לסיוע לנצרכים לקראת חודש רמדאן, בשל הגידול הניכר בהוצאות המזון.^[4]

יצוא התמרים מישראל בחודש רמדאן עומד על יותר מ-6 אלף טונות, כמחצית מכלל יצוא התמרים השנתי. קהל היעד העיקרי של היצוא הישראלי הוא האוכלוסייה המוסלמית באירופה, בעקבות מסורת אכילת תמר בסעודת האפטאר.

לפלסטינים ניתנים אישורי כניסה מיוחדים לישראל לביקור קרובי משפחה ולתפילה בהר הבית, בעבר אף התאפשר ביקור של מספר מצומצם מתושבי רצועת עזה בהר הבית, מתווספים אישורי עבודה בישראל לפועלים ועוד. מחוות אלו רגישות למצב הביטחוני בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במספר מקרים בעבר בוטל עוצר, שהוטל על אוכלוסייה אזרחית ברצועת עזה, לרגל רמדאן. חלק מהאוניברסיטאות בישראל מאפשרות למוסלמים הצמים מועדי בחינות מיוחדים לאחר סיום החודש. מחוות אחרות הנהוגות בקרב מדינות וארגונים הן שחרור שבויים, חנינת אסירים וקיצור עונשים. נוהג נוסף הוא: ביקורי וברכות נכבדים מדתות אחרות למנהיגים מוסלמים, או השתתפות בסעודת אפטאר.

השפעת רמדאן באה לידי ביטוי במגזרי תעסוקה בהם שיעור גבוה של ערבים-מוסלמים, כמו מגזר הבנייה והתשתיות,^[5] ומגזר התחבורה הציבורית.^[6] עובדי משמרות במקומות עבודה מעורבים בוחרים משמרות נוחות יותר, או לוקחים ימי חופשה. עם זאת, יש פועלים פלסטינים המעדיפים להמשיך לעבוד כרגיל בשל אפשרות התעסוקה המצומצמת יחסית שלהם במשק הישראלי.^[5]

בישראל מכינות חברות מבצעים וקמפייני פרסום מיוחדים לקראת חודש רמדאן הפונים למגזר הערבי, בשל הגידול הניכר בצריכה בחודש זה, בייחוד במגזר יצור המזון ורשתות השיווק, אך גם במגזר הביגוד והמתנות, והיקף ההוצאה הכללית של המגזר הערבי בישראל בימי רמדאן מוערך בכ־1.5 מיליארד ש"ח.^[7] מוצרי מזון המקושרים מסורתית לרמדאן וחווים עלייה ניכרת במכירתם הם תמרים, טחינה וחלווה. מוצרים אחרים שמכירתם עולה בתקופה זו הם בשר ועוף,^[8] משקאות קלים, אורז ושמן. סקר שנערך בקרב מוסלמים בישראל ב־2014 העלה כי סל הקניות המשפחתי בחודש רמדאן עולה בכ־2,000 ש"ח בממוצע, ועיקר ההוצאה היא על מזון.^[9]

בישראל, כמדינות נוספות, נוהגים בני נוער וצעירים להשתמש בלילות רמדאן בנפצים, חזיזים, זיקוקים ואמצעים פירוטכניים. לעיתים נערכת פעילות יזומה של משטרת ישראל להחרמת אמצעים אלו היוצרים מטרדי רעש ובהלה.^[10]

מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי, אמר ב-2017 שבתקופת הרמדאן יש עלייה בהסתננויות של צעירים פלסטינים לישראל בלי אישורים.^[11]

הברכות המקובלות בחודש זה הן "רמדאן כרים" (رمضان كريم שפירושו "רמדאן נדיב") או "רמדאן מובארכ" (رمضان مبارك שפירושו "רמדאן מבורך"), ו"כל עאם ואנתום בח'יר" (كل عام وانتم بخير שפירושו "כל שנה ואתם בטוב").

ככלל, הרמדאן בישראל מאופיין במתיחות ביטחונית רבה,^{[12][13][14][15][16][17][18][19][20]} שנובעת מכמה סיבות:

• חיכוך עם כוחות הביטחון: ברמדאן עולים מאות אלפי פלסטינים להתפלל במסגד אל-אקצה, והסדרי אבטחה ותגבור כוחות הביטחון גורמים לחיכוך מוגבר ועלייה בסיכוי לעימותים.^[21][22]
• קריאה "להגן על מסגד אל אקצא": פעמים רבות גורמים פלסטינים, בהם דובר תנועת פת"ח ועוד, קוראים לכל המוסלמים לעלות למסגד אל-אקצה בחודש הרמדאן בכדי להילחם במה שהם מכנים "ניסיונות הציונים להשתלט על המסגד הקדוש לאסלאם".^[23][24]
• עידוד מעשי טרור והתקוממות: גורמים פלסטינים, בהם מנהיגים בפת"ח ובחמאס ואנשי תקשורת, משתמשים ברמדאן ככלי לעידוד טרור והתקוממות נגד מדינת ישראל. לטענתם, הרמדאן הוא חודש ההתקוממות והניצחון במסורת המוסלמית.^{[15][25][26][27][28][29]} חלק משמעותי מההסתה לטרור מתקיים בסדרות טלוויזיה מיוחדות שמשודרות ברמדאן ועוסקות בפעילות טרור נגד ישראל.^[30][31]
• עלייה לקברים: על פי גורמים בצה"ל המנהג המוסלמי לעלות לקברים ברמדאן, וביניהם גם קברים של מחבלים ושהידים מעודד צעירים פלסטינים לבצע פיגועים.^[32]
• אחריות ישראלית: על פי הפלסטינים, מדינת ישראל אחראית לעלייה ברמת האלימות בחודש הרמדאן שמאופיין, לטענתם, בהטרדה מתמדת, התקפות ואלימות מצד ישראל.^[33][34]

גורמי ביטחון ותקשורת בישראל ובעולם, כמו גם מקורות פלסטינים, בשל מכלול הסיבות הנזכרות, רואים ברמדאן את הגורם למתיחות הביטחונית.^{[26][27][28][35][36][37][38][39][40][29]}

• לוח השנה המוסלמי