PROFILPELAJAR.COM

ריאליזם קסום, הידוע גם כריאליזם פנטסטי או ריאליזם מאגי, הוא סוגה בה אלמנטים קסומים מופיעים בסביבה טבעית וריאליסטית. אף על פי שלרוב מתייחסים אל הריאליזם הקסום כסוגה ספרותית, מושג זה מופיע גם בקולנוע ובאמנות ויזואלית.

הריאליזם הקסום הוא סגנון כתיבה המשלב בין שני ז'אנרים: ריאליזם ופנטזיה. בניגוד לריאליזם, בה הכתיבה מחקה את המציאות, ולפנטזיה, בה הכתיבה מתארת את הבלתי מתקבל על הדעת, בריאליזם הקסום החלק העל-טבעי או הפנטסטי מתקבל בסיפור כדבר הטבעי ביותר.

המושג "ריאליזם קסום" הוא נרחב ויכול להתאים לסיפורים רבים ושונים. פרופסור מתיו סטרצ'ר הגדיר ריאליזם קסום כ"מה שמתרחש כאשר לתוך רקע ריאליסטי ומפורט היטב חודר משהו מוזר מדי כדי להאמין לו".

אטימולוגיה

בעוד שהמושג ריאליזם קסום הופיע לראשונה בהקשרו המודרני בשנת 1955, מבקר האמנות הגרמני, פרנץ רוך, השתמש בו לראשונה בשנת 1925, כשהתייחס לסגנון ציור שידוע כ״אובייקטיביות החדשה״ (בגרמנית: Neue Sachlichkeit). רוך האמין כי ריאליזם קסום מתקשר לסוריאליזם, אך שונה ממנו, כיוון שריאליזם קסום מתמקד בחומריות ובקיומם הממשי של דברים בעולמנו, בניגוד למציאות התת-הכרתית, הפסיכולוגית והמחשבתית אותה חקרו הסוריאליסטים.

המונח ריאליזם קסום שימש במטרה לתאר ריאליזם בלתי-נתפש אצל אמנים אמריקאיים כגון איבן אולברייט, פול קדמוס וג'ורג' טוקר, במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. עם זאת, בניגוד לשימושו בתחום הספרות, אמנות ריאליסטית-קסומה לאו דווקא כוללת תוכן פנטסטי או קסום, אלא דווקא מסתכלת על השגרתי דרך עדשות מסתוריות או היפר-ריאליסטיות.

היסטוריה

ספרות הריאליזם הקסום החלה באמריקה הלטינית. סופרים הרבו לטייל בין מולדתם לבין בירות אירופאיות שונות, כגון פריז או ברלין, והושפעו רבות מתנועות האמנות שם. כך לדוגמה הסופר הקובני אלחו קרפנטייר^[1] והסופר הונצואלני ארתורו אוסלר-פייטרי, הושפעו רבות מתנועות האמנות האירופאיות, כגון סוריאליזם, במהלך שהותם בפריז בשנות ה-20 וה-30 בתחילת המאה העשרים.

הרעיונות התאורטיים שעמדו מאחורי הריאליזם הקסום באמנות החזותית השפיעו רבות על הספרות האירופאית והדרום-אמריקאית בזמנו. הסופר האיטלקי מסימו בונטמפלי, שנחשב לאחד מחלוצי כותבי הריאליזם הקסום, ביקש להציג את ה"מידה הפנטסטית והמסתורית של המציאות". הוא טען שניתן ליצור תת-מודע משותף, קולקטיבי, על ידי ספרות אשר "פותחת פרספקטיבות קסומות ומיתיות חדשות על המציאות". הוא הרבה להשתמש בריאליזם הקסום במטרה לדמות את האומה האיטלקית תחת שלטון הפשיזם.

ספרות

מאפיינים

אמת המידה בה כל אחד מהמאפיינים שלהלן מופיעים בטקסט ריאליסטי-קסום משתנה ותלוי באווירה, במסר וברעיונות ששואף להעביר המחבר. עם זאת, המאפיינים הללו מתארים את התוכן הכללי והמוטיבים החוזרים המופיעים במרבית הסיפורים הנכללים תחת סוגה זו.

אלמנטים פנטסטיים - ריאליזם קסום מציג אירועים פנטסטיים, שאינם מהעולם הזה, באינטונציה ריאליסטית. סיפורים בסוגה זו יכללו מעשיות, סיפורי עם ומיתוסים וישלבו אותם עם הקשרים חברתיים מודרניים בני-זמנו של המחבר. תכונות פנטסטיות יינתנו לדמויות, כגון יכלת ריחוף, טלפתיה וטלקנזיס, וזאת במטרה לתעתע בעת דימוי מציאות פוליטית עכשווית.

רקע ריאליסטי - קיומם של אלמנטים פנסטסיים בעולם האמיתי, הריאליסטי, מספקים את הבסיס לריאליזם הקסום. המחבר אינו ממציא עולם חדש, אלא חושף את הקסם בעולם הזה, כפי שעשה הסופר גבריאל גרסיה מרקס ברומן מאה שנים של בדידות. בעולם הבינארי של הריאליזם הקסום, ממלכת העל-טבעי מתערבבת עם העולם הטבעי, המוכר.

כתיבה מאופקת - ניתן לתאר כתיבה מאופקת כהסתרה מכוונת של מידע והסברים על העולם הפיקטיבי המטריד שנוצר. המספר נותר אדיש, ואינו טורח להסביר את האירועים הפנטסטיים שמתרחשים; הסיפור ממשיך לנוע על צירו בהתמדה לוגית, משל אין דבר יוצא-דופן שהתרחש. אירועים קסומים מוצגים כהתרחשויות יומיומיות; בשל כך, הקורא מקבל את הפלאי כנורמלי ונפוץ. מתן הסבר לעולם העל-טבעי, או הצגתו כיוצא-דופן, יבטל במיידיות את ההקשר הלגיטימי שלו לעולם האמיתי, ויגרום לקורא להפחית באמינות הסיפור, כביכול.

שפע - הסיפור הנכלל תחת סוגה זו, יהיה מרובה פרטים, ויכלול מגוון רחב ומשתנה של מאפיינים אתניים, תרבותיים וחברתיים. שפע זה של מאפיינים מעניק נופך צבעוני ועשיר לטקסט, מפיח בו חיים ויוצר בו מורכבות של רבדים שונים המדגישים את הגבול הדק בין המציאות לדמיון בסיפור.

הכלאה - עלילתו של הריאליזם הקסום לרוב תכלול הכלאה של כמה מציאויות שונות, כגון עיר וכפר, מזרח ומערב. לדוגמה, בסיפורו של חוליו קורטאסר, הדמות חווה שני מצבים מציאותיים בו-זמנית, המתרחשים באותו מקום, אך בשתי תקופות זמן שונות. נוצרים מספר מישורים של מציאויות עבור הקורא, המעניקים נופך מציאות עמוקה ואמיתית יותר, מאשר רובד בודד של מציאות שנויה-במחלוקת.

מטא-בדיון - מאפיין זה מתייחס לתפקידו של הקורא בספרות. הסיפור, שמכיל בתוכו מציאויות כפולות ומאזכרים רבים לעולמו של הקורא, חוקר את השפעת היצירה על המציאות, המציאות על היצירה ואת תפקידו של הקורא בין לבין. זהו כלי חשוב ביד המחבר למשוך את תשומת לבו של הקורא אל ביקורת חברתית או פוליטית אותה הוא מבקש להעביר.

השוואה עם סוגות דומות

ניתן להגדיר את מהות הריאליזם הקסום גם על דרך השלילה והניגוד, אל מול סוגות נוספות. עם זאת, יש לזכור כי פעמים רבות קיימת הנטייה לקטלג יצירה ספרותית תחת סוגה אחת בלבד, זאת בעוד שלרוב היא תואמת מעל לסוגה אחת, ופעמים רבות אף למספר סוגות שונות.

ריאליזם - ריאליזם הוא ניסיון ליצור תמונה ממשית של החיים האמיתיים; נובלה בסוגה זו תתעסק לא רק במה שהיא מציגה, אלא כיצד היא מציגה זאת. המספר ביצירה הריאליסטית מהווה מסגרת המסייעת לקורא לבנות עולם, בעודו מתבסס על הכרותו עם העולם האמיתי. ריאליזם קסום מסתמך על הצגתם של פרטים מציאותיים, לצד פרטים קסומים ופלאיים משל היו אמיתיים. הוא מסתמך על הריאליזם, אך מרחיב את גבולות המוסכמות הקיימות בריאליזם גרידא. בעוד שריאליזם מתייחס למונחים כגון היסטוריה, חקיינות, התוודעות, לוגיקה, טבעיות ורציונליזציה, בריאליזם הקסום יופיעו גם המושגים מיתוס, אגדה, פנטזיה, הזרה ודמיון.

סוריאליזם - פעמים רבות ניתן לבלבל בין הסוריאליזם לבין הריאליזם הקסום, כיוון ששניהם חוקרים את חוסר ההיגיון ואת האספקטים הלא-ריאליסטיים של האנושות ושל הקיום. חרף הדמיון שקיים ביניהן, ישנם מספר הבדלים בין שתי הסוגות. סוריאליזם שונה מהריאליזם הקסום בכך שהוא חוקר אספקטים שאינם קשורים למציאות החומרית, אלא דווקא לדמיון ולמחשבה, ונוטה להציג את הדחפים הפנימיים ואת הפסיכולוגיה האנושית דרך האמנות. הסוריאליזם מבקש להביע את התת-מודע, תת-הכרה, את הדחפים המודחקים ואת מה שבלתי ניתן להביע. לעומתו, הריאליזם הקסום כמעט ואינו מציג את יוצא-הדופן בצורת חלום או חוויה פסיכולוגית, אלא דווקא מבקש לעשות ההפך מכך, ולהפוך אותו לחוויה קולקטיבית, אנושית.

פנטזיה - חוקרים ומבקרי ספרות רבים אומרים כי ריאליזם קסום ופנטזיה אחד הם. הסופר ג'ין וולף אמר, "ריאליזם קסום הוא פנטזיה אשר כתובה בספרדית", ואילו טרי פראצ'ט טען שריאליזם קסום הוא "דרך מנומסת לומר שאתה כותב פנטזיה".

עם זאת, ניתן להבדיל בין שתי הסוגות, בהתבסס על שלושה ממדים משותפים: השימוש באנטינומיה (סתירה פנימית), הכללת אירועים שאינם משתלבים במסגרת ההיגיון, והשימוש בכתיבה מאופקת. בפנטזיה, הופעתו של העל-טבעי נתפס כבעייתי ודורש התייחסות מיחדת, בעוד שבריאליזם קסום, הנוכחות של העל-טבעי מקובלת ומובנת מאליה. בעוד שבפנטזיה, כתיבה מאופקת תיצור תחושה מעורערת ומטרידה אצל הקורא, בריאליזם הקסום היא נועדה לשלב את היסוד הפלאי בסדרי העולם הטבעי. אינטגרציה זו אפשרית בריאליזם הקסום כיוון שהמספר אדיש להתרחשויות הפלאיות, ומציג אותן כשוות בהיגיון להתרחשויות הטבעיות, השגרתיות. אין היררכיה בין שני הרבדים.

יצירות בולטות

חרף המחלוקת השוררת בקרב מבקרים וסופרים באשר לאילו סופרים ויצירות מתאימות לסוגת הריאליזם הקסום, ישנם מספר סופרים בולטים המייצגים זרם זה. מבין הסופרים הדרום-אמריקאיים, ניתן לכלול את חורחה לואיס בורחס, ואת חתן פרס נובל לספרות, גבריאל גרסיה מרקס, שכתב את הרומן המצליח מאה שנים של בדידות. גרסיה מרקס העיד כי אחת הבעיות הקשות שלו הייתה הריסת הקו שמפריד בין מה שנדמה כמציאות לבין מה שנדמה כפנטזיה. אחת הסופרות הבולטות שהוכרו מחוץ למדינתה הייתה איזבל איינדה.

בקרב הסופרים דוברי האנגלית, ניתן למנות את סלמאן רושדי, טוני מוריסון, גלוריה ניילור, רודולפו אנאיה, לואיז ארדריך (אנ') ואנג'לה קרטר. והסופר הברזילאי ז'ורז' אמאדו.

רומן רוסי, ספרו של מאיר שלו, הוא דוגמה מן השפה העברית לסוגה.

"האף" של ניקולאי גוגול הוא דוגמה טובה של שילוב בין הריאלי עם הפנטסטי, הביזארי.